גושפנקא דמלכא (ש"ס) רכב

וכו' גם פרועי ראש דהותקשו להו אינם חייבים כי אם בזמן ביאה נמצא דפטורים בזמן הזה מדאורייתא ולא נשאר החיוב כ"א מדרבנן ורבנן לא גזרו עפ"ר משום דלאמחלל העבודה גם מה שתירץ דלאו מהיקשא וכו' אישתמיט מיניה דברי רש"י דקאמר מהקישא גמרי לה וק"ל

רש"י ד"ה לא לירבו וכו' ואפי' עד ל' ע"כ ולפי דבריו אלה ליתא לקושיית התוספות דהקשו דפרע פרע דהיינו הקישא למאי אתא וקושייתם לא אתייא אלא לדברי רש"י במסכת תענית ואימא לא לירבו וכו' אלא ליסתפרו בכל יום וכו' ע"ש

תוס' אלא גמרא וכו' וקשה הרי סותר דבריו וכו' קושייתם היא לפי הש"ס דהכא דהניחה בתיובתא וקאמר קושיא אבל לפי גירסת הש"ס בתענית ל"א כי אתקוש למיתה וכו' ליכא סתירה דקאמר לא איתקוש וכו' וליתא לקושייתם מיהו למאי דקי"ל דכי אמר בש"ס תיובתא ר"ל היא קושיא עצומה ולא מצא לה תירוץ אבל כשאומר קושיא כי הכא כוונתו לומר בתמיה ר"ל דאינה קושיא ליתא לקושייתם אם לא שנאמר דכוונתם להשמיענו שבזה שאמר רב אשי גמרא גמירי לה לתרץ גם קושיא ראשונה אבל הקושיא מצד עצמה קלושה וחלושה

דף ב"ג ע"א ש"ס הא מדקתני רישא וכו' ר"ל מדקאמר תני עדו ולא קאמר מאי עידיו דקאמר היינו עדו דהו"ל כמפרש דעת התנא אלא קאמר תני כוונתו לומר דהתנא לא דק בלישניה ובמקום עדו כתב עידיו ולכך הוקשה לו והא מדקתני רישא דיינו לשון יחיד הו"ל להשלים בלשון יחיד עדו דומיא דרישא ומדשינה בלשונו וכתב בלשון רבים ודאי קא דייק בלישניה וק"ל

רש"י ד"ה נמצאת כת שנייה וכו' אין צריך לברר וכו' דאינו נוגע בעדות וכו' קשה ומה הועיל בתיקון זה דמ"מ מקרי נוגע בעדות דאם לא ימצא כת אחרת כשרה וכו' נמצא מפסיד בפיסול הראשונים כמ"ש הוא עצמו ועוד מאחר דאין צריך ברר דבריו יכול לומר אין לי עוד כמ"ש הוא עצמו לעיל לרבנן והרי מפסיד וכו' ללישנא קמא והו"ל נוגע בעדות. ואחר העיון ראיתי למהרש"א שדקדק בדבר זה ותירץ שהביא כת שנייה קודם שפסל הראשונים יעו"ש אבל ללישנא קמא לא אתי שפיר אם נפרש כך דאכתי עדיין תקשה דזה לא מקרי ברור כשנפסלים הראשונים ולכך הוצרך ללישנא בתרא ולפרש כך. ואח"ה ראיתי למהרש"ל ז"ל דגם הוא דקדק כך ותירץ ע"ש תירוצו ופי' דבריו נ"ל דכוונתו לומר ללישנא בתרא דאמרינן לר"מ א"צ לברר דבריו הו"ל כמו סהדי אחריני ואינם תלוים זה בזה ולא מקרי נוגע בעדות ואם נפסלו כת שנייה מזליה גרם יע"ש

שם כי אתא רבין וכו' לכאורה נראה מדלא נקט הוא ואחר עמו כדלעיל משמע אפילו בע"ד לחודיה נאמן במגו וכן מוכח לשון רש"י דכתב בע"ד פוסל הדיינים והעדים ולא נקט אחר בלישניה וזה לא יתכן דאפילו מקרי אינו נוגע בעדות מאחר דאית ליה כת אחרת מ"מ ע"א הוא ולא מהימן אפילו במגו ולכך נראה דהש"ס מיירי בדאיכא אחר בהדיה וכן מוכח מלשון הש"ס דקאמר מגו דפסל עדי וכו' ולא קאמר דפסיל עדי וכו'

אבל ק"ל מאחר דאיכא אחר בהדיה ואינו נוגע בעדות אמאי צריכי מגו לר"מ וכן לרבנן אמאי לא מהימני מאחר דאיכא אחר בהדיה ואינו נוגע בעדות ותרי הוו וי"ל מאחר דלרבין אית ליה דר"מ אינו צריך לברר דבריו א"כ אפילו אמר המלוה אית ליה כת אחרת מקרי נוגע בעדות ולא מהימן אלא מטעם מגו וכן לרבנן מאחר דלית להו מגו אינו נאמן לפוסלם אפילו תתקיים העדות ע"י אחרים מקרי נוגע בעדות וליכא אלא ע"א וצריך להביא ראיה. והשתא אתי שפיר מאי דמקשה הש"ס היינו דרב דימי מאחר דאיכא אחר בהדיה וכן שתי כתי עדים ותירץ דפליגי במגו בעלמא דר"א ס"ל דר"מ אית ליה מגו בעלמא ולכך הכא נאמן במגו ולרבנן לית להו מגו בעלמא ולכך גם הכא אינו נאמן במגו ור"ד ס"ל דלית להו מגו וטעמייהו באם צריך לברר או לא

וא"ת אמאי הוצרך הש"ס לתרץ דאיכא בינייהו מגו בעלמא יתרץ דאיכא בינייהו הכא דר"מ פוסל ע"י בע"ד ואחר מטעם דצריך לברר דבריו לר"ד ולר"א אית ליה דפוסל ר"מ מטעם מגו משום דמ"מ תקשה אמאי לא אמרו טעם אחר ואמאי מר נקט טעם ומר נקט טעם לכך תירצו דמר סבר בעלמא אמרינן מגו וכו' ולכך לא אמרו טעם אחד וכן דעת המקשה היינו דר"ד אע"פ שמחולקים בטעמם מ"מ שוים בשני כתי עדים וכן בצרוף אחר עמו ואף על פי שמחולקים בטעמם מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ותירץ דמר אית ליה מגו ומר לית ליה מגו ופליגי. והשתא לרב אבין מתני' דקתני זה פוסל דיינו של זה וכו' מוקי לה במומחין ופסול ממש לא בערכאות שבסורא ואשמועינן תרתי בדיינים ובעדים כדי ללמד לן דנאמנים במגו וק"ל

דף כ"ג ע"ב תוס' ד"ה ורבנן סברי דמסתמא יעשה וכו' עיין שם וכן מסתמא יזמין עדים כשרים ולא יפסיד וק"ל

מתניתין אמ"ל נאמן עלי אבא וכו' נאמן עלי אביך וכו' ולא זו אף זו קתני ל"ז אבא דפסול עלי מן התורה אלא אף אביך דאינו פסול עלי אלא מחמתך ונקט שלשה רועי בקר לגלות לן דאבא ואביך בדיינים תנא קא משתעי כמ"ש רש"י אי נמי אשמועינן חד בפיסול קורבה וחד פיסולו דלא גמיר ובבא דדור לי בחיי ראשי לאשמועינן תולה בדעת עצמו כמו שכתב הש"ס

רש"י ד"ה דקבליה עליה וכו' אר"מ דיכול לחזור בו ע"כ ר"ל אבל לרבנן אפילו קבליה עליה כבי תרי אינו יכול לחזור בו ודעתו הפך התוס' דכתבו דבתרתי לריעותא מודו רבנן לר"מ דיכול לחזור בו דאם לא כן מאי נפקא מינה אם קאי אר"מ כמ"ש רש"י או קאי ארבנן כמ"ש התוס' ולרש"י נקט רועי בקר לרבותא לר"מ דאפילו חדא לריעותא יכול לחזור וכ"ש רועי בה"דק דאית בה תרתי לריעות' דיכול לחזור ולתוס' נקט רועי בקר דאיכא חדא לריעותא ובהא קאמרי רבנן דאין יכול לחזור אבל רועי ב"דק יכול לחזור וק"ל

ש"ס בסוף הדף אתיביה רב אחא לרבא היה חייב לחבירו שבועה וכו' תיובתיה דרב אחא תחול גם אר"י וכו' דקאמר מחלוקת במחו' לך תרתי למה