גושפנקא דמלכא (ש"ס) רטו

ד"ה שנים אומרים לישב וכו' ומשא ומתן צריך חמשה וכו' נראה דקשה ליה אחר דאזלינן בתר רובא גם אזלינן בכולהו ואמאי בשעה שאומרים אין לישב אזלינן בתר רובא ואין לישב וכשאומר צריכין לישב מוסי' ואמאי מוסי' והא אזלינן בתר רובא כמו אידך גיסא ולכך הוצרך לומר ומשא ומתן של עיבור צריך חמשה ואם תקשה דמתחי' הול"ל בחמשה הוא כנגד ג' שומרי וכו' ואחר המחילה תמיה לי על המפרש בפי' החודש שהקש' קושייא הנז' ואצטריך לתרץ משום דמוציא השנה ממנהגה ולא עיין בדברי רש"י ולא דקדק בדבריו

רש"י ד"ה כנגד וכו' והתם נמי משכחת חמשה וכו' ובאחשורוש אשכחן שבעה ובצדקיהו נמי הוו ליה שבעה כמו אחשורוש ומאי דקאמר חמשה היינו המובחרים שבשבעה דהיינו המעולים וכן פירש רש"י בר"ה דאל"כ וכי מגרע גריע מלכות ישראל והא מלכי אומות העולם לא גמירי אלא מישראל וק"ל

תוס' ד"ה שכבר קדשוהו בשמים י"מ דב"ד וכו' אלא נראה כפי' הקונ' וחזה הוית להרב בעל חדושי הלכות שכתב דאין זה פי' הקונט' שלפנינו וכו' דמשמע כפירוש הי"מ דמקדשין אותו בשעת המולד וכו' ואנא בריה זעירא אחר המחילה ממעלת קדשו נלע"ד דאף על פי שאמר רש"י ז"ל דקדשוהו מאתמול יכולני לומר דאינו בשעת המולד אלא אחר המנחה אחר שהמתינו ישראל כל היום ולא קדשוהו עד אחר המנחה שאין להם שהות לקדש דאחר המנחה אין מקדשין באותה שעה קדשוהו בשמים והיינו דקאמר בירושלמי בשעה שרואין ב"ד של מעלה שאין מקדשין אותה מקדשין הן ואתי שפיר הירושלמי עם פירש"י דהכא אבל לי"מ תקשה להו הירוש' דקאמר בפי' בשעה שב"ד של מעלה רואין שאין מקדשין וי"מ קאמרי בשע' המולד והיכי שייך בעולם שיקדשוהו בשעת המולד דאינו ניכר ולמהרש"ל ז"ל ניחא משום דמצא דברי רש"י מפורש במקום אחר והכא סתום לכך נקט רש"י דר"ה אבל הכא ליכא הוכחה ולמאי דפירש"י אה"נ דרש"י ז"ל בר"ה פי' בע"א ולא כמו שפי' הכא אלא בהפך מהכא ומ"מ פי' אינו כפי' י"מ

דף י"א ע"א גמרא ולא שמואל הקטן היה וכו' ק' דאמאי לא חייש שמואל לתקלה דשמא יאמר לו ר"ג לירד ונמצא מעבר השנה בשאין מזומנים ושו"ר למוהר"ש יפה בפי' על הירושלמי שתירץ שסמך שלא יורידוהו מפני הכבוד ואם יקרה שיאמרו לו שירד יבקש מר"ג שיניחוהו שם לראות איך יעשו מכיון שעלה

שם בשחר מצאו ר"ש לר"ח אמר לו אתה שציערת לאבא וכו' לכאורא קשה דר"ח עשה כך בשביל שלא יתבייש האיש ההוא ולכך יצא הוא ויצאו אחריו כולם ואיך אמר לו ר"ש אתה הוא שציערת לאבא ופירש רש"י שאכלת שום וכו' ואפשר לומר דהחכמים כשראו ר"ח שיצא עלה בדעת' שהוא אכל השום וחששו החכמים שמא יתבזה לכך יצאו אחריו ולא הבינו שר"ח עשה אותו מעשה כדי שלא יתבזה אותו האיש שאכל השום לכך כשמצאו ר"ש לר"ח א"ל אתה שציערת את אבא

שם ושכניה בן יחיאל גמר לה מיהושע וכו' לכאורה קשה דאין הנדון דומה לראיה דהא דאצטריכא ראיה משום דהוה אמינא אדרבא זולת מילתא ואיכא איסורא ולכך קאמר בש"ס מנין גמיר' לה וקמ"ל דאף על גב דהטיל ביה חשד מותר שלא יתבייש חבירו וממעשה יהושע ליכא חשד כלפי שמיא ואפשר לומר דגם כלפי שמיא איכא חשדא דבשעה שיטילו הגורל וידעו שאיש אחד הוא בעל דברים יאמרו שהשם ח"ו שקרן בדבריו ויטילו בו החשד וק"ל

שם וכשמת אמרו עליו וכו' תלמידו של עזרא וכו' ר"ל אחר שנסתלקה רוח הקודש ממלאכי שהוא עזרא וראויה היא שתשרה על הלל ודבר המעכב הוא הדור שאינו ראוי נקרא הלל תלמידו של עזרא שקבל ממנו רוח הקודש אלא שאינו יכול להתנבאות מחמת דורו וכן שמואל שנקרא תלמידו של הלל מהאי טעמא נמי דאל"כ מאי קאמר תלמידו של עזרא אינו אלא של שמעיה ואבטליון ותיפוק לך שאינו מכירו כלל שרחוק ממנו ביותר וכן שמואל הקטן נמי רחוק היה מהלל ולא היה בזמנו ועוד דמה בא להשמיענו עכשיו בשעת מיתה שהוא תלמידו של עזרא או של אדם אחר אלא דיש לעורר קצת אחר שאמר ראוי היה שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו ראוי לכך איך נתנבא בשעת מיתה ואמר שמעון וישמעאל וכו'

תוס' ד"ה בת קול וכו' ולכך קרא אותו בת קול ע"כ ויש לגמגם בדבריו דא"כ הו"ל לקרותה בן קול דבשלמא דמקודם הוה ס"ד למה נקראת בת קול היינו על שם השכינה או על שם חיה שהיא משמיע לעולם כדמצינו בש"ס אומר חיה אחת ברקיע השמים אומרת ברוך ה' וכו' או על שם הנבואה דהיינו קול הבת דמקודם לכן היתה הנבואה ממש ועכשיו העולם שומעין הקול שלה ולא נבואה ממש אבל עכשיו שאומר על שם הקול שיוצא מן הקול למה קורין לה בת ועוד קשה למאי דקאמר בבריית' ר"מ אומר אוי להם לבריות מעלבונה ל תורה וכו' מאי קול איכא התם דר"מ מסברתו ומחכמתו אומר כך ומיהו הא לא קשייא דאפשר היו שומעין קול אומר כך ולא מסברא

רש"י ד"ה גדיים וטלאים וכו' שהרי יכול להקריב קטני' ע"כ וקרא דכתב שה תמים זכר בן שנה לא בא אלא למעוטי ביותר מן שנה וק"ל

תוס' ד"ה מפני הדרכים וכו' משום דבהנך דבסמוך אפי' אשנים וכו' יש לי לעיין בדבריה' שכתבו אפי' אשנים דמשמע הא אם היו בשלשתם מעברים והא קאמר בש"ס דאינם אלא סעד בעלמא אבל הם גופם אין מעברים עליהם ואפשר לומר דגדיים וטלאים חדא מלתא היא ואין כאן אלא שנים דבשעה שהגדיים קטנים גם הטלאים כמותם דכולם בהמה דקה וזמן אחד להם שדברי התוס' אינם בדקדוק כן משמע מאיגרתא דלא הזכיר אלא אימרייא ולשון הש"ס דקאמר לה מפני הגדיים ולא מפני הטלאים דמשמע דכל חדא בפני עצמה אינו בדקדוק וק"ל

תוס' ד"ה רשב"ג אומר חודש וכו' וקשה דאמרינן ירח שלשים ימים שלשים וכו' י"לד בדבריהם דאמאי לא הוקשו מדברי הת"ק שאמר ירח שלשים ימים ואפשר לומר משום דת"ק מפיק לה מדקאמר ירח ימים דמשמע ירח שהוא שלם בימיו אלא דק"ל דאם כן מאי מקשה מש"ס דנזיר והא התם קאמר קרא חדש ימים וי"ל דשפיר מקשה מהתם משום דאצטריך התם ימים לג"ש ללמד לנזיר ונמצא לימודו אינו אלא מחדש ומלת ימים כאילו אינה כתובה ועיין בש"ס דנזיר וק"ל

ע"ב גמרא דזמן ביעורה מטה וכו' קשה דלמאי אצטריך להודיע להם זמן הביעור והא קרא