גושפנקא דמלכא (ליקוטים) רמז

והנה יש לחלק בין הניצול בזכות עצמו למי שניצול בזכות אחרים כמו זכות אבות וכדומה כי מי שניצול בזכות עצמו אינו צריך כלל למדת הוי"ה שהוא רחמים כי גם ע"פ מדת הדין יכול להנצל משונאיו מאחר שהוא צדיק דלא חשיד קב"ה למעבד דינא וכו' אכן מי שאין לו זכות עצמו אלא בזכות אחרים אזי הוא צריך למדת רחמים שהוא הוי"ה כי מצד הדין אינו מן הראוי שיהיה לו עזר מחמת זכות אבותיו כי מה אכפת אם הבנים חטאו אף אם האבות לא חטאו וכן ידוע מי שיש לו זכות עצמו זוכה לב' ישועות שינצל הוא ויראה במפלתם משא"כ מי שזוכה בשביל אבותיו אין לו אלא ההצלה א"כ זה נקשר בזה והא בהא תליא מי שזוכה להנצל ע"פ מד"הד ודאי יש לו זכות עצמו וזוכה לב' ישועות ואמנם מי שצריך לזכות אחרים וינצל ע"פ מדת הרחמים אינו זוכה אלא לישועה א' אבל לא יראה במפלת שונאיו

וזה היה כוונת דוד המלך עליו השלום שמתחילה ץ אמר מי יתן מציון ישועת ישראל בפתח ואמר בשם הוי"ה ובקרא. אחרינא ישועות בחולם ובשם אלהים ודוק

כב בפרשת בשלח כתב רש"י וז"ל אז ישור משה כשראה את העם שעלה בדעתם לשיר וכו' ע"כ. ולכאורה יש לחקור על ישראל עצמם אמאי לא אמרו שירה כי אם בקריעת י"ס וכי מי זוטר כל הנסים שעשה עמהם הקב"ה במצרים ובשעת יציאתם ואמאי לא אמרו שירה באותו זמן ואפשר לומר בהקדים מ"ש רז"ל דהיכא דהנס נעשה לאדם בזכות אחרים אינו זוכה לראות במפלת שונאיו אך אם הנס נעשה בזכותו זוכה לראות במפלתם ולכך כשהיו במצרים וביציאתם אע"פ שנעשו להם כמת נסים לא רצו לומר שירה משום שהיה במחשבתם דהנסים האלו שנעשו להם הם בזכות אברהם כדי לקיים הקב"ה הבטחתו ואח"ך יצאו ברכוש גדול. אבל עכשיו שראו הם עצמם במפלת שונאיהם כדכתיב וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים לכך אמרו שירה כיון דהנס היה בזכותם שהם צדיקים יען שראו במפלת המצריים וזהו שדקדק רש"י בלשונו אז כשראו את העם וגו' ר"ל שהם עצמם ראו ע"כ נמ"ך: חידושי דיני איסור והיתר באו לידי והעתקים מס' א' של מהר"י אלמאליח ז"ל משם הרב המפורסם כמהר"ר שלמה עמאר ז"ל ושאר מפרשים אחרונים ח"בח

א בשר שנתבשל בלא מליחה. דע בז"הז כמה בעו"הר שטעו בזה ומצרכי שיעור ששים כס' מר"ן בש"ע יו"ד סי' ס"ט סי"א וז"ל בשר שנתבשל וכו' וטעות הוא בידם דשאני התם דנתנוהו במים שאינם רותחים אבל בז"הז כל העולם נותנים תחילה במים רותחים והוייא חליטה. ודבר זה מפורש בש"ע סימן הנזכר וז"ל אחר שנמלח הבשר והודח מותר ליתנו אפי' במים שאינם רותחים. ויש מי שמצריך ליתנו במים רותחים וכו' ומאחר שהכל נותנים ברותחים הוייא חליטה ומותר. וכן מבואר בסי' ע"ג ס"ב גבי כבד אם חלטוהו ברותחי' מותר בדיעבד. והרב"י כתב באותו סי' בשר שנתבשל וכו' כתב בא"ח בשר שנתבשל בלא מליחה מעשה שהיה והתירוהו מתרי טעמי. חדא שהמים רותחים הוייא חליטה ועוד שכתב הראב"ד דבשר שלא נמלח במאי דנפיק מניה משערינן ליה אפי' אין המים רותחים דדבר מועט הוא ובטל בס'. הרי שהורה הלכה למעשה להתיר ואע"פ שכתב משום דוחק נראה דה"ר ב"י ס"ל זה שהרי גבי כבד לא הזכיר שום דוחק ואע"פ שכתבו התוס' שאין אנו בקיאין בחליטה היינו לכתחילה אבל בדיעבד שרי כמ"ש סי' ע"ג וז"ל ובאמת יש לתמוה מה בקיאות יש בחליטה וכו' וכיון דמדינא שרי לכתחי' כשגזרו הגאונים לא גזרו אלא לכתחילה אבל בדיעבד מותר בלי שום דוחק. וכפ"ז כל מה שנזכר בפוסקים בשר שנתבשל בלא מליחה היינו במים צוננים. ודע דטעמו של הראב"ד שכ' במאי דנפיק מניה משערינן הוא לפי שהחתיכה מותרת והדם הוא מועט ולא אמרי' בש"ס משערינן בכולה אלא כשהחתיכה כולה אסורה (ודלא כמור"ם סי' ע"ב בלב ועיין הפר"ח) או גבי כחל שיש בו גומות מלאות חלב והוא דבר מרובה

ב בענין העצמות והם הקולית וצומת הגידים. דע כי איסור' מחמת ספק הקולית שמא אם הוא מורכב וצומת הגידים שמא נפסקו והגף שמא ניקבה הריאה. ולכך היינו נוהגין בענין הכלים שאם לא נודע האיסור עד שעבר עליהם מע"לע הכלים מותרים והט' דכיון שהכלים פגומים אינן אסורים אלא מדרבנן אפילו אם נתבשל בהם איסור גמור. ובנ"ד שהאיסור ספיקא הו"ל ספק דרבנן לקולא. ועוד דאיכא טע"א דשרינן מאחר דיש להם חזקת היתר שהביא בש"ע יו"ד סי' ק"ן וז"ל המבשל ביצים בקליפתם וכו' ואם לא עשה וכו' ונמצאת אחת מהם טרפה י"א וי"מ ואף לדברי האוסרים הכלים מותרים דהעמד הכלי על חזקתו. והש"ך כתב דהכלים מותרים וישהא אותם מע"לע כדי שיהיו פגומים הרי שמתיר אותם לכתחי' להשהותם והיא עדיפא מדידן שלא היינו מתירים הכלים אלא אם לא נודע האיסור עד עבור מע"לע. וכעין זה כתב מור"ם סי' ק"ט על כלים שנשתהו בבית הגוים דישהא אותם מע"לע ומותרים דאף אם נשתמשו בהם הגוים מותרים שכבר נפגמו. נמצא לפי דבריהם דמותר לכתחילה להשהותן מע"לע וישתמש בהם. וגבי הקולית יש טע"א להתירא. והוא מ"ש הש"ך סימן נ"ה סק"א וז"ל מ"ש הפוסקים אם היה מורכב אסור דוקא דיש ריעותא בעור מבחוץ וזהו לשון נקרם עליו עור מבחוץ וכו' והביא דבריו הפר"ח וקיימם ותמה על הטבחים שהיו אוסרים דבר זה. וא"כ בקולית שאין שום ריעותא מבחוץ דבר ברור שהכלים מותרים לכ"ע

ודע שאם נתבשלו **((ל"ד ג' דה"ה ב' דכל שההתיר יתר על האיסור מהני דחד בב' ל"ד כמ"ש הפר"ח סי' ק"י סק"ד וז"ל כללא דמלתא דמידי דסגי ברובא בין לח בלח סגי ברובא דהיתר ובכ"ש):)** ג' תרנגולים או יותר שיש בדבר טיבותא יותר משום דהוי מין במינו ובטיל מדאורייתא ברובא אפי' לח בלח דהיי' המרק שבו נתבשלו התרנגולים שרובו היתר והוי ספק דרבנן אפילו הכלים בני יומן וכן יש להתיר כל שאר