גושפנקא דמלכא (ש"ס) רכ

האחרונים היינו ב"ד אחד ושב"ד ואפי' בכמה מקומות משום קרחה וכן ר"ל מוקי מתני' ב"ד אחד ושב"ד כרב לדבריו אחרונים ואע"פ דלית ליה משום קרחה היינו בשני מקומות או שלשה אבל במקום אחד חייש לקרחה ור"י חייש לקרחה אפי' בשנים או שלשה מקומות ומוקי למתניתין בשני מקומות ואפילו בשני ב"ד או בשלשה משום קרחה כדמוכח מש"ס דקאמר תניא כוותיה דר"י

תוס' ד"ה אחת ולא שלש אין להקשות וכו' התוס' אזלי לשיטתייהו דלעיל דכתבו אחת ב"ד אחד ולמאי דשרי אפילו טובא אחת מקום אחד לכך אצטריך אחת אבל אם אמר קרא עריך בלא אחת הו"א אפילו ב"ד אחד עושין שתים ואע"פ דדבריהם דלעיל קאי אמתני' ולא אברייתא מ"מ גם בברייתא מפרשי כך וק"ל

דף י"ז ורבנן אמר קרא ונשאו אתך וכו' לפירוש בתרא דרש"י אתי הש"ס כפשטיה משום שכינה נפיק מהאי קרא ונשאו אתך וקרא קמא כדמעי' אבל לפירוש קמא דרש"י צריך אתה לומר דקרא קמא אצטריך משום שכינה וקרא דונשאו אתך וכו' אצטריך לע"א ואצטריך לגרוס בש"ס אלא אמר קרא ונשאו וכו'

שם אברור ששה משבט זה וחמשה משבט וכו' ר"ל ששה מעשרת שבטים וחמשה משני שבטים וכתב על שבעים זקן ושנים חלק משום דזקן מורה על הגדולה ואם היה מהפך מי שעלה בידו הזקן אומר בי חפץ הקב"ה שהרי הכתוב אמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל

ר"א אומר על עסקי שליו וכו' דריש סמיכות ולכך לא אצטריך לראיה כמו רב נחמן

רש"י ד"ה מי שעלה בידו חלק וכו' שנתייראו שלא יעלה בידם חלק ע"כ משמע מדבריו דגם לת"ק מיעטו עצמם ויראו שלא יעלה בידם חלק כ"א זקן וא"כ מאי איכא בין ת"ק לר"ש ואפשר לומר דר"ש מפרש דלא נכתבו כלל ולא כתב כי אם שבעים ששה מכל שבט ושבט לוי לא כתב מניה כ"א ד' ועל ח' כתב זקן ושנים כתב חלק ומאי דקאמר קרא והמה בכתובים היינו במבוררים

והבינותי בספרים וראיתי להרא"ם ז"ל שדבריו הפך רש"י ונשארו בקלפי דקאמר היינו חלק ודברי רש"י דכתב והמה בכתובי' במבוררים היינו לר"ש ודוחק לומר דהרא"ם גריס בדברי רש"י שנתייראו שיעלה בידם חלק ועוד לדבריו קשה מאי קאמר בברייתא מי שעלה בידו חלק אומר לו המקום לא חפץ בך והא שנים חלקים נשארו בקלפי דאלדד ומידד נשתיירו במחנה ואפשר דהרא"ם ישיב דתנא נקט לה אגב רישא

גמרא ובסנהדרי גדולה ואליבא דר"י וכו' דמשכחת לה לד' אומרים זכאי ולו' אומרים חייב ואיכא הכרעה לרעה והקשה אחד מבני הישיבה דגם בסנהדרי קטנה משכחת לה כגון אם אחד אומר איני יודע ועשרה מזכים ושנים עשר מחייבים ואני השבתי לו דאינו מתחייב מיתה כי אם בכ"ג וכשאחד אמר איני יודע כמאן דליתיה דמי ולא הוו אלא כ"ב וכן אמר לקמן בפרק היו בודקין אפילו כ"ב מחייבין ואחד אומר איני יודע מוסיפין ע"ש

רש"י ד"ה אלא במוס' וד"ה וכו' י"א מזכין וי"א מחייבין ואחד אומר איני יודע וכו' ואע"פ דמתני' קאמר נמי או י"א מזכין וי"ב מחייבין מוסיפין רש"י לא נקט אלא הך בבא דאחד איני יודע דאית בה הכרעה לרעה אבל הך בבא אע"פ דמוסיפין לא תמצא בה הכרעה לרעה בשנים אלא דקשה לי להך בבא די"א מזכין וי"ב מחייבין אמאי מוסיפין שנים די באחד וי"ל דאצטריך שנים משום צד זכות דבשעה שאומרים זכאי נגמר דינו לטובה דאיכא רובא לזכות אבל אם מוסיפין אחד ניחא אם אמר חייב נגמר דינו אבל אם אמר זכאי עדיין תלוי ועומד. א"נ אם מוסיפין אחד חיישינן שמא יאמר חייב ונגמר דינו לרעה לכך מוסיפין שנים שמא אחד מהם יאמר זכאי דכל מה שיכולים לבקש זכות מבקשים

דף י"ט ע"ב תוספות ד"ה שפדאו מצער וכו' ול"נ וכו' אלא שמחה וכו' ואפשר ליישב לפירש"י דמ"מ השמחה היא עדיין דבני בנים הרי הם כבנים ומאחר דיעקב אית ליה שמחה גם לדידיה אית ליה שמחה אבל הצער הוא ניצול ממנו דאית ביה תרתי צער ושמחה

דף כ' ע"א תוס' ד"ה נשים לצאת ובירושלמי פליגי וכו' נ"ל דטעות נפל בדברי התוספות דהא קאמרי ואית דנהגו וכו' דאין להם קשר וכוונתם לומר דבירושלמי נתן טעם למקום שנהגו וכו' דבמקום שנהגו לצאת לפ"המ לא דמאחר שגרמו מיתה לכך הם יוצאין תחילה ולא חיישינן לניוול ומקום שנהגו לצאת אחר המטה חיישינן לניוול ואע"פ שגרמו מיתה וכן ראיתי במפרשים להרמב"ם שכתבו וז"ל בירושלמי נתנו טעם למנהגים אלו יעו"ש

גמרא ומ"ד מיחה וכו' אתמוהי מתמה וכו' ר"ל קרא כוליה מתמוהי אבל למ"ד דלא מיחה תחילת הקרא מתמה הכמות נבל וכו' הא התימא ומשם ואילך מתרץ התימא וק"ל

רש"י ד"ה מכדי וכו' לא נהגת בעצמך כאדם חשוב וכו' אין דבריו אלו סותרים למה שכתב בדבור דלעיל מיניה אדם חשוב היית לשאול וכו' דמשמע מאחר דהוא חשוב חייב לדבר אל המלך מאחר דיכול למחות דכוונתו לומר לא נהגת בעצמך כאותם בנ"א שהם לעצמם חשובים ביותר ואינם רוצים לדבר ולומר מאומה אפילו בדבר הצריך להם כדי שישארו בכבודם ובמעלתם ולא יכבידו על המלך אפי' דבריהם נשמעים וק"ל

ע"ב מתניתין ומוציא למלחמת הרשות וכו' ואע"פ דמוציא ע"פ ב"ד וכו' מ"מ מקרי מעליותא וקתני לה משום דהוא המוציא דע"פ יצאו וק"ל

והוא נוטל חלק בראש וכו' פירש"י חלק היפה ונוטל מחצה ר"ל אין לו אלא מחצה אלא דהמחצה שנוטל בורר לו חלק היפה כדקאמ' בש"ס לקמן מחצה למלך ומחצה לעם חוץ מאוצרות מלכים וק"ל

גמרא ר"י אומר כל האמור וכו' נראה דפלוגתייהו דר"י ורבי

שם ועדיין איני יודע וכו' כשהוא אומר והניח לכם וכו' קשה והא בקרא קמא אמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק וממנו יוכיח שאחר העמדת המלך מחיית זרעו של עמלק ואחר מכן בניין בי"המק ואפשר דהכי כוונת הש"ס לומר איני יודע אם לבב"המ תחילה ר"ל תחילה קודם העמדת המלך או להכרית