גושפנקא דמלכא (ש"ס) רכא

זרעו של עמלק תחילה קודם בב"המ וקרא נקט על הסדר מלך ועמלק ברישא וכו' וק"ל

רש"י ד"ה רבי נהוראי ל"ג ליה וכו' ותדע דשיבוש וכו' דהוא רבי נחמיה וכו' דבריו נפלאו ממני דאם כוונתו לומר דל"ג ליה משום דעיקר שמו ר"ן לא ר"ן וגרסינן רבי נחמיה במקום ר"ן לא יעלה על שכל שום אדם לומר כן דרש"י בשביל דבר זה יאמר שבוש דהול"ל רבי נחמיה שהוא עיקר השם והרי מצאנו במסכת אבות רבי נהוראי אומר וכו' והביא משנה זו וקאמר עלה בש"ס בסוף מסכת שבת דף קמ"ז תנא לא רבי נהוראי שמיה אלא רבי נחמיה שמיה וכו' ואיך יאמר רש"י שבוש הוא ול"ג ליה ועוד מאי האי דקאמר דהוא ר"ן וכו' הול"ל דרבי נהוראי הוא רבי נחמיה עיקר שמו ותו לא ודבריו צ"ע

ואחר העיון נשקפתי השקפה לטובה במוהרש"א בח"ה וראיתי שפירש דברי רש"י ע"ג הילקוט דגריס אחר דברי ר"י דברי רבי נחמיה וגריס בדברי ר"י ליראם ולבהלם ובדברי ר"ן לאיים עליהם ואחרי וגריס רבי נהוראי אומר וכו' יע"ש ובא רש"י להסיר הגירסא זו ואמר דאין גורסין בדברי ר"י אלא לאיים עליהם כמ"ש בתוספות וכן ל"ג ר"ן דהא ר"ן הוא רבי נהוראי ולעיל קאמר לאיים עליהם משום שום תשים משמע דלא חטאו ונצטוו על כך ואיך אחר כך קאמר לא נאמרה פרשה זו וכו' ועוד דבריו כפולים זה כוונת דבריו שם ע"ש אלא דקש"ל דלדעת מהרש"א הוה ליה גירסת רבי נחמיה בתוספ' ומדברי רש"י לא משמע כן דהוא אמר רבי נהוראי ל"ג ליה משמע דל"ג רבי נהוראי דרבי נחמיה לא הוזכר בתוספתא ובש"ס וי"ל בדוחק דכוונת רש"י דקאמר לא גריס ליה לא קאי ארבי נהוראי אלא ארבי נחמיה

גם ראיתי דברי מהרש"ל שכתב וז"ל רבי' נהוראי וכו' נמחק וצ"ל רבי נחמיה ולדבריו לכאורה לא תקן כלום דמאי נפקא מינה דר"ן הוא רבי נחמיה ור"ן הוא ר"ן וגם תקשה כל מה שהקשנו לעיל בדברי רש"י ואפשר ליישב ע"צ הדחק ולומר דבמקום רבי נהוראי גריס ר' נחמיה אומר לא נאמרה פרשה זו וכו' וממילא בבא הראשונה דקאמר ר"ן אומר לא נאמרה פרשה זו אלא לאיים עליהם כגירסת הילקוט ליתא ודוק

דף כ"ב גמרא תניא אומר וכו' י"ל במקפ"ל רבי ורשב"א דבשלמא בינו ובין ר"י איכא חילוק דר"י אית ליה דתורה ניתנה בכתב עברי. ובימי עזרא נשנית וכתבוה אשורית ורבי אית ליה דבימי משה רבינו ע"ה ניתנה בכתב אשורית ולא נשתנית בימי עזרא אבל בינו ובין רשב"א מה חילוק יש ביניהם ובמאי קמפלגי זע"ז גם רשב"א אית ליה דלא נשתנית. ואפשר לומר דפלוגתייהו הוא בקרא וכתב לו את משנה וכו' דלדעת רבי מפרשו מלשון שנוי והיינו כשחטאו בבית ראשון ושכחו הכתב וביני ביני בין בית ראשון לבית שני היו משתמשים בלשון ובכתב אחר כמו לשון וכתב ארמי והיינו כתב הנשתוון דכתב עזרא ועל זה רמזה תורתנו וכתב לו את משנה שעתידה להשתנות בין בית ראשון לבית שני ורשב"א מפרש קרא את משנה לכתוב לו שתי תורות

רש"י ד"ה לבונאה אותיות גדולות וכו' בקמיעות ומזוזות וכו' ע"כ לא ידעתי מאי האי דקאמר ומזוזות והרי מזוזות דינם כספר תורה ותפילין דבעו כתב אשורית והיא משנה ערוכה בפרק מגילה נקראת ומש"ס משמע דכתב לבונאה אינו כתב אשורי' מדקאמר לישראל כתב אשורית ולהדיוטות כתב עברית והיינו לבונאה ואיך כותבין מזוזות בו ואפשר לומר דמזוזות דקאמר דדרכם לכתוב מזוזות לשמירה כמו קמיעין ולא קאי על מצות מזוזה שחייב בה מדאורייתא וק"ל

גמרא וקשה לזווגם כקריעת ים סוף וכו' ראיתי לרש"י בש"ס בסוטה בפ"א שפירש שנשתנו סדרי בראשית ע"כ ור"ל גם בכאן בזווג ב' נשתנו סדרי בראשית דכבר הכריזו במתיבתא דרקיעא בת פלוני לפלוני ועכשיו זווגו לו אשה אחרת וכן אם מת הבעל והאשה נישאת לאיש אחר ודוק ועיין בחי' כת"י למסכת סוטה וק"ל

תוס' ד"ה ארבעים יום וכו' ומ"מ מועיל התפלה וכו' ר"ל דאע"פ דכבר עשו הכרזה במתיבתא דרקיעא על ידי ב"ק והויא כהכחשה אם ישתנה לזה אמרו ומ"מ מועיל דבדבר זה לא מקרי הכחשה מאחר שנשתנו זכר נעשה נקבה או נקבה נעשית זכר דלא מקרי הכחשה אלא אם נשאר כשעת הכרזה וישתנה הזווג מידי דהוה אם מת הזכר ותנשא הנקבה לזכר אחר או אם מתה הנקבה והזכר ישא אשה אחרת דלית בה הכחשה מאחר דבר זוגה אינו בעולם והיינו דאמרי אפילו זווג ראשון וכו' כדאיתא במ"ק וכו' דהתם בש"ס מסיק שמא יקדמנו אחר ברחמים פירוש שיתפלל או תמות היא שרוצה בה או ימות הוא ולא יראנה נשואת לאחר ואע"פ דכשתמות הנקבה ישתנה הזווג דבר זוגה ישא אשה אחרת או כשימות הוא בת זוגו תנשא לאיש אחר לא מקרי הכחשה דמאחר שמת אחד מהם לא מקרו שנוי וק"ל. וראיתי מי שפירש דהתוספות מפרשי דמאי דקאמר בש"ס שמא יקדמנו אחר ברחמים שתמות וכו' או ימות הוא בר זוגה והמתפלל ישאנה ולדבריו מאי קאמר ליה רבא וכו' והא הועילה תפלתו ועוד אמאי קאמר בש"ס שתמות היא מאחר דתועילה תפלה לבר זוגה ואין להאריך עוד בדברים שאין בהם ממש אלא ק"ל אע"פ דאמרינן בכגון זה לא הויא הכחשה מאחר דנשתנו או מתו מ"מ איכא הכחשה למאי דקאמר במסכת נדה דהמלאך הממונה על ההריון מעלה טפת וכו' ואומר לו זכר או נקבה וכו' וכשמתהפך מנקבה לזכר איכא הכחשה ואפשר לומר דשאני התם דליכא הכרזה ובדבר זה ליכא הכחשה

בא"ד ארבעים יום קודם יצירת הולד וכו' ר"ל בתוך ארבעים יום אדם מתפלל ולא בא למעט אלא אחר הארבעים דאל"כ מאי קאמר מועיל תפלה בתוך ארבעים יום וק"ל

ע"ב ש"ס רב אשי וכו' שתויי יין וכו' ראיתי למהרש"א שהקשה וז"ל כיון דלית ליה לר"א הקישא דומיא דיין וכו' אם כן הדרא קושיין לדוכתה האידנא נמי לא לישלחו מדאורייתא וכו' ע"ש

ואני אומר אח"ה מכ"תור דלא קשה ולא מידי דר"א לא פירש אברייתא ואינו מכחיש בה דקתני ואלו דבמיתה פרועי ראש וכו' מה שתויי יין במיתה אף פרועי ראש וכו' וס"ל דההיקש לא בא אלא לענין מיתה ולא לענין חילול ושתויי יין אינו חייב מיתה אלא בזמן ביאה דהיינו בזמן ב"המ משום דגלי קרא בהו בבואם