גושפנקא דמלכא (ליקוטים) רמו

ימיו ובאו עליו יסורין כאיוב וקי"לן אין מיתה בלא חטא ולא יסורין בלא עון לא נתלה החסרון בצדיק. זה ונאמר כי ח"ו ודאי חטא מכח דאין יסורין בלא עון אלא נאמר דעון הדור גרמו ואשמם בראשיכם אשמותיהם של ישראל תלוים בראשי הדיינים אם כן היסורין שבאו על איוב לא על עון עצמו ח"ו שהרי העיד עליו הכתוב איש תם וישר וכו' אלא ודאי מפני עון הדור וכדי להרבות שכרו אבל למ"ד יש אם למקרא דרשינן ואשימם בראשיכם מניחי לכם גדולים למעלה מכם ממילא לפי זה איוב לפי שראינו שבאו עליו יסורין וקי"ל אין יסורין בלא עון ודאי אמרינן דיש בו עון אשר חטא בגלגול אחר מפני דבגלגול זה העיד עליו הכתוב ירא אלהים וגו' ולכך נענש וכמ"ש המפרשים על פסוק ויחר אף אליהו בן ברכאל וכו' על צדקו נפשו מאלהים וכוונתו היא אפי' לא חטא בגלגול זה חטא בגלגול אחר ואיוב אינו יודע בסוד הגלגול ולכך חרה לאליהוא בן בוזי כי אליהו היה יודע סוד הגלגולים ואחר כך כתיב ובשלשת רעיו חרה אפו וגו' וירשיעו את איוב דמוכח דאליהו ס"ל לא חטא איוב ולכך חרה אפו על רעיו שחשבו שאיוב חטא וא"כ קשיא דידיה אדידיה ותי' אמת לא חטא איוב בגלגול זה אבל בגלגול אחר חטא ואיוב ורעיו לא היו יודעים ענין זה ולכך כשראו שבאו עליו יסורים חשבו דחטא אבל אליהו בן ברכאל היה יודע סוד הגלגול ונתכעס עליהם ועל איוב חרה אפו משום דהגם דבגלגול זה לא חטא כבר חטא בגלגול אחר וכמ"ש לישנא דקרא על צדקו נפשו דייקא אבל גופו עכשיו בגלגול זה לא חטא אלא שהנפש חטאה בגלגול שעבר ולכך חרה לו גם על איוב וכיון שאיוב לא היה יודע סוד הגלגול נסתפק על יסורין שבאו עליו אם הם מחמת עון הדור ודרשי' יש אם למסורת ואשמם כתי' או מסיבת עונו ויש אם למקרא ואשימם קרי וכשהראוהו בחלומו סוכה בת שלש דפנות שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח א"כ הוי הלכה כמ"ד יש אם למסורת ואשמם כתי' ונתפס בעון הדור. אבל הוא צ"ג נתקררה דעתו

נשאלתי ביום הלולא דרשב"י שנת תקצ"ט לפ"ק ע"מ דאמרינן באדרא זוטא אמר ר"א אבא אבא תלת הוו חד אתחזרו השתא תנוד וכו' ואמרתי לפע"ד דכוונת ר"א דבשעת פטירת רשב"י היה מתאונן על פטירתו משום דמקודם לכן היו לו ג' אריות הקרובים אליו שהם רבי פינחס ב"י זקנו ור"יו בן לקוניא חמיו ורשב"י אביו וכשנפטרו זקנו וחמיו ונשאר אביו היה לבו בטוח בו ועכשיו שמת גם אביו נתעורר צער של כולם ולכך אמר השתא תנוד וכו'

יט נשאלתי על מאי דאמרו בזו"הק מהו שבת שמא דק"כה שהוא שלים מכל סטרוי. ובו בפרק השבתי דשבת חשבון קטן עולה בגי' ט' שהוא כמנין אמ"ת בחשבון קטן וכבר נודע דט' כל מה שתכפול אותו לחשבון אפי' למאות ולאלפים עולה ט' וכמ"ש הראשונים ע"פ שפת אמת תכון לעד ולכך קאמר שלים מכל סטרוי

כ יהי לבי תמים בחקיך למען לא אבוש אפשר לפרש פסוק זה בהקדים מה שאמרו רז"ל דרמ"ח מצות עשה כנגד רמ"ח איבריו של אדם וכל מצוה שנחסרת ממנו נחסר ממנו אבר אחד לעו"הב. וידוע שהמצות שאין השכל מחייב נקראים חוקים וזה נה מחייב למען לא אבוש כשאהיה מחוסר אבר. א"נ אפשר לפרשו בענין אחר בהקדים מה שאמרו רז"ל דמי מעיד לנו על המצות שהשכל מחייבם שקימ' בשביל מצות בוראו הם החקים שאין השכל מחייבם אבל אם מקיים המצות ואינו מקיים החוקים אין לו שכר של כלום דלא קיים המצות אלא בשביל שהשכל מחיי' ולא בשביל שצוהו בוראו וזה הוא כוונת דוד הע"ה יהי לבי תמים בחקיך למען לא אבוש לעולם הבא דאין לו שכר של כלום אלא יהי לבי וכו'

כא ידוע מיום שנחרב ב"המק אין השם שלם ואין הכסא שלם שנאמר כי יד על כס י"ה ובצירוף ג' אותיות המה או"ה וזה שאנו אומרים בכל יום אוה למושב לו שצריך לכוין שאותיות או"ה שהם א' מכסא ו"ה משם הוי"ה עד שיחזרו למושבם שיהיה הכסא שלם והשם שלם ואז יגאלו שנית וע"ד זה בכל צרתם לו צר ועד"ז אנכי ארד עמך מצרימה כלומר כשירדו בגלות אזי גם לה' כביכול נחשב לירידה על שאין שמו הגדול שלם אמנם בשעה אשר יוסיף ה' שנית ידו לגאלנו אזי יתמלה השם והכסא בשלימות וגם לו יתברך יחשב לעליה והיינו גם עלה

אמנם זה ידוע שמה שנעשה פירוד באותיות שמו יתברך עונותינו גרמו זאת ומיום שהגלה אותנו חסר כסאו כדי לזכור בניו ולחוש לגאלנו לבלתי ידח ממנו נדח משל למלך שגרש בנו מחמת רוע מעללו ובשביל שלא ישכח ממנו לגמרי התחכם לבל ישב על כסאו אשר היה רגיל לישב בו רק על אחרת כדי שיהיה לו לאות בין עיניו וליתן לבו עליו ולהזכירו להשיבו אליו וכן הדבר ההוא הואיל ואין הכסא יתברך שלם הוא מזכיר אותנו תמיד לגאלנו שנית כדי שיתמלא שמו יתברך ויגדל כסאו והנה אותיות או"ה למפרע המה הו"א והוא פי' הכתוב והוא מחולל מפשעינו מדוכה מעונותינו כלומר אותיות הו"א שמחוללים ומדוכאים ממקומם הוא ע"י פשעינו ועונותינו מוסר שלומינו עליו כלומר אותו מוסר שנתייסרנו מכביכול הנקרא שלום כמו שדרשו חז"ל מלך שהשלום שלו וכן הוא אומר ויקרא לו ה' שלום על שאין כסאו ושמו שלמים עליו כלומר בכל פעם מוטל עליו לשים לבו לתקנו שיחברו האותיות למקומם והיינו על ידי הגאולה שיגאל אותנו וזהו בחבורתו נרפא לנו היינו לשון התחברות שיתחברו האותיות למקומם נרפא לנו שיהיה גם לנו רפואה גאולה שלימה

וזהו כוונת הקרא והיה יום אחד וכו' כלומר הוא ניבא על יום הגאולה הנקרא יום אחד על שם שביום ההוא יתאחדו כל הנפרדים ומפרש איזה נפרדים ואמר הוא יודע לשם והם אותיות או"ה ר"ל יתחברו וישובו לשורשם ולמקורם מלשון התועדות והתחברות וכשנתרפא על ידי התשובה שיחשב לנו הגאולה בתוך הזמן היום ההוא יהיה לא יום ולא לילה כלומר לא יתיחד היום ההוא לקרותו לא בשם יום ולא בשם לילה והטעם כי לעת ערב יהיה אור כלומר מאחר שהגאולה היא שלא בזמנה ע"י זכות אשר מן הראוי היה עדיין להיות ערב והיה הגלות שנקרא בשם ערב שהוא חשך רק על ידי התשובה יהיה לנו אור א"כ אנחנו לא נדע לקרות אותו בשם המיועד לו כי יום לא יתכן לקרותו מאחר שעדיין הוא עת ערב ובשם לילה לא יכונה כיון שעכ"פ כבר הגיע אור הגאולה: