גושפנקא דמלכא (ש"ס) ריג

תקשה בשביל בנו וכו' וראיתי במוהרש"א שכתב דבכולהו גרסינן בר חנה שכך היתה גירסתם ודוחק קצת דהם כתבו דרבה בר בר חנה שבכולי הש"ס הוא בן בנו של חנה שהיה בימי רבי יוחנן ואנא ברייה זעירא לעד"ן דבכולי הש"ס גרסי בר בר חנה ולא תקשה לדידהו הכא וכי בשביל בנו וכו' דבשלמא לי"מ שאמרו שם אביו בר חנה תקשה וכי בשביל בנו וכו' אבל לדידהו לא תקשה דכלם נקראים בנו של חנה גם הבן גם בנו ומצינן למימר גם על נכדו שהוא בנו ולכך קאמר כל בר חנה סכסא. ובת"י תירצו דאפשר דאביו וזקנו של רבה שניהם נקראים חנה ופעם מזכירו בשם זקנו ופעם מזכירו בשם אביו ול"נ דמדברי התוספות משמע ששניהם נקראים רבה

ע"ב גמרא וטעו נמי בהא וכו' ר"ל משום דטעו בדברי התל' לכך טעו נמי במתניתין והוצרכו לדיוקא מדלגבי חטאת וכו' מבה"י וק"ל

תוס' ד"ה נקיטנא רשותא וכו' ואבא מארי וכו' לאפוקי דלא נאמר דנקטי רשותא זה מזה דהיינו בזמן אחד דומייא להא דרב חייא דנקט רשותא מרבי בשביל רבה דאין סברא לומר דרבה בר רב הונא היה בימי רבי וק"ל

ע"ב תוס' פסולין וכו' לפי שאין צלולין ועפר וכו' ר"ל דודאי נהרות הן אלא שמעורב בהן מי בצים ולכך מימיהם אינן צלולין ועפר וטיט חוצץ בין מים לכלים והתורה אמרה מים חיים אל כלי ואף על פי שדבריהם אינם מפורשין כדפי' מ"מ בפ' המוכר משמע כדפי' והיא כוונתם שכתבו מי נהרות של אגמים ר"ל שמעורבין במי אגמים ועפר וטיט חוצץ בין מים לכלי והיינו שאמר וכתיב מים חיים אל כלי

ד"ה אא"כ וכו' וליכא למימר דהכא בת"ח עיין דבריהם בעירובין פ' הדר הפך דבריהם דהכא שכתבו מיירי בתלמיד חכם כמו ר"ח

ד"ה שנים שדנו וכו' הוו ב"ד חצוף וכו' וה"ה דהמ"ל דנקט ב' משום ר"א דאמר ב' שדנו אין דיניהם דין ושמואל קאי עליה ואמר דיניהם דין

דף ו' ע"א גמרא לימא כתנאי ביצוע בשלשה וכו' ר"ל וא"כ קושייא לר"א שאמר ב' שדנו לד"ה אין ד"ד ומשני דכ"ע וכו' היינו לר"א אבל לשמואל היינו כתנאי וכן מוכח מדברי התוס'

שם כי היכי דליהוו עליה סהדי וכו' א"ל והא קי"ל דאין דיין נעשה עד דהא מעידין על מה שדנו והוי כפסק דין

רש"י ד"ה מ"ד תרי וכו' דלא מקשי' מ"ל וכו' הק' הרב ח"ה והא אמרינן דחכמים אית להו פשרה ביחיד וסברוה למימר דמקשי' לדין ע"ש ולענד"ן היינו לרבנן דל"ל עפ"ר קודם ס"ד ואפילו יחיד דינו דין אך לר"ש דס"ל דא"ל עפ"ר ושנים שדנו אד"ד שפיר קאמר כיון דלא מקשים וכו' ואחר כותבי לא נחה דעתי בקושייתו של הרב מפני שהיא קלוש' וחלושה ואין דרכו בכך שדבריו כדרבונות וכמסמרות נטועים והבינותי בדבריו וראיתי בעין השכל שקושייתו באופן אחר ולא כמו ששמעתי וכוונתו היא להקשות מדיוקא טעמא דלא מקשי' הא מקשי' הוו תרי דווקא וזה אינו דהא מאן דס"ל פשרה ביחיד וסברוה מקשי' פשרה לדין וסבר כשמואל דדין בב' ע"כ ב' דנקט שמואל ל"ד הא אפילו מקשי' אמרינן ב' לאו דווקא. ולענד"ן דלא נתכוון רש"י לזה ותדע שלא כדברי הרב שדייק דעדיין תקשה לנו קושייא אחרת בדבריו יותר מזה שהרי הוא אמר אפילו בחד מכשיר כיון דלא מקשי הא אי מקשינן בעי תרי והא בעי שלשה דהא אית ליה שנים שדנו אד"ד ובעי שלשה ואם כן גם בפשרה כן משום היקשא וע"כ צ"ל דכוונת רש"י היא מ"ש דלא מקשי' ר"ל בשלמא אי מקשי' צריך למעבד כהיקשא וצריך ג' והשתא דלא מקשי' אפי' בחד מכשיר

תוס' ד"ה וכ"ת וכו' והשתא שמואל ור"א וכו' ר"ל פליגי אליבא דרבנן דשמואל א"ל דל"ל עפ"ר לגמרי ור"א א"ל דא"ל עפ"ר ולכך ב' שדנו אד"ד ולר"ש א"ל עפ"ר לגמרי

בא"ד א"נ כדפי' דאפי' וכו' ר"ל דמעיקרא אמר מאי ד"ה דא"ל עפ"ר והשתא קאמר ד"ה היינו אפילו למאן דל"ל עפ"ר ובעינן ג' ממשפט א' וק"ל

תוס' ד"ה תסגי וכו' צריכא הכרע וכו' ר"ל צריך להתבונן בפשרה כמו בדין וגורעין ומוסיפין ומאי דקאמר מתוך דברי ר"מ היינו בירושל'

ע"ב גמרא נגמר הדין א"א רשאי לבצוע ולדידי דריש קרא ובוצע ברך וכו' היינו אחר גמר דין וכן לריב"ק ור"ש בן מנסיא אלא די"לד דלר"מ למה לא דריש קרא כת"ק דהיינו לאחר גמ"ד דנראה דר"מ א"ל כת"ק דאית ליה היקשא ודוחק לומר דר"מ פליג את"ק בגמ"ד

והני תנאי פוטר מים וכו' מדמקשה להו מרישא דקרא פוטר מים משמע ליה להש"ס דפוטר מים היינו אחר שישמע דבריהם ולא כמו דס"ד מעיקרא דרישא קודם שישמע וסיפא אחר שישמע ולא ידע וכן משמע מפירש"י דקאמר קודם שישא ויתן בדין משמע אחר ששמע וכו' אבל באמת צריך לידע טעמא ואפשר לומר דטעמו הוא דאי מפרשינן רישא דקרא הוא קודם וסיפא דקרא אחר ששמע א"כ תקש' רישא לסיפא דמרישא משמע דוקא קודם שישמע הא אחר ששמע אינו יכול לבצוע ובסיפא קאמר אפי' אחר ששמע ועוד לא שמעינן אחר ששמע ומרישא קודם שישמע ואפשר לומר דמהא אין כאן הכרח דרישא גלי לסיפא וק"ל

ע"ב תוס' ד"ה אלא כנגד יהודה והא דכתיב מטרף וכו' ולפני דבריהם צ"ל דמאי קאמר קרא מטרף בני קאי על יהודה וכוונתו לומר מטרף של תמר בני עלית אבל רש"י בפירושו על החומש פירש דקאי על שניהם על תמר ועל יוסף ומפרש אקרא דובוצע ברך כשאר תנאי ומ"ש כדמתרגמינן אח אודיתא וכו' ר"ל דהאי קרא כמו הך קרא וכמו הך קרא קאי על תמר כמו שכתוב את אודיתא כך האי קרא מטרף בני עלית קאי על מעשה תמר וק"ל. ואחר החיפוש ראיתי לבעל החידושים שפי' דקרא מטרף בני וכו' קאי איוסף ופי' דמאי דקאמר ר"מ ובוצע ברך קאי איהודה כוונתו לומר דמשבח יהודה על דקאמר מה בצע ר"ל על דקאמר מה ממון מתהני לנא דהיינו על עסקי ממון דמשמע הא אם היה להם הנאת ממון לא היה מצילו אבל על ההצלה גופא משביח ליה והיינו דקאמר קרא מטרף בני עלית א"כ גם לרש"י מתיישב שפיר

דף ז' ע"א תוס' ד"ה כנגד מעשה העגל אקרא דתורת אמת הא דלא פירש כפירוש