גושפנקא דמלכא (ש"ס) ריב

לא חזרו בתשובה

ד"ה מדאורייתא וכו' לכך נראה לפרש וכו' ר"ל ולא אמרינן אית ליה עפ"ר אלא לענין מודה מקצת ולא לענין שלשה ב"ד אלא אפילו אחד כדמשמע מקרא דבצדק תשפוט עמיתך א"נ דעירוב אכוליה קרא ולא ליתן של ז"בז ובא קרא של בצדק תשפוט לומר דוקא בגז"וח רבי ג' ולכך אתא קרא דהודאות והלואות בפר' גז"וח ולא הפך הסדר ורש"י לא ניחא ליה בזה דזה מקרי עיקור ולא עירוב דעירוב משמע דגורמין של ז"בז. (נ"א מ"ך בדברי הרב המחב' כי"ק וי"ל לפירש"י דלא ניח' ליה לפרש עפ"ר לענין זה ולא לע"ז ומחלקין המקרא לשנים לכך הוצרך לפרש דל"ל עפ"ר ואצטריך קרא דבצדק דלא נילף ממשפט אחד

) ד"ה נזק וכו' והא דקאמר וכו' ר"ל דסיפא דומיא דרישא ומה רישא בשור שהזיק את האדם כך סיפא

ע"ב גמרא לא דכולי עלמא אין דורשין וכו' א"כ נימא קרא ונקרב בע"ה וכו' הכוונה היא נימא קרא ונקרב בע"ה אל השופט ונלמוד מומחין מן אלהים אחריני ומדשנא רחמנא בלישניה ואמר אלהים ודאי אתא לדרשה דומיא דאלהים אחריני והדר מקשה לרבי יונתן ולדידך נימא קרא אל השופט ונלמוד מומחין מן אלהים אחריני ואו אמרינן אצטריך לגופיה אבל השתא דאמר אלהים אמרינן דומיא דאחריני ותירץ דה"ה דהוה מצי למימר ונקרב אל השופט וילפינן מומחין מן אלהים אחריני אלא דלישנא דעלמא נקט וכאילו אמר אל השופט ואצטריך לגופיה למומחין ולא למניינא והשתא לא תקשי קושיית התוס'. ואחר העיון נ"ל דעדיין לא נתיישב היטב דסוף סוף תקשי דרש"י כתב לעיל דאצטריך לגופיה למומחין ולא ילפינן ולבסוף קאמר דילפי' אלא דאפשר לומר דהאי דקאמר דאצטריך למומחין היינו לפי סילוק דעתין אבל לפי האמת קאמר דילפינן אלא דקשה לי קצת אחר דאית ליה אלהים אחריני ללמוד אמאי בס"ד קאמר אצטריך לגופיה אבל נ"ל דלא קשה מידי דומיא דסוכה דלא צריכא לסכך אפי' הכי אמרינן אצטריכא לגופה כמ"ש התוספות

דף ד' ע"א גמרא כפרה בכדי לא אשכחן ר"ל אפי' כולהו למצוה והשתא אתי שפיר מאי דמקשים התוס' ד"ה ושתים לעכב הול"ל וכו' דאל"כ מאי מקשים והא מקרא מפיק לה

תוס' ד"ה כל הניתנין וכו' ונראה לפרש וכו' מדכתב סביב והוה חשבינן כולה במתנה וכו' ר"ל שתי מתנות שהן ארבע כולהו נפקי ממלת סביב לחודה והוה להו כמו קרנות אחת דילפינן מינה מתנה אחת גם הכא שתי מתנות שהן ארבע דילפינן ממלת סביב חשבינן כולה מתנה אחת והאי שנוייא היא לתנא דברייתא משום דלא תהוי ברייתא אליבא דב"ש ולא כב"ה אבל להני תנאי אית להו דב"ה ילפי מן החטאת ולא אצטריך קרא וברייתא לא אתייא אלא כב"ש דוקא ועיין דבריה' בזבחים שסתרו האי דבריה' דהכא והשתא לא תקשה דבריהם דלעיל עם שנוייא דידהו

ע"ב גמרא דתניא וכפר וכפר וכו' לכאורה יש לדקדק דלמה ויכפר ויכפר בחדא סגי אחר דאית ליה אם למקר' הוה ליה שית קרנו' ארבע למצוה ושתים לעכב קמ"ל ויכפר אפי' חדא וי"ל מאחר דמצינו בחטאות פנימיות דאפי' חדא מעכבת הייתי אומר דגם בחטאת חיצונה דינא הכי ושנה בה קרנות לעכב כמו סביב א"נ לא דריש להו לכך קמ"ל וכפר תלתא לומר לך דאפילו בחדא סגי א"נ דרב אחא אית ליה חד לגופיה ודברי התוס' דלעיל היינו לאמוראי דלעיל וק"ל

שם והלא דין הוא נאמר דמים למטה וכו' הקשה בני הישיבה והלא כללא כייל היכא דמקשינן לחומרא מקשינן ולא לקולא ואם כן מאי ספיקא איכא ולעד"ן הא דאמרינן לחומרא מקשינן ולא לקולא היינו אם החומרא והקולא שוין אבל הכא איכא סברא לומר דילפינן מן הקולא משום דדנין חוץ מחוץ דהשתא לא אסיק אדעתיה דנין חטאת וארבע קרנות וכו' וכמ"ש התוספות בקידושין

שם ת"ל וכפר וכפר כפר אף על פי שלא נתן וכו' הקש' לי אחד מבני הישיבה ואימא שינה הכתוב לעכב דומייא דסביב כדכתבו התוס' לעיל ותי' לן בתר לישנא אזלינן לעיל מלת סביב משמע לעיכובא דצריך להוסיף הזאה אבל מלת וכפר משמעותיה כפרה מיהא איכא ודוק

רש"י ד"ה מפני הדין וכו' שיכול לה גרסי' טעמו הוא דבכל מקום שאומר בברייתא או בש"ס יכול כוונתו היה יכול לומר כך ת"ל וכו' ואצטריך קרא אבל הכא אדרבא להפך (מפני הדין) והלא דין הוא ולמה ליה קרא וק"ל

רש"י ואל יוכיח זה וכו' ודחטאת העוף לא סלקא לי ע"כ אחד מב"הי נתן טעם לדבר משום דבחטאת העוף נמי איכא תרתי שנקראת חטאת ובחוץ וא"כ נילף מינה ומאי קאמר תלמודא דנין חטאת וד' קרנות דמשמע משום דאית בה תרתי ולכך קאמר רש"י ז"ל ודחטאת העוף לא סליק וכו' דודאי הש"ס לא משתעי בה דסופו גילה על תחילתו ואנא ברא זעירא נלע"ד דאין זה הכרח דאע"פ דאית בה תרתי דומייא דחטאות פנימיות מ"מ אין ללמוד אלא מחטאות פנימיות משים קי"ל לחומרא מקשים לקולא לא מקשים ואפשר דכוונת רש"י מיא דלא ילפינן חטאת בהמה מחטאת העוף

גמרא דרך בישול אסרה תורה וכו' ר"ל דפליגי בין שני מקרא מן המסורת בין לא שני והכא דרך בישול אסרה תורה

תוס' ד"ה לטטפת לטטפת וכו' וי"מ וגורעין וי"ו דבריש התיבה וכו' ר"ל וי"ו דקודם למ"ד אבל מדבריהם במסכת זבחים משמע דוי"ו דבין שני הטיתין ממחין ושרינן בין פ"א לתי"ו ואתיא טטפות ומשתמע מינה תרתי ור"ת דריש הוי"ו במקומה ואין גורעין ואין מוסיפין אבל בהקומץ רבה כתבו בהפך מהכא דפי' קמא היינו פי' ר"ת ופי' בתרא היינו די"מ

שם טט בכתפי וכו' ומכיון דאשכחינן וכו' דבריהם בכאן עניים ולא פירשו כוונתם מה היא אבל במסכת זבחים פירשו דבריהם הדק היטב וז"ל כיון דמניין הוא הוה להו כפרשה שנאמרה ונשנית

דף ה' ע"א תוס' ד"ה רבה בר בר חנה וכו' וי"מ דשם אביו וכו' ר"ל וגרסינן רבה בר בר חנה והיינו רבה בר בר חנה שבכל הש"ס והאריך ימים עד ר"י ולא יתכן כדאמר כל בר חנה סכסא ר"ל וכי בשביל בנו קראו לאביו סכסכא ואחד מבני הישיבה הקשה ולדידהו מי ניחא דגם לדידהו