גושפנקא דמלכא (ש"ס) ריט

תוס' ד"ה מאי זכה זכה לעורן גבי חתול כולהו מודו דזכה לעורו ע"כ ר"ל אפי' לר"ל דקאמר הכא לא זכה מודה התם דזכה ולא תקשה מאי שנא דשאני הכא היינו בקשורים בשלשלאות אבל הכא בשאינם קשורים א"נ שאני הכא דבני היכרא נינהו אבל התם בחתול דלאו בני היכרא נינהו כן מצינו מתוס' התם ע"ש

תוס' ד"ה מעשרה עד מאה הא דלמר חשיב עיר במאה ולמר בעשרה וכו' הא דלא נקטו כסדרן בש"ס משום דנקטו סדר המקרא והש"ס נקט רבי יאשיה ברישא משום דהלכתא כוותיה וק"ל

דף ט"ז גמרא בנשיא שבט שחטא עסקינן וכו' יש לדקדק דאמאי לא משני מאי שבט רובו של שבט דקי"ל רובו ככולו ואפשר לומר דהתרצן ס"ל כרבי יאשיה א"נ דהתרצן הבין על המקשה דלא ניחא ליה לפרש רובו של שבט ומשום הכי הקשה מה שהקשה ולכך השיבו כפי דעתו וק"ל

אבל קשה דרש"י לעיל במתניתין פירש רובו של שבט והוא הפך הש"ס וההיא לרבי יונתן אבל לתנא דידן שבט כולו ואפשר לומר דרש"י נקט מלתא דשנייא לכולהו בס"ד דאי נקט שבט כולו לא אתייא אלא כרבינא ואי קאמר בנשיא שבט לא אתייא אלא כרב אדא בר אהכא ואי בעסקי נחלות לא אתייא אלא כעולא לכך נקט רובו ככולהו אימוראי דלא פליגי אלא בשבט כולו דלרבינא נידון בע"א ואמוראי אחריני לא ניחא להו ולכך משנו שנויי אחריני אבל רובו כ"ע מודים דנידון בע"א א"נ דרש"י ס"ל דמאי דקאמר בש"ס שבט כולו לרווחא דמלתא נקט ומאי שבט רובו של שבט ולא השיבו אלא כפי דעת המקשן כדפי'

שם עולא אמר ר"א בבאין על עסקי וכו' אי מה תחילה אורים ותומים וכו' ר"ל וזה לא מצינו דקי"ל לש"ס דלא בעי אורים ותומים דאם לא כן מאי מקשה אה"נ ותנא תנא ושייר אלא כוונתו לומר וזה לא מצינו בשום דוכתא וכהאי גוונא כתבו התו' לעיל ד"ה את תבנית המשכן וכו' מהאי טעמא נמי נבעי מלך ונביא בהעמדת סנהדראות וכוונתם לומר וזה לא מצינו דקיימא להו כך דאל"כ מאי מקשי' דאה"נ ותנא ושייר וכן פירש מוהרש"א ז"ל. ושוב ראיתי בתוספות דשבועות פרקא קמא דף ט"ו שאין מוסיפין וכו' שהקשו כקושייתנו ותירצו מדכייל להו בהדי נביא השקר וכהן גדול משמע ליה דלא בעינן אלא ע"א דומיא דידהו דאל"כ ליתנהו באפי נפשייהו אלא דקשה לי על דבריהם השתא מאי מקשו לעיל דף י"ב ע"ב ד"ה מתניתין דלא כי האי תנא אי משום דלא חשיבא מלך וכה"ג ה"נ אשכחן גבי אין מוסיפין וכו' ולפי דבריהם אין מקום לקושייתם דמדכייל לה בהדי סמיכת זקנים משמע ליה דלא בעי' מלך וכה"ג דומיא דסמיכת זקנים

תוס' ד"ה אין הבור מתמלא מחולייתו פ"הקו כגון אם עקר חולייא מבור עמוק וחזר והשליכו לתוכו וכו' משמע הא אם יחפור הבור ויחזיר לו עפרו מתמלא וכ"פי במסכת ברכות בור כרוי ועקר ממנו חוליא אבל מדברי התוספות נראה דלא כדבריו דהכא דגרסי התם פירש"י אם יחפור ויחזיר לו עפרו לא יהא מלא וכן נראה מדלא הקשו עליו הקושייא דהקשו עליו הכא וקשה אם כן אמאי לא הקשו דבריו אהדדי דאיכא נפקותא ואפשר לומר דדברי רש"י הכא הם דבריו במס' ברכות והתוספות קצרו בלשונם וכן משמע מדבריהם דקאמרי אם יחפור ויחזיר ולא קאמרי בור משמ' דסמכו אדברי רש"י דקאמר אם יחפור חוליא וכו' והא דלא הקשו בברכות הך קושייא דהקשו הכא משום דכך דרכם בכ"מ והראיה דהא הכא לא הקשו הקושיא שהקשו עליו בברכות דגם הכא נמי נופלת אותה קושיא ומה שפירש"י בעירובין אין כוונתו אלא לפרש מה היא חולית הבור וכוונתו כי הכא וק"ל אלא דקשה דחולקין במציאות דיכול להתברר

וראיתי להר"ר יונה בספרו שכתב שיש ראיה גדולה לפירש"י מדאמרינן בפרק הרואה בשעה שבקש הקב"ה להביא מבול לעולם נטל שני כוכבים וכו' וכשבקש לסותמן נטל שני כוכבים ממש ומקשים וליהדרינהו ומשני אין הבור מתמלא מחוליתו ע"ש ואדרבה מנגד לדברי רש"י ומאי ראיה ראיה לסתור כמו שהקשו התוס' מינה ואפשר לומר דרבינו יונה לא גרסי בדברי רש"י כהתוספות ולא גרס בדבריו אלא עקר חוליא מן הבור וחזר והשלים וכו' ולא גריס עמוק או כרוי

בא"ד ור"ת פירש מחולייתו היינו ממקורו דאין מתמלא הבור מים וכו' ולפי' קשה מתני' דתנן חולית הבור והסלע שהם וכו' דלא שייך לפרש כרבא וק"ל וי"ל

ע"ב גמרא אי לאו אותם הוה אמינא לדורות במשיחה ובעבודה וכו' לא מצי למימר אי לאו אותם הוה אמינא או בעבודה או במשיחה דקראי מנגדים זה לזה וכשתאמר וכן תעשו מוכרח אתה לומר דבעי משיחה וכשתאמר אשר ישרתו בם בקדש מוכרח אתה לומר דבעי עבודה

תוס' ד"ה ואחר וכו' ושמא שני בניהו בן יהוידע וכו' ר"ל שני בניהו ושני יהוידע ויהוידע אביו של בניהו הנז' שהוא זקנו של יהוידע הנזכר לא נזכר כאן ובניהו בנו של יהוידע שלא נזכר כאן הוא היה בתחיל' מלכותו של דוד ובניהו בן יהוידע על הכרתי וכו' הוא בנו של יהוידע הנזכר כאן והמעיין בד"ה ימצא בניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי הוא בתחילת מלכות דוד והאי קרא דאחר אחיתופל בסוף ימיו של דוד כמ"ש הם עצמם וא"כ תקשה אביו בסוף מלכות דוד ובנו בתחילת מלכותו אבל במסכ' ברכות כתבו דשני יהוידע הוו ואחד בניהו ויהוידע המוזכר בקרא דואחר אחיתופל הוא בנו של בניהו המוזכר בקרא ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי ודבריהם התם כסדר המקראו' ע"ש ובשביל כך לא הוקשה להם הקושייא שנתקשה להם הכא דהתם פירש הבן ממלא מקום אביו

תוס' ד"ה אחת או שתים פירוש בב"ד אחד וכו' הוצרכו לפרש אחת או שתים מחולקים משום דקשייא להו למה ליה למימר אחת הול"ל שתים ואחת בכלל שתים כמ"ש מוהרש"א ז"ל ולא מצי למימר לא זו אף זו משום דאחת נכללית בשתים והיכא דנכללית לא אמרינן לא זו אף זו ועיין בי"ש שהקשה דבריהם אהדדי ותירץ מה שתירץ ולכך הוצרכו לומר אחת ב"ד ובשתים שב"ד ולפי דברי רב הראשונים מאי דקאמר במתניתין אחת או שתים היינו מקום אחד ושני מקומות ולדבריו