גושפנקא דמלכא (ש"ס) רטז

הוא כי תכלה לעשר בשנה השלישית וכו' וגם להודיע להם שהוא קודם הפסח מלתא דפשיטא והבית דין שבכל עיר ועיר יודיע לבני עירו

שם ואם עברוה בגליל מעוברת וכו' וקרא בלכתחלה משתעי א"נ דקרא לאו להכי אתא

שם מאי קרא תקעו בחדש שופר וכו' וגמר' העבור מקדוש החדש

רש"י דילמא בתר דעברוה וכו' ר"ל בתר דעברוה והחזירוה נעשה עניו אבל התו' לא ניחא להו למימר דבשביל שהעיברוה נעשה עניו אלא משום דר"א היה נשיא גם הוא לכך קאמר אנא וחברייא אלא דמלת וחברייא אינה מדוייקת ואם גרסי אנא וחברייא אם כן מאי קאמר הש"ס מאי איכא וכו'

תוס' ד"ה אין מעברין ונהרדעא מחוצה לארץ וכו' ר"ל ואף על פי דאם עברוה מעוברת היינו בארץ ישראל אבל בנהרדעא חוצה לארץ ואפי' בדיעבד אינה מעובר' ותי' דשאני ר"ע שלא הניח וכו' וביבמות נתנו טעם דאמאי לא עברוה בא"י משום דהיו אנוסים אלא דקשה לי דא"כ אמאי אצטריכו לתרץ דשאני ר"ע דלא הניח וכו' והול"ל משום דהיו אנוסים בארץ ישראל ולא יכלו לעברה לכך עברוה בחוצה לארץ ואפשר לומר דאע"פ שהיו אנוסים אין מעברין בחוצה לארץ אם לא מהאי טעמ' דלא הניח וכו' ובסמוך דקאמרי ובירושלמי דכשאין יכולין וכו' היינו אנשים גדולים דלא הניחו וכו'

דף י"ב גמרא ושמא תאמר לפני העומר ת"ל תן לעם וכו' משמע לאחר שקרב העומר כדפירש"י וא"ת מהיכן הקריבו העומר והא קלה שבא"י בעל שלישה ומחוצה לארץ אין מקריבין וי"ל דמבעל שלישה הקריבו ואחר שהקריבו הביאו לאיש האלהים ומ"מ ילפינן שפיר דראויה להתעבר משום דאין כאן רוב אביב דהא מין אחד ועוד דבעינן רוב ארצות ולא ביכרה אלא בעל שלישה שהיא הקלה שבארץ ישראל מיהו קש"ל דאמאי קאמר רש"י לעיל ד"ה על שתים מהן וכו' הואיל ומביאין עומר מעבר הירדן או מגליל אחר דבעל שלישה שהיא מיהודה כדמשמע מדברי התוספו' והיא הקלה שבא"י נהי דאינה משלמ' לרוב משום דהוא מקום אחד ביהודה. ואינו מעלה ואינו מוריד מ"מ מביאין ממנו העומר ואמאי קאמר רש"י מביאין מעבר בר הירדן או מגליל וצריך להתיישב בבקיאות המקום הזה

רש"י ד"ה ועל התקופ' וכו' בין על תקופת טבת וכו' לכאורה ק' דמאי קאמר בין על תקופת טבת משמע דבעי תרתי כמו תקופת תשרי והא שלח להו רב הונא דכי משכא תקופת טבת עברוה להאי שתא משמע דתקופת טבת לא בעי תרתי ול"ד לתקופת תשרי וכן הקשו התוספות התם ותירצו דהכא בתקופת תשרי ואפשר לומר דמאי דקאמר תקופת טבת אין כוונתו לומר דבעי תרתי אלא כוונתו לומר דעל שניהם מעברין והא כדאיתא והא כדאיתא אי נמי דכוונת רש"י לומר דשניהם שוים ובעי תרתי והך ברייתא פליגא אאחרים ומאי דקאמר בש"ס היינו סברת אחרים ודלא כפירוש התוספות אבל אין לפרש דמאי דקא מר ומשכה עד ט"ז ונפלה בי"ז דהשתא איכא תרתי משום דבעי האביב בחידושה של לבנה וליכא ועוד דבעי חג האסיף בתקופת השנה וליכא אפי' מקצת דרש"י פי' התם בש"ס דר"ה דנפלה בט"ז ומאי דקאמר עד ט"ז ולא ט"ז בכלל

רש"י ד"ה משנה לחברתה אם השנה צריכה וכו' אבל אם יושבין ומעברין בשנה זו על שנה אחרת כבר ילפינן לה מברייתא דלעיל דאין מעברין אפילו בשעת הדחק

רש"י ד"ה בית דין ישבו וקבעו ולא עיברו ג' שנים רצופים ולא זו אחר זו וכו' ר"ל לא שנים רצופות ובישיבה אחת ולא זו אחר זו וכל אחד בזמנו ל"א תנא קמא נמי שלא יעיינו וכו' אבל העיבור אפילו באחת כדלעיל

תוס' ד"ה ולא שלש שנים וכו' ולפי' לא יתכן מה שפי' דמשמע דמודה ר"ש ע"כ לכאורה קשה ובלא ר"ש תקש' לת"ק גופיה אחר דאשמועי' בריש' דאפי' בשנה אחת אין מעיינים מכ"ש ג"ש ודוחק הוא לשנויי זו ואין צ"ל זו כדמפורש בכללי הש"ס דאין מתרצינן הכי אלא מתוך הדוחק וק"ל וכן כתבו הם עצמם בכמה דוכתי

וראיתי במוהרש"א שהקשה דגם לפירוש קמא דפירש"י לא יתכן וכו' ולעד"ן דלא קשה ולא מידי דכוונתם לומר דלפירוש זה לא יתכן זה דוקא אבל לפירוש קמא בלאו הכי אתותב כקושייא שהקשון עליו בלאו הכי כנ"ל וק"ל

גמ' אית ליה לר"י טומאה דחוייה וכו' ר"ל וצריך ציץ לרצות והא תניא וכו' הותרה בצבור ואין צריך ציץ לרצות

ע"ב גמר' וליטעמיך תקשי לך היא גופא וכו' ואין להקשות דלעולם ר"י אית ליה מעברין ולמה חזקיה בקש רחמים בשביל שעיבר ניסן בניסן ומפני הטומאה ור"ש שאמר מפני שעיבר ניסן בניסן לאו מפני הטומאה אלא בשביל הנך דלעיל דהא קתני בקרא יששכר וזבולן לא הטהרו משמע דלא עיבר אלא מפני הטומאה א"נ דא"כ מאי ראיה מייתי ממעשה אי הכי ר"ש היינו ת"ק וכו' ואין לומר דבעיבור לא פליגי דכ"ע דוקא בדיעבד ולא פליגי עליה אלא במעשה דר"ש אית ליה ביקש רחמים בשביל שעיבר ניסן וכו' ותנא קמא ס"ל בשביל שעיבר ועיבר משום דאין סברא לומר דבקש רחמים בשביל שעיבר בדיעבד אחר דאית לן בדיעבד מעוברת וכן משמע מש"ס ומוכרח אתה אתה לומר דתנא קמא נמי אית ליה למה בקש רחמים כר"ש אלא דתנא קמא סבירא ליה טומאה הותרה בצבור ולכך אין מעברין לכתחילה כדר"י דאית ליה טומאה הותרה ולא פליגי אלא בדיעבד ור"ש אית ליה טומאה דחויה היא בצבור וצריך ציץ לרצות אבל קשה דמאי קאמר ר"ש היינו ת"ק דדילמא ר"ש לא אתא לאפלוגי את"ק אלא אר"י דקאמר מעשה בחזקיה שבקש רחמים בשביל שעיבר קאמר הוא לאו בשביל שעיבר מפני הטומא' אלא בשביל שעבר ניסן בניסן וי"ל דא"כ למה קאמר ר"ש אומר גם מפני הטומאה וכו' הול"ל ר"ש אומר דלא בקש רחמים אלא מפני שעיבר ניסן בניסן ומדקאמר אם מפני הטומאה וכו' משמע דפליג אעיבור וק"ל

גמ' אמר רבא לכתחילה איכא בינייהו וכו' משמע דרבא ניחא ליה בהאי שנויא וקשה והא לעיל דף י' ע"ב לא רצה בהאי שנויא דלהחליף דבר בהופכו דאמר התם אמר אביי תני קידוש החודש ופריך רבא והא עיבור קתני והוצרך לשנויי שנוייא אחרינא והתם פירש"י דרך התנא טועה בגירסא לחסר תיבה על ידי