גושפנקא דמלכא (רמב"ם) צו

לא תבעתם אותו בדיניהם דלית להו שום טיבותא אפילו תצא מרשות העכו"ם ותכנס לרשות ישראל וכן מוכח מה"המ שם ולא המתין שיודה לו ולא בע"שג וכו' שיש עדים לגוי בודאי וקם עליו ומכרה לישראל אין הבעלים מוציאין אותה מיד הלוקח ישראל

גם יש לי לזכות ישראל הלוקח הנז' מצד אחר והוא על פי מה שהובא בשאלה דכן היה לאחר שזכה העכו"ם בע"ח הנז' בקרקע הנז' ע"פ הערכאות ואכלה כמו ג"ש אח"ך נדחק ומכרה לגוי אחר מתושבי הארץ והיה בשמעו הלוקח הנז' שהארי' רבוץ עליו ולהיו' שותף עמו עמד בפרץ ופייסו עד בוש והלך והתרפס לפני גדולי העיר ופייסם כמה פייסות וצרתו צרה וכמה הרפתקי עדו עליה עד שביטל המכירה הנז' ועל ידי זה לקחה לעצמו הא לאו הכי היתה מתקיימת ביד העכו"ם הלוקח הנז' דאדעתא דקרקע נחית דבשלמא אם נשארה ביד כותי בע"ח יש לומר דאית ליה תרופה ויכול לפייסו דהוא עצמו לא נחית לה אלא אדעת אדדמי משום חובו ולא אדעתא דקרקע אבל הכותי הלוקח הנז' אדעתא דקרקע נחית כדקי"ל בשומא הדרא אם זבנה לא הדרה דאדעתא דקרקע נחית והיה הכותי הנז' זוכה בה והוא עמד והצילה והבעלים אינם יכולים להציל שהיו בארץ מרחקים וא"כ יכול הלוקח הנז' לטעון מה הפסדתיך דאם לא לקחתיה אני היה העכו"ם הנז' זוכה בה ומ"ל הכא מה לי התם דדבר ידוע הוא דכל טעם דין הטרפא הוא משום דאומר לו למה קנית דבר המשועבד לי להפסידני אבל הכא דלא עביד ליה פסיד' ליכא דין טרפ' א"כ בנדו"ד דלא הפסיד לו ולא הזיקו דבלאו הכי היה הכותי זוכה בו. וישראל טוב ממנו ולא תהיה כהנת כפונדקית וזכה הלוקח

ויש לי להביא ראיה ע"ז במה שראיתי להרב פני משה ח"ב סי' ל"ב בראובן שמשכן בית א' ללוי בנכייתא לזמן כ"וכ ושעבד לו בית אחר שאם תפול או תשרף זאת הבית שמשכן לו תחזור הבית הזאת במקומה ואח"כ הלך ומכר הבית הנז' לאשה א' וכתבתה בפנקס המיטוולי ע"ש ונפטר ראובן ובא המיטוולי ולקח הבית מיד לוי לסיבה שלא היתה כתובה על שם לוי בנמוס. שלהם ורצה לוי לחזור על האשה הנז' לטרוף הבית הנז' מידה מכח שעבודו הקדום והיא טענה מה הפסדתיך שאם לא לקחה וכתבתה בפנקס המיטוולי היה לוקחה גם לזאת. והסכים הרב פ"מ שהדין דין אמת עם האשה מטעם זה דמה הפסדתיך ע"ש הרי לפנינו דטענת מ"הפס מהנייא להעמיד הקרקע ביד הלוקח אפי' הוא שעבודו וכ"ש בנדו"ד דזכה בה מדינא בערכאו' ומכרה לאחר וכו'

וראיתי להרב בית אברהם ישראל בסי' י"ד בס"ו ס"א שהביא דברי הרב פ"מ ועשה לדבריו כסא וסמוכות מדברי הרשב"א ז"ל דכתב אע"פ דאית לן דאין הנתבע כופה לתובע לילך לב"ד היפה מ"מ אם נזדמנ' לו דרך למלוה לילך שם כופהו למלוה משום דאמ' ליה מה הפסד' כיון דבלאו הכי אתה היית הולך ואע"ג דמצי אמר המלוה אלמלא אתה לא הייתי הולך לשם ר"ל אינו בהכרח שאלך אני ומלאכתי נעשית על ידי אחרים כמ"ש מהרי"קו ע"ש

ובסי' ס"ו ס"ס ל"ג הביא העניין זה במי שמכר ש"ח דקי"ל דשעבוד נשאר ביד המוכר ויכול למחול דשעבודא דאורייתא ומכירת שטרי דרבנן אם בא בע"ח וטרף השטר מיד הלוקח מי אמרינן דאינו טורף כ"א בשקדם החוב למכירת השטר או אפילו אם קדמה מכירת השטר להחוב משום דהשעבוד נשאר ביד המוכר שהוא המלוה ונסתפק הדבר להרב ראש יוסף עיין שם

והוא השיב דדוקא אם קדם החוב למכירת השטר וז"ל דכיון דכל טענתו שטורף מלקוחות הוא משום דאמר להו למה קניתם דבר שהוא משועבד לי להפסידני א"כ הכא ליכא ולא שייך האי טעמא דהרי כשקנה הלוקח הזה השטר חוב עדיין לא לוה המוכר מזה הבע"ח ומאי איכפת לן אם נשאר שעבוד הגוף אצל המלוה הרי הלוקח הזה לא גרם לו שום הפסד וכו' ותו דמצי הלוקח למימר לבע"ח מאוחר מאי הפסדתיך הרי אם אני הייתי מקשקש ללוה בזוזי והיה כותב שטר על שמי לא היה לך שום טענה ותביעה שהרי ע"י כתיב' השטר ע"ש לא היה המוכר יכול למחול ואותו שעבוד הגוף שהיה למלוה מן הלוה היה מתבטל וא"כ מאי הפסדתיך וה"ז דומה למ"ש הרשב"א דאם נזדמן דרך למלוה וכו' דלעיל

הרי דברי הרב ב"א מפורשים דאפילו לא כת' הלוה שטר על שם הלוקח אפי' הכי חשיב ליה כאילו כתבו מאחר שהיה יכול לקשקש זוזי ללוה לכתוב לו שטר על שמו ושעבוד הגוף היה מתבטל וע"י זה אומ"ל מה הפסדתיך ומכ"ש בנדו"ד דמכרה ממש ולא נשאר כ"א כתיבת השטר ועמד והציל לעצמו במקו' שאין הבעלים יכולים להציל דבוא יבוא בטענה לומר מה הפסדתיך והדין עמו וזכה הלוקח הנז' בקרקע הנז'

ואע"פ דקי"ל דקרקע אינה נגזלת ובחזקת בעליה עומדת ואפילו נמכרה לאלף זה אחר זה ונתייאשו הבעלים ה"ז חוזרת לנגזל בלא דמים כמ"ש מרן בסי' שע"א ע"ש דמשמע דהבעלים מוציאין מיד הלוקח חנם בלא דמים דשאני התם דירד לתוכה בתורת גזילה ולקחוה מידו ועתידים בעלי זרוע לירד אבל הכא בנדון דידן ירד לתוכה בדין מחמת חובו ואפילו ירד לתוכה מעצמו בזרוע לא מקרי קרקע גזולה ומכל שכן אם ירד בתוכה העכו"ם ע"י הערכאות מחמת חובו דודאי שלו היא ושלו מכר לישראל וזכה הלוקח הבא מכחו כמו שהוכחתי לעיל. וכן מוכח מדברי הר"המ שכתבתי לעיל בקיצור. ועכשיו אני מעתיקה באריכות וז"ל שם סימן דל"ו גוי שירד מחמת חוב שהיה חייב לו הישראל ולא המתין שידונו לו בב"ד של ישראל ולא בעש"ג וכן מחמת אנפרו"פי שירד וכו' משום טענתו שיש לו נזק שישראל זה הזיקו או הפסידו וזהו מלת אנפרות נזק והפסד אין בו משום סקריקוון וכו' אלא מקחו קיים וכו' ומפני שדין האנפרות הוא שיש עדים לגוי בודאי וכדקאמרן וכו' ע"ש הלא עיניך תחזינה בדברי ה"המ שכתב ולא המתין שידונו לו בב"ד של ישראל ולא בערכאות וכתב עוד שדין האנפרות הוא שיש עדים לגוי ודאי וכו' ר"ל שדין הערכאות בב"ד של ישראל וכן בעדים ולא השמיענו זה אלא בשביל ישראל שלקח מעכו"ם שזכה במקחו ולא יחזיר לבעלים כשזכה ע"י הערכאות ובשטרי הערכאות דעכו"ם דנים על פי שטרי ואשמועינן דזכה ישראל הלוקח דזה הוא העיקר דבא לאשמועינן להבא דגוי שירד לשדה ישראל מחמת חוב זכה דמה איכפת לן בית