גושפנקא דמלכא (ליקוטים) רמח

התרנגולים שנתבשלו עם הטרפה משום דספיקא דרבנן הוא ואפי' נתבשלו עם בשר בהמה הכל דסלק את שאינו מינו כאילו אינו והשאר מינו רבה עליו ומבטלו) כללא דמלתא שהכלים שמבשלים בהם בבית המשתה מטעמים וכיוצא ונמצאת שם שבורה שהכלים מותרים וכ"ש אם שהו אותם מע"לע שבבית המשתה ודאי איכא כמה תרנגולים ושרו מטעמא דאמרי'

ביצה שנתבשלה בתבשיל ונמצא בה אפרוח או דם והיא סרוחה מבפנים התבשיל מותר וא"צ ביטול. והטעם משום דהוי נט"לפ כמ"ש בסימן ק"ג וז"ל פגם זה א"צ שיפגום לגמרי עד שיהיה קץ לאוכלו אלא אפי' פגום קצת אינו אוסר תערוב' וישליך הביצה והשאר מותר ולא שייך בזה דין בריה כיון שמכירה ומשליכה (ואם אינה סרוחה והיה בה דם אוסרת תערובת' מדאורייתא ואם היה אפרוח מרוקם ואין בה דם שאינה אסורה אלא מדרבנן משום שרץ השורץ והאוכלה מכין אותו מכת מרדות כמ"ש פר"ח סי' פ"ו סקכ"ב שאוסרת תערובתה מדרבנן

בסימן צ"ה כתב הש"ע נ"ט בר נ"ט דהיתירא מותר ולכן קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת בחמין שהיה סולדת בו אפילו בני יומן מותר. ואם שומן דבוק בהם צריך שיהיה במים ששים כנגדו וכו' ע"כ מכאן אנו לומדים שאם אירע שבשלו תבשיל בקדרה חולבת ונתנו בו מעט חלב שיש בתבשיל ס' נגד החלב ותחבו כף של בשר ב"י באותה קדרה של חלב שהכל מותר לפי שהחלב נתבטל כיון שיש במים ס' כנגדו והוי כמי שאינו וכאילו אין בקדרה אלא מים והו"ל נ"ט בר נ"ט. ולכן המורה צריך לחקור כשבאו לישאל שתחבו כף בשר ב"י בקדרה חולבת אם יש חלב בקדרה או לא ואם ישנו כמה היה כי לפעמים נותנים מעט לבד ובזה יורה צדק. ועוד דע שאם תחבו כף של בשר או של איסור בקדרה של היתר שכתב שצריך לשער כנגד כל הכף. דע דהיינו שנתחבו בתוך האיסור שכל מה שבקדרה היה איסור כולו כגון חלב לבדו שהיה מתבשל בקדירה אחת שנתחבה הכף בה שאז כל מה שנתחב מהכף הוא איסור ולא ידעי' כמה בלע משערי' בכולה. אבל אם התבשיל היה דבר של היתר ונתערב בו חלב או איסור ותחבו הכף ונאסרה אז אין צריך לשער כנגד כל הכף אלא אנו משערים בדעתנו כאילו נקח מאותו תבשיל כשיעור הכף דהיי' אם יש בכמות הכף ליטרא וכיוצא אנו אומרים כאילו נפל ליטרא מאותו תבשיל איסור לתוך ההיתר. ואח"ך אנו חוזרין ומשערים כמה יש מן האיסור באותה ליטרא של התבשיל המשל בזה הרי שבקדרה אחת היו מבשלים בה עשרה ליטרין של היתר ונפל ע"כ נמ"ך: