גושפנקא דמלכא (ש"ס) רי

לדבר דליכא שום איסור

תוס' ד"ה אלא מעתה לא ימחה וכו' מאי שנא משלום וכו' ר"ל ומדלא קא חשיב ליה במסכת סופרים ש"מ שימחה ואמאי לא הקשה כמו הכא אלא מעתה לא ימחה ומאי שנא ותי' משום דאית ליה לא ימחה ותנא ושייר ואח"כ הוקשה להם מאי שנא שלום מחנון ורחום דאמאי ימחה והכא נלמוד דפשיטא ליה דשלום לא ימחה ולכך לא הקשה כמו הכא ותי' דלא אשכחן שקרא הקב"ה שמו כן וכו' והוקשה להם עוד א"כ גם הכא לא אשכחן שקרא הקב"ה וכו' ומאי מקשה אלא מעתה שלא ימחה ותירץ הכא פריך וכו' ר"ל לפי מאי דקאמר נקרא על שמו דהקב"ה הוי כמו שלום דנקרא על שמו דקב"ה וק"ל אלא דקשה מאי שייר דהאי שייר דקאמר תנא ושייר וצריך חיפוש במסכת סופרים לישב זה

דף י"א ע"א ד"ה מרים המתינה וכו' לאו דוקא אלא שליש שעה או רביע וכו' אבל קשיא לרבי והא במרגלים וכו' אם כן היתה מרובה וכו' ר"ל אע"ג דאמרינן שעה לאו דוקא אלא שליש וכו' מ"מ למאי דקי"ל מרובה מדה טובה על מדת פורענות ת"ק הויא מדה רעה של המרגלים מרובה על מדה טובה של מרים דצריך לפי שיעור גזירת המרגלים יום לשנה כנגדו צריך במדה דמרים שהיא לטובה טפי על ת"ק כמו הכלל שיש בידינו מרובה מדה טובה וכו' או גזירת המרגלים בלי שום תוספת אלא יום כנגד יום אלא דק"ל מאי קאמרי או רביע שעה דהחשבון אינו מכוון אלא לפי השליש ולא רביע ועיין בהרי"ף ישוב לזה. וראיתי למהרש"א באגדות שפירש וז"ל שליש שעה מז' ימים הוא בקירוב על א' ת"ק דהשתא במדת הפורענות כשיעור שהוא מודד מודדין לו וכו' וא"ת והא מרגלים לאו כשהוא מודד וכו' ואפשר דהיא בכלל קושיית קשה לר' וכו' ובסוף דבריו כתב אבל רביע הוא יותר הרבה מת"ק על א' דהשתא צ"ל נמי דמדת פורענות נמי יותר ממה שמדד וכו' דאל"כ הו"ל מדה טובה יותר מת"ק וכו' ופירוש דבריו דהתוספות קאמרי או זה או זה או שליש שעה ומדת פורענו' שוה בשוה או המתינה רביע דוקא ומדת פורענות אינה שוה בשוה וא"ת והא מרגלים וכו' היא בכלל קשה לר'

וראיתי להרב תיו"ט שתירץ קושיית התוספות דלעיל שהאחוה של המרגלים היא מקרי מדה טובה כדי שלא ימות אחד מהם קודם ששים שנה וק"ל יעו"ש

דף י"ד מתניתין רבן גמליאל אומר כשם וכו' דבריו קאי אמאי דקאמר וזו באה קמח וסתם מתני' ר"מ ונתן טעם לדבר כשם שהיא האכילתו מעשה וכו' מדה כנגד מדה כמ"ש בברייתא ור"ג פליג עלה בטעמו ונתן טעם לשבח כשם שמעשיה מעשה בהמה וכו' וכן מוכח מש"ס לקמן דף ט"ו ע"ב

תוס' ד"ה איכא למפרך וכו' האי סוגיא כרבי אחא וכו' ולפי המסקנ' לא תקשי לרב יהודה דאמר אין למדין כ"ע ע"כ לא ידעתי מה כוונתם במאי דקא אמרי ולפי המסקנא וכו' פשיטא דניחא לר"י דהשתא הלימוד הוא אינו מג"ש אלא מבכלי ומאי קאמרי ולפי המסקנא זה אינו חדש. ואפשר לע"ד דדעתם הוא דעדיין הלימוד הוא מכח ג"ש. ותירץ בכלי היא הוכחה לג"ש ואין משיבין דהו"ל כמו מופנה מצד אחד ולמדין ואין משיבין לר"י וזה כוונתם במאי דקאמרי ולפי המסקנא וכו' דאמר אין למדין כל עיקר מטעם דהכא מכח בכלי שהוסיף אות בי"ת הוי כמו מופנה מצד אחד ואין משיבין וטעמייהו הוא דלא קאמר בש"ס אלא אמר רבא מ"ש דע' הג"ש ומדבריהם אלו נראה לי סייעתא להכ"מ שהקשה על רבינו דפסק הכא כר"י דבעי חדשה מכח הג"ש ובהלכו' ביאת מקדש פסק דמי מקוה כשרים ואחר שפסק כר"י דבעי חדשה מכח ג"ש צריך מים חיים כמו שהקשה בש"ס אי מה התם מים חיים אף כאן מים חיים ותי' בש"ס לר"י ה"נ וכו' והתם פסק כרבנן דלא בעי מים חיים והרב מש"ל והרב תיו"ט תמהו עליו והא דלימוד הוא מבכלי ודעת הרב כסף משנה כמו שסברו התוספ' כדפירשו בדעתם דעדיין הלימוד דג"ש דבכלי גילוי מלתא בעלמא וטעמו משום דלא כתיב בש"ס אלא אמר רבא משמע דעדיין הלימוד דג"ש דמי יאמר לן בכלי שאמרתי לך במ"א

תוס' ד"ה נתאכמו והחזירן וכו' אלמא דמכבסין אותן ולא אמרינן דנדחו ע"כ נראה מדבריהם דכמו דאמרינן שם דאין נדחין גם בכאן כן ואין הנדון דומה לראיה והכא דומה דנתאכמו לגמרי דאמרינן נדחו גם הכא נשתנו לגמרי ולפשוט מינה דנדחו ואינם חוזרים ע"כ

תוס' ד"ה והא התם הדרי ומפשט וכו' אלמא דמלאכה פסול בהן לר"א גופיה ע"כ וקשה לפי דבריהם דאית להו לר"א דמלאכה פוסלת בהן מאי פשיט מינה לבעייא דידן דאיכא למימר דההיא דר"א דהפשיל קופתו טעמיה הוא משום מלאכה ולא משום שנוי והו"ל להקשות גם להש"ס דמפשיט מינה

ואפשר דכוונת הש"ס היא לומר דטעמיה דר"א דפסיל הוא משום שנוי מדנקט בלישניה שהפשיל קופתו וכו' ולא קאמר שעשה בה מלאכה הוא לרמוז לן דעיקר הפיסול הכי הוא משום שנוי אפי' אם לא נעשה בה מלאכה ואף על פי דהכא בלאו הכי פיסולו משום מלאכה מ"מ איכא ללמוד מינה היכא דלא עשה מלאכה בעץ אזוב ונשתנה שלא מחמת מלאכה אע"פ שחזר ופשט אפ"ה פסולין דמאחר דאידחו אידחו ולכך לא קשה להו אלא לפי' רש"י

רש"י ד"ה ארוסה וכו' אע"פ שלא היה בה קינוי וכו' ר"ל דלא שייך בה קינוי דאל"כ גם האחר לא היה בו קנוי אלא מגלגלין ודוק

ע"ב בעי רב אשי מהו שיתנה אדם על נישואין אחרונים השתא מיהא לא אסירא וכו' ר"ל אף על פי דלאחר זמן אם זינתה וכו' נאסרת חששה רחוקה היא דדילמא אינו מגרשה ואם גירשה דילמא אינו מחזירה או דילמא זמנין מגרש ומהדר וחיישינן ופשוט הוא

תוס' ד"ה מהו שיתנה אדם על הנישואין וכו' אבל אם קינא לה וכו' ר"ל הבעייא היא אם קינא וגרשה והחזירה ונסתרה אם הגרושין הוו כמו שמחל על קנויו והו"ל סתירה בלא קנוי או לא וכו' אבל אם קנא לה ונסתרה וגרשה ורוצה להחזירה לא תבעי לך דאינו יכול דאחר שנסתרה אינו יכול למחול אפילו מחל בפי' ואינו יכול לקיימה אלא דתבע לך אם החזירה ונסתרה פעם שניה ושתתה ולא בדקו אותה המים מאי אמרי' מי אחר