גושפנקא דמלכא (ש"ס) ריא

שלא בדקו אותה טהורה היא או דילמא מאחר שהחזירה אין המים בודקין אותה דונקה האיש מעון כתיב וזה אינו מנוקה בחזרתה כך פירוש דבריו ומוכרחים אנו לומר שהחזירה ולא בא עליה ונסתרה ומספקא ליה ואחר שהחזירה מקרי אינו מנוקה מעון והשקה דאל"כ מאי מבעי להו פשיטא דאסורה לביתה דונקה האיש מעון כתיב וזה אינו מנוקה שבא עליה אחר שנסתרה ואין לומר דאיכא לחלק דשאני הכא דגירשה אחר סתירה ולכך מספקא ליה ולעולם דבעל אחר חזרה דאין הסברא כך דמאי נפקא לן אחר שנסתרה וגירשה דעדיין עומדת באיסורה וגם אינו יכול למחול על קנויו וגם אין אנו יכולים לומר דמבעייא ליה לענין כתובה דנקיט בלישניה לאוסרה לביתה ולא לענין כתובה ודוק

תוס' ד"ה ורבנן הכתיב תורת וא"ת וכו' שאדם מביא קרבן אחד וכו' אפי' ע"י אנשים רבים וכו' ר"ל מאי מקשה בש"ס ורבנן כתיב תורת דמשמע דקנא לה כמה פעמים והא דריש מינה דלא יקנא לה אלא פעם אחת אפילו ע"י אנשים וכו' וק"ל ופשוט ולא פרשתיו אלא מפני שראיתי מי שפי' בע"א

דף י"ט ע"א ד"ה היה נוטל וכו' ומצינן לומר דקידוש המנחה כשרה בהן וכו' ולפי דבריהם אלו נראה דמאי דקאמר היה נוטל הבעל וכו' אינו מיד האשה אלא מיד הכהן שהרי כתיב ולקח הכהן מיד האשה ואשמועינן דקידוש מנחה כשרה בזר ודוק

ד"ה וכהן מניח ידו וכו' ואפילו תימא וכן ילד אין יצ"הר מצוי לשעה וכו' הכא ליכא למיחש שמא יתגרו בה וכו' כדלעיל דשאני התם כשיראוה ערומה ורואין בשרה מקומות המכוסין לא בידה כמו הכא אלא דחיישינן משום נגיעה ידו בידה ואין יצ"הר מצוי לשעה וק"ל שמא מתחמם

ד"ה הניף והגיש בירושלמי יליף לה וכו' דקש"ל דמנ"ל דהסדר כך דמניף ואחר כך מגיש וכן מנ"ל דשיריה נאכלין וכו' והביאו הירושלמי דלמד מקרא דהנפה קודם להגשה ומשם למדו דשיריה נאכלים לכהנים וק"ל

ע"ב בש"ס מגיד ג' דברים מעכבין בה וכו' עד שלא קרב הקומץ וכו' נראה דהאי מעכבין לאו דוקא אלא לכתוב הוא דהא לקמן קאמר בש"ס לר"ש דריש קרא קמא שאם הפך דכשרה א"נ דקאי אאחריני ודוק: חידושי מסכת סנהדרין

דף ב' ע"א רש"י ד"ה נטע רבעי וכו' וכן מעשר שני ע"כ אבל מלישנא דמתניתין ומן הש"ס לקמן לא משמע הכי דלא קאי שאין דמיו אלא אמעשר שני אבל נטע רבעי אפילו דמיו ידועים ואחרי כותבי ראיתי לקמן בדברי התוס' שדקדקו כמ"ש

וכן מ"ש בד"ה והקרקעות שהקשה שבא לפדותן מדברי הש"ס לקמן לא משמע הכי אלא דקאי אערכין וק"ל

גמרא אילימא דלא בעיא ג' ר"ל דלא בעי' תרתי ג' ומומחין ונקט ג' וכ"ש מומחין

תוס' ד"ה דיני ממונות וכו' בתלתא בבי וכו' ר"ל אחר ששנה רבינו הקדוש ב"ק וב"מ וב"ב שנה אחריהם מסכת סנהדרין וכוונתו לתת טעם לסמיכות וכמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה

בא"ד א"נ וכו' ושייר יציאת עבד בראשי אברים והאי עבד היינו עבד כנעני אבל עבד עברי אינו יוצא בראשי אברים ועיין בפירוש רש"י על החומש

ע"ב תוס' ד"ה דברי הכל וכו' וי"ל דרבי אבהו לא חשיב וכו' עכ"ל קק"ל דא"כ מאי קאמר הש"ס מאי קסבר וכו' ומאי ספיקא איכא והלא לד"ה עירוב פרשיות וי"ל ודוק

בא"ד והחולץ גר צריך ג' משפט כתיב ביה וכו' ולכאורה קשה דמאי קושיא היינו טעמא דגר צריך ג' משום דכתיב ביה משפט ואין משפט פחות מג' ושפיר קאמר ר"י דצריך ג' משום דכתיב ביה קרא אמינא אבל הכא אע"ג דכתיב משפט היינו להשוות דיני ממונות לדיני נפשות כמ"ש הם עצמם. וי"ל דהשתא לא ס"ד דמשפט לדיני נפשות עם דיני ממונות ולכך ק"ל והא כתיב ביה משפט ואפ"ה אמרינן דליכא ע"פ לא צריכי ג' א"נ דמשפט דגר אצטריך להשוו' גר לישראל

בא"ד וי"ל דאפילו מאן וכו' עכ"ל וכן לרמי בר חמא מתרצי' הכי ומתניתא לאו משבשתא

בא"ד וא"ת כי היכי דילפינן וכו' ר"ל לשמואל ושאר אמוראי דל"ל הא דר"א במ"ש בדבריהם לעיל מקשים אע"ג דלית להו ערוב פרשיות נבעי ג' ומומחין מקרא דמשפט אחד וכו' ושוב ראיתי בח"ה שדחה פי' זה ופי' דכוונתם היא למאי דפי' לעיל דלא דריש משפט אחד מקשים אמאי לא דריש וכו' ע"ש

בא"ד וא"ת אכתי לענין וכו' נהי דלענין ג' לא ילפינן דבד"נ צריכי כ"ג ילפינן

בא"ד ושמא לענין מומחין וכו' כיון דסגי בג' ע"כ וה"ה דהו"מ לשנויי הכי בקושייתם דלעיל ואי תימא אכתי לענין מומחין וכו' אלא דעדיפא מינה קא משנו

ד"ה ליבעי וכו' ונראה לפרש לענין מלי דכפייה ולכאורה קשה דמאחר דאתמעטו הדיוטות מק' דאלהים א"כ פשיטא דאינם כופין ולמאי אצטריך לפניהם וי"ל כגון דקבלו עליהם דיכולים לדון וקמ"ל דלפניהם דאינם בני כפייה

דף ג' ע"א גמרא מאי איכא דין רבה וכו' ר"ל בין למר ובין למר בעי ג' ומשני איכא בינייהו דשמואל והיינו בדיעבד אלא דקשה לזה דהול"ל אב' דרבי אבהו

שם נזק היינו חבלות וכו' כוונתו גם אחצי נזק אלא דהמתרץ לא אסיק אדעתיה

תוס' ד"ה שלא תנעול דלת וכו' וא"ת וכו' שהיו דנין בבבל וכו' לכאורה קשה דמאי קושיא דהיינו טעמא שהיו דנין בבבל וכו' משום דעבדי' שליחותייהו ומתני' דקתני דבעי' ג' מומחין היינו בלא שליחותייהו ואפשר דסמכו על הש"ס דגיטין דקאמר גז"וח מלתא דלא שכיחא ולא עבדי' שליחותייהו

בא"ד וא"ת וכו' והא אמרי' הגזלנין ומלוין בריבית שהחזירו אין מקבלין מידם. קשה דמאי מקשים דשאני התם היינו כשחזרו בתשובה ורצו להחזיר מרצונם הטוב בלא תביעה כאותו מעשה דהוזכר שם. אבל הכא מיירי שתבעו הנגזל ושוב מצאתי בתוספות דהגוזל שהוכיחו ממתניתין דאין מקבלין מידם אפילו