גושפנקא דמלכא (רמב"ם) צז

דהעכו"ם דן לפני הערכאות ולא לפני דייני ישראל אלא התכלית הוא לאשמועינן דאם ישראל לקח הקרקע הנז' מעכו' דהישראל עם ישראל מוכרחי' שיעמדו לפנינו לדין מה דינו וקאמר דאפילו זכה העכו"ם הנז' בקרקע הנז' ע"י הערכאות ומסתמא דנין עפ"ש זכה הלוקח ואע"פ דכתב הוא עצמו בס' לומר דרבינו לית ליה דדמ"ד אלא במסים ובחוקי המלכות ולא בדין שיש בין אדם לחבירו מוכר' שצריך לחלק כדכתיבנ' לעיל דשאני הכא דיד הגוי באמצע ומנהג ונמוס המדינה דישראל ועכו"ם ידונו לפני הערכאו' ודנים ע"פ שטרו' וישראל הבא מכחו הרי הוא כמוהו ואפי' בדיננו כמ"ש הריטב"א והבאתי דבריו לעיל וכן הוכחתי לעיל מדברי הרמב"ם גופיה שכתב וכן אם היה שם שר או מלך שיכוף הכותי לדין והיינו בדיניהם ומסת' דנין ע"פ שטרותי' וכו' מכאן הוכחא דאע"פ דאית ליה דליכא דידמ"ד בשטרו' יודה בכאן אם יד הכותי באמצע וכו' כדכתי' וכן הוא דעת מר"ן דפס' כוותיה וכמו שהוכחנו מדבריו בסי' ס"ו ובסימן מ"ה ומדב' מור"ם בסי' ס"ז ומדברי הסמ"ע שם ובסי' קנ"ד

וכן לא תקשה אהדדי דברי מר"ן דבסי' שע"א כתב וחוזרת לבעלים בלא דמים והכא בס"ח בא העכו"ם בעקיפין על ישראל וכו' ולא היה מסור בידו להורגו וכו' וא"צ להחזירו בחנם אלא שמין כמה וכו' ואמאי שמין לו והא ירד לתוכה בתורת גזילה ולא מחמת חוב דשאני הכא בגוי אנס דאפילו הבעלים אינם יכולים להוציאה מידו בחנם. אלא דצריך ליתן לו סך מה כדי להוציאה מידו וכך שמין לו ללוקח וכמ"ש הסמ"ע בדברי מר"ן ס"ק י"ט וז"ל דאין להחזיר ללוקח כל הדמים שנתן להכותי עבורו אלא מה שהבעלים צריכים ליתן לכותי יע"ש. מוכח מדבריו דאין ללוקח זכיה בקרק' אלא הו"ל כמציל ממון חברו ואין אדם חייב להציל ממון חברו בממונו משום דכל אחד ואחד לא יציל משום פסידא ולכך צריך ליתן לו דמי ההצלה כמו שהיו הבעלים נותני' מיהו עדיין ק"ל הא דקאמר בס"ט בד"א כשאין שופטים בארץ וכו' אבל אם יש שופטים וכו' ולא עשה אז ודאי נתייאש וישאר ביד הלוקח וכו' כוונתו לומר דקנאה ביאוש ושנוי רשות ובסימן שע"א כתב ואפילו נתייאשו הבעלים ומכרה לאלף זא"ז חוזרת לבעלים וכו' משמע דלא מהני יאוש ולא קנה. וראיתי להש"ך ז"ל שם שכת' וז"ל וע"ל סי' שע"א נראה דהא קשיתיה

ואפשר דיש לחלק בין גוי אנס לשאר גזילה וכן : נראה מדברי מור"ם דאחר דכתב מר"ן קרקע אינה נגזלת וחוזרת לבעלים כתב ע"ד עיין סימן רל"ו אם לקחה מגוי אנס יע"ש וכ"כ מר"ן בסימן שע"ד אחר שכתב דין שדה הנגזלת כתב גוי שאנס שדה מישראל וכו' עיין בסי' רל"ו ע"כ יע"ש נראה דכוונתם לומר דגוי . אנס שאני

כלל העולה מכל מאי דכתיבנא דזכה ישראל הלוקח הנז' בקרקע הנז' שקנה מהגוי הנזכר מכח הראיות דכתי'. ועוד לקרא דכך הסברא והאמת הוא דהחוב אמת שהגוי נושה בישראל הנז' ושטר הערכאות חזק וקיים ולא חיישי' לזיוף באשר שזה הקניין של הקרקע הנז' היה כמו שבע עשרה שנה עד היום שעמדו לדין והיה הלוה הנז' חי ע"פ האדמה וגם היורשי' היו גדולי' ויודעים בנכסי מורישם ולא תבעו ללוקח הנזכ' מדוע ככה עשית והשטר של הערכאות מזוייף והקרקע בחזק' בעליה עד עכשיו שראו הקרק' נבנה ונשתכלל ונתייפה ביתר שאת באו לשוף עצמם מן העקב לומר דעדיין הקרקע בחזקתם והשטר מזוייף ואלקאצ"י זייף והוא עצמו עד בדבר שלפניו נעשית ההלואה ולא לפני עדי גוים וקיים חת"י אלא הוא עצמו עד בדבר ואפשר בכה"ג יודו הרמב"ם ומר"ן דלא מרעי נפשייהו ולא בעי' עדי ישראל שיעידו עליו דלא מקבלי שוחדא

ואחרי סמוך הזמין הלוקח הנז' לפני שני עדים כשרים אחד העיד ואמר שהוא נזדמן שם בשעה שבא הגוי הבע"ח הנז' לנגוש להלוה הנז' לפרוע לו החוב והשיבו הישראל הלוה הנז' וא"ל לו יש לי מאומה עכשיו במה לפרוע לך ואתה הולך לעיר תלמסאן ואני יש לי קרקע שם תלך ותגבה חובך מהקרקע הנז'. והב' העיד דהוא יודע ידיעה ברורה שהגוי הנז' הוא נושה בהלוה הנז' ודבר ידוע הוא לכל בני המדינה ואם תבקש תמצא ע"ב ובעדות זה נסתלקה טענת שטר מזוייף ולהד"מ ובזה דברינו חיים וקיימים וחזקים כראי מוצק. ויש מי שהורה וזכה ללוקח הנז' משום דשטרי הערכאו' אית בהו משום דמ"ד לכ"ע גם להרמב"ם ומר"ן והביא ראיה מדברי מר"ן סי' ק"ד סעי' ב' וז"ל בע"ח וכו' אם נהגו כן דידמ"ד יע"ש ואין משם ראיה דשאני התם טעמו משום תיקון מדינה כמ"ש ואם נהגו כן וכו' דימ"ד גם הראיה שהביא מדברי מר"ן בסי' קצ"ד סעי' ב' וז"ל בד"א במקום שאין משפט המלך וכו' אינה ראיה דשאני התם דבדינינו ג"כ קרקע נקנה בכסף אלא משום דלא סמכא דעתיה עד שיכתוב שטר בזה קאמר אם משפט ידוע למלך וכו' יע"ש בא"הט סק"ח שהביא דברי הש"ך ועוד דדבר פשוט הוא להרמב"ם ומר"ן דבשטרו' לית בהו דיד"מ כמ"ש הרמב"ם בפכ"ז מה' מלוה וכ"כ מר"ן בב"י דלא אמרו דיד"ד בדין שבין אדם לחברו אלא בדבר שיש בו הנאה למלך ופסקה בקצר בסי' ס"ח יע"ש ועוד אני אומר דאפילו לפי דעתו דאמרי' דיד"מ בשטר היינו בכגון מלכות הפראנציץ שעכשיו אנחנו תחת ממשלתם דתיקון המלך הוא שכל השטרו' פסולי' דדוק' שטר סופרי המלך דכשרים דהיינו שטר של הנו"טר משום הנאת המלכות אבל מלכות תוגרמא דלשעבר היינו תחת ממשלתם לא איכפת להו בזה ואדרבא היו כופין לישראל עם חברו לעשות דין לפני דייני ישראל ובשטרי ישראל ולא חיישי אם ישראל יפסלו שטרותיהם ולא מקפידים אלא אם יהיה דין ישראל עם הגוי שלא ידונו אלא לפני העש"ג ובשטריהם ולא ישראל עם ישראל. עוד חלק בדברי ה"המ שכתב ולא בעש"ג כפ"ד הרמב"ם ותנאיו שכתב ולדעתי לא דיבר נכונה שהרי הוא אומר ולא המתין וכו' ולא בעש"ג וכו' הוא מדבר על הגוי שלא המתין עד שיגבו לו הערכאות ולגבי הגוי איך שייך לומר בערכאו' כפ"ד הרמב"ם ותנאיו ודאי פשוט הוא בערכאות כפי דעתם כמות שהם הערכאות היודעים להם כנ"ל

ומה ששאלתם ממני להגיד לכם מהו הדין בדמי המשכונא אם חייב הממשכן לפרוע לבע"הח דמי המשכונא מאחר שנטרפה בחובו לכאורה נ"ל דפטו' הממשכן כפי מה שפסק הרמב"ם בפי"ט מה' מכירה וכפ"ד רבינו הטור ומר"ן סי' רכ"ה ס"א וז"ל אבל אם הגוי הוציא מיד הלוקח בין בדיד"מ בין בדיני הערכאות אין המוכר חייב באחריות וכו' שזה אונס וכו' בד"א וכו' אבל אם וכו' שכל אונס וכו' חייב לשלם. מוכח מדבריו