גושפנקא דמלכא (רמב"ם) צט

אכן חמותי ואומר דמנין לו להש"ך לומר דצריך שיאמר בפני עדים. שכך היא דעת מור"ם ומי הכריחו לזה דדברי המרדכי שממנו מקור דין זה הם כדברי מור"ם. ואם משום דנקט בלישניה ואם אמר שאמ' שהציל וכו' דמשמע שאמר כן בפיו ובשפתיו שהציל לעצמו. ומי אמר לנו זה הם העדים. זה אינו דכוונת מור"ם היא דדברים שבלב אינם דברים עד שיוציא בפיו ובשפתיו שאני מציל לעצמי ולעולם בינו לבין עצמו עסקינן ונאמן בשבועה ואמאי צריך שיאמר בפני העדים

ושוב ראיתי להרב משנה למלך ז"ל שהביא בתוך דבריו דברי הש"ך ומתוך דבריו הוברר לנו טעמיה דהש"ך וז"ל ראיתי להרשב"א בתשו' סי' תתקל"ח על ראובן שהפקיד מעות לשמעון ונתעסק בהם והרויח וכו' ובא ראובן להוציא הפקדון מיד שמעון ותבע ממנו הריוח וכו' והשיב שנפקד זה מעשיו מוכיחין עליו שלצורך בע"ה מתעסק בהם וכו' אלא א"כ אומר לפני עדים לעצמי אני מתעסק. וכאותה שאמרו בפ' הגוזל גבי שיירה שהיתה הולכת במדבר וה"נ דכוותה ע"כ להרשב"א ז"ל. וכתב הרב ונראה דס"ל להרשב"א בדין שיירה דאי ליכא עדי' אינו נאמן בשבוע'. ומש"ה הצריך בנדון שלו שיאמר בפני עדים וכ"נ מתשובת הרשב"א שהביא מר"ן בב"י סי' קע"ו על שנים שהיה להם חוב א' וכו' אך המרדכי בשם ראבי"ה על דין זה דשיירה כתב דאם אין עדים נשבע וזוכה וכו' ולפי זה יש לתמוה על הרב המפה שבסי' קפ"א פסק שאם אמר שהציל לעצמו ואין לו עדים נאמן בשבוע' דמסתמו' דבריו נראה דלא בעי. שיאמר לפני עדים וכו' וכן בסי' קע"ו סכ"ח כתב שהשותפים שהיה להם חוב אצל וכו' אם אמר לעצמי אני מציל הרי הוא שלו משמע דבאמירה לחודה בלא עדים סגי. ואילו בסי' רצ"ב ס"ז כתב ואם גילה דעתו שעסק לצורכו או במקום שאסור להשתמש שמסר עסק לצורך בע"הפ אינו נאמן לעצמו עד שיאמר כן לפני עדים ודין זה מתשוב' הרשב"א הלזו וכו'. וכמו שנראה מתשובת הרשב"א ז"ל שהביא הב"י בסימן קע"ו כנזכר. וא"כ מזכה שטרא לבי תרי דבסי' רצ"ב פסק כהרשב"א ובסי' קפ"א וסי' קע"ו פסק כהמרדכי

וראיתי להרב הש"ך שכתב בסי' קפ"א דנשבע שאמר לפניהם. והשתא ניחא במה שפס' בסי' רצ"ב דבעי' שיאמר לפני עדים. ולא בעי' שיביא עדים על האמירה דנאמן בשבועה שאמ"כ בפ"ע. אך מסתמיו' דבריו וממ"ש בסי' קע"ו נראה דס"ל דלא בעי שיאמר לפ"ע. וא"כ הדרא קושייא לדוכתה. והנ"ל דס"ל למור"ם דהמרדכי יודה בנ"ד דהרשב"א דבעינן עדים. דשאני גבי שיירה דלא משווי עצמו רשע במה שטוען דהציל לעצמו כדי שלא להפסיד מעותיו וחולק שלא מדע' חבירו שנאמן בשבוע'. אבל בנדון דהרשב"א שבטענתו נעשה גזלן לא מהימן דמשוי עצמו רשיע' עד שיביא עדים וחילוק זה חילקו הרב המפה כי היכי דלא לפלוג ראבי"ה והרשב"א ז"ל וס"ל דלעול' דהרשב"א מודה דבאמירה סגי בלא עדים. וההיא דהרשב"א דסי' קע"ו דהימניה משום מגו היינו לפוטרו מן השבועה וכו' ולעול' בלא מגו נאמן בשבועה עכ"ד בקיצור

ואני בעניי נ"ל אח"ה וסכ"ר ממכ"תר דלא יתכן לפרש פירושו בדברי הרשב"א ולומר דדעת הרשב"א בההיא דשיירה ודסי' קע"ו דסגי בלא עדים אלא באמירה ומודה לסברת המרדכי. דהרי הרשב"א כתב בפי' בההיא תשו' אא"כ אומר לפני עדים וכאותה שאמרו גבי שיירה וה"נ דכוותה אלמא דס"ל להרשב"א בההיא דשיירה. וכן בההיא דסי' קע"ו ניחא מה שישיב כש"י דבעי מגו לפוט' משבועה מה יענה בתחי' דבריו דכת' הילכך אם קבל הפירעון בפ"עד ואמר בפ"עד לעצמי הם מפורש בדבריו עד שיאמר בפני עדים. לכן נלע"ד דלעולם הרשב"א פליג אמרדכי ובעי בכולהו שיאמר לפני עדים וכמו שמוכח מדבריו ומור"ם בההיא דסי' קפ"א וסי' קע"ו בחר לפסוק הלכתא כמו סברת המרדכי אבל בההיא דסי' רצ"ב בחר בסברת הרשב"א משום דגילה דעתו שהוא מתעסק לצורך בע"הפ וכן במקום שאסור להשתמש בהם דמסתמא אמרי' אין אדם משים עצמו רשע ומתחילה לא נתעסק אלא בשביל בע"הפ והשתא הוא דאתרע חזקתי' משום חמדת הממון אחר שנתברר לו הריוח ולכך בעי עדים ולא מהימן בשבועה. ואפשר דגם המרדכי יודה בדין זה. ודו"ק: הלכות חובל ומזיק

פרק ו' ה"א המזיק ממון חייב לשלם נזק שלם בין שהיה שוגג בין שהיה אנוס וכו'. נשאלתי לאשר (שאלוני ע"ע ראובן שהוזק על ידי הדיבור של שמעון הא כיצד שמעון הנז' היה עומד לפני שר העיר היא מתא תלמסאן יע"א ואמר לו השר הנזכר אתמול שלח לי האלב"אי יר"ה אגרת אחת וציוה עלי לחפש על גוי אחד שברח בגויה אחת והלכו שניהם בדרך נסתר בלא ידיעת בעלה ולא הגיד לו כי בורח הוא וזרז אותי לאמר הזהר לחפש עליהם בחורין ובסדקין בכל מקום שידך מגעת ותשיבני דבר. ועתה שמעון הדבר מוטל עליך תחפש שמא נכנסו לרחוב היהודים ותשאל לעברים אם יש להם ידיעה מזה והשיבני דבר והלך שמעון ושאל ליהודים כדבר השר וחזר אצלו ואמר לו אדוני הלכתי ושאלתי ליהודים ולא ענו אותי דבר באמר' שלא ראו ולא שמעו מזה. אבל אמרו לי שראו גויה אח' יוצאה מחצר ראובן והיא אשת בן פצ"א. ובאותה שעה שלח השר אחר ראובן לתופסו במשמר ולא נמצא ושאל לשמעון הנז' אם יש עם ראובן בחצירו איזה בני אדם והשיב לו שיש לו אחיו ודודו קרובו. ושלח השר ותפסם ולקו בממונם וקנס אותם בסך חמשים גרוש'. והוסיפו עוד השר ושלח ליחידי הקהל ואמר להם אע"פ שקנסתי אותם בזה הסך מוכרח אני לגלות אוזן האלב"אי להגיד לו המאורע הזה בשביל שיש לו בעיר שונאים וילשינו בי לאלב"אי. ועשה מה שזמם ושלח והגיד לו הכל ושלח האלב"אי ותפס לראובן הנז' ולקה במשמר וקנס לו סך מה ועמדו שני האנשים הנזכ' לפני די"ת שת"ת לפני שד"ר כמוה"ר שמואל אשכנזי ודייני מתא תלמסאן יע"א ופטרו לשמעון באומרם שלא נתכוון להזיק והן עתה ראובן נפשו לשאול הגיעה מה יהיה דינו עם שמעון אם פטור כדברי החכמי' הנזכרי' או יתחייב שמעון בהפסד הנז' יורינו המורה לצדקה ושכמ"ה

וזאת תשובתי ריש כל אתוון אציגה נא אתך דברי