גושפנקא דמלכא (ליקוטים) רמה

לשאר מרגלים אתי טעם זה שפיר

יג וכל בניך למודי ה' ורב שלום. בניך. אפשר בהקדים מה שאמרו רז"ל שהקב"ה שינה מפני השלום ששרה אמנו אמרה ואדני זקן ובשעה שאמר הקב"ה לאברהם דברי שרה אמר לו כך אמרה שרה ואני זקנתי מפני השלום לעשות בין אברהם לשרה שינה וז"ה כוונת הכתוב וכל בניך וכו' ר"ל כשהם לומדים מהשם יתברך לשנות מפני השלום ע"י כך ורב שלום בניך ודוק

א"נ בהקדים מה שאמרו חז"ל מפני מה לומדים ושוכחים וגם יש מחלוקת בין חכמים זה אוסר וזה מתיר זה מטמא וזה מטהר זה מזכה וזה מחייב הוא ע"י שקבלו התורה ע"י משה רבינו שהוא אמצעי בינם לבין השם ואם לא היה על ידי אמצעי אלא מפי הגבורה לא היו שוכחים מה שלומדים והיה שלום בין החכמים כולם עומדים בסברא אחת ולע"ל חוזרים ולומדים מפי הגבורה שלא ע"י סרסור וממילא רווחא שכיחא שלא ישכחו ולא תהיה מחלוקת ביניהם וז"ה כוונת הכתוב וכל בניך למודי ה' דהיינו לע"ל וממילא ורב שלום בניך דליכא פלוגתא בין חז"ל ודוק

ובהקדמה זו פי' רבני אשכנז ז"ל מה שאמרו חז"ל ט' באדר יום שנחלקו בו הלל ושמאי וקשה לישראל כיום שנעשה בו העגל ע"כ ופי' ע"פ שאמרו חז"ל כי ע"י שאמרו ישראל למשה רבי' דבר אתה עמנו וכו' חזר יצ"הר בקרבם כמקדם כי מתחילה חרות על הלוחות ונעקר היצ"הר מלבבם וגם לא היו חוטאים בעגל ובפרט שכל מעשה העגל היה בשביל הסרסור במקום מרע"ה כמ"ש כי זה משה האיש לא ידענו ואילו לא אמרו דבר אתה עמנו וכו' לא. היו צריכים לאמצעי ולא היו צריכים למשה רבינו ע"ה להיות מליץ בינותם וממילא לא היו צריכים לומר קום עשה לנו אלהים אשר ילכו וכו' נמצא על ידי שבשביל שבקשו למרע"ה להיות סרסור בינם לבין השם היה גרמא שעשו את העגל וחזר יצ"הר לשלוט בהם כמקדם וכן אמרנו שע"י שקבלו התורה ע"י הסרסור היה גרמא בפלוגתת חז"ל והלל ושמאי הם התחלת המחלוקת ולכך דייקו חז"ל בלשונם ואמרו יום שנחלקו בו הלל ושמאי קשה לישראל כיום שנעש' בו העגל דטעם א' להם ודוק

ובזה אתי שפיר המקרא שאמר מרע"ה הן בעודני חי עמכם היום ממרים היתם עם ה' ואף כי אחרי מותי וכו' והקשו חז"ל מאי ק"וח זה אדרבא כשהוא חי סמכי אזכותיה אבל אחר פטירתו דליכא זכותיה הן חוזרים למוטב דומיא דהני בריוני דהוו בשבבותיה דרבי זירא וכו'

ולדברנו זה אתי שפיר שאמרנו בשביל שהיה מרע"ה סרסור בינם לבין השם היה גרמא למעשה העגל ואמרו חז"ל וירא העם כי בושש משה וכו' שהשטן הראה להם מטתו בשמים שמלאכי השרת נושאים מטתו ודין גרמא למעשה העגל ודין כוונת מרע"ה שאמר להם הן בעודני חי עמכם וכו' ר"ל אני חי אלא שנדמה לכם שאני מת ממרים היתם עם ה' ועשיתם את העגל ואף כי אחרי מותי באמת שצריכים להיות לכם סרסור ודוק

יד איתא בסוף עוקצים לא מצא הקב"ה כלי מח"בר לישראל אלא השלום שנא' ה' עז לעמו יתן וכו' וקשה מאי האי דקאמר כלי מחזיק וכו' דהול"ל לא מצא הקב"ה דבר טוב לישראל אלא השלם. ולעד"ן שהכוונה היא לדבר בענין טובת הע"הז כמ"ש רש"י בחומש ע"פ ונתתי שלום בארץ וז"ל ושמא תאמרו הרי מאכל והרי משתה אם אין שלום אין כלום ת"ל אח"ז ונתתי שלום וגו' וא"כ זו היא הכוונה לא מצא הקב"ה כלי מחזיק וכו' ר"ל אותה ברכה שאמר אם בחקתי וגו' ונתתי גשמיכם וגו' ואכלתם לחמכם וגו' אלא השלום דהוא ממש ככלי שנותנין בתוכו איזה דבר יהיה שמור. ואם תניחו באיזה מקום בלא כלי ישפך גם בברכה הזאת אם לא יהיה השלום שהוא הכלי אותה ברכה הולכת לאיבוד כמ"ש רש"י שמא תאמרו וכו'

טו בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך אפשר לפרש במ"ש רז"ל גדולה עבירה לשמה כמצוה שלא לשמה גם ידוע דברי התנא דקאמר מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה וזהו דקאמר בכל דרכיך דעהו לרבות אפי' עבירה שהיא לשמה וא"ת דנפקא מינה חורבא דעבירה גוררת עבירה לכך סיים והוא יישר אורחותיך ואל תחוש לזה א"נ כוונתו לומר בכל דרכיך ד"ע ה"ו והוא ז"ון דבכל דבר תאמר ליקבה"ו

טז כשהייתי בבית הכנס' ביום שבת קדש בתוך הזמירות במזמור שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי. בית ה' נלך עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם באותה שעה עלה במחשבה מאי האי דקאמר שמחתי באומרים לי בית ה' נלך שהם בית הכנסת ובית המדרש וקאמר אחריו עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם מי תלה זה בזה ואמרתי בהקדים מה שאמר בש"ס אמרו ליה לרבי יוחנן איכא סבי בבבל תמה ואמר למען ירבו ימיכם וכו' כתיב עד דאמרו ליה מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו וזהו כוונת דוד המלך ע"ה שמחתי באומרים לי בית ה' נלך שהם בית הכנסת ובית המדרש והשמחה שלי שהרי נחשב עליהם כאלו הם עומדים רגליהם בירושלם וע"י כך מאריכים ימים והיא שמחתי. ומ"ש ירושלם לאו דוקא וכל מקום בא"י נקרא ירושלם והוא מבחר המין כמ"ש הרב יעד"ב

יז מדרש פליאה כל ימיו של איוב היה מצטער עד שהראו לו בחלומו סוכה בת ג' דפנות שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח ונתקררה דעתו ע"כ והוא תמוה. והנה בגמרא פלוגתא למ"ד יש אם למקרא ולמ"ד יש אם למסורת ופליגא גבי סוכה דג' סכות כתיב חד מלה ושנים חסר מ"ד דרשינן יש אם למקרא אע"פ שהוא חסר בכתיבה העיקר היא הקריאה בסוכות ומיעוט רבים שנים דל חדא לגופה לסכך כי משמעות סוכה הוא סכך כמ"ש וסוכה תהיה לצל יומם נשארו ב' הם ד"ד אתא הילכתא ואוקמי לדופן ד' טפח הוי ג' כהלכה וד' אפילו טפח ולמ"ד יש אם למסורת חדא מליאה תרתי וב' חסרי דל חדא לסכך נשארו ג' אתא הילכתא ואוקמי לדופן ג' אפילו טפח ועכשיו יש מחלוקת אם הלכה כמ"ד או כמ"ד ומצינו ג"כ שנחלקו במלת ואשימם בראשיכם שהיא חסרא וז"ל מדרש רבא ואשמם כתיב אמר ר' יהושע בן לוי אמ"ל משה אם אין אתם נשמעים להם ואשמם בראשיכם יעיין שם ובספרי דרשו וז"ל ואשמם חסר יו"ד מלמד שאשמותיהם של ישראל תלוי בראשי דייניהם שלא מיחו בהם והביאו רש"י ז"ל בחומש וא"כ לפ"ז אם אנו רואים צדיק אחד שמוחזק לנו שהוא צדיק גמור ולא חטא כל