גושפנקא דמלכא (רמב"ם) צה

ולא מרעי נפשייהו ושאר שטרות כשרים מדי"דמ כמ"ש שם מור"ם ואע"פ דיש לחלק ולהשוות דעת הרמב"ם לדעת הרא"ש כמ"ש לקצת רבוותא וכן כולי עלמא מזרח ומערב נהגו כס' הרא"ש וסיעתיה דשטרי ערכאות כשרים דאמרינן מסתמא לא מרעי נפשייהו ודלא כהרמב"ם. מ"מ מאחר דמר"ן אזיל בשיטתיה וקי"לן כוותיה צריכי אנן להביא ראיות ולזכות ישראל הלוקח הנז' אפי' לפי סברתם דאית להו ש"ע אינם כשרים עד שיעידו ע"י עליהם והרי בנד"ד יודו דהשטר הנזכר של הערכאות כשר וזכה הלוקח משום דהרמב"ם ומר"ן לא איירי אלא בישראל עם ישראל שבאו לפנינו לדין וכפר הלוה ואמר שהשטר מזוייף בזה קאמרי דפסולים עד שיעידו עליה' ע"י אבל היכא דאיכא יד העכו"ם באמצע כנדו"ד פשיטא דכשר אפילו בדיננו דהגע עצמך אם בא העכו"ם ותבע ישראל הלוה הנז' לפני הערכאו' כנהוג מחוק המדינה ונימוסי המלכות דישראל עם העכו"ם ילכו לדין לפני הערכאות ותבעו בשטר הערכאו' היכול יוכל לומר מאומה דשטר מזוייף הוא לא מלבד דהבל יפצה פיו ושלם ישלם החוב אלא עוד מחייב ראשו למלך שמוציא לעז על הערכאות והשטר חזק וקיי' וממילא גם ישראל הבא מכוחו הרי הוא כמוהו ואפי' בדיננו יגבה בשטר זה דכדיניהם דיינינן ליה דמצי אמר ליה קאתינא מכח גברא דלא מציתו לאשתעויי דינא בהדיה מדינא כמ"ש הרב בפ"א מהל' תרומות הלוקח טבלין ממור' מן הגוי מעשרן והם שלו דא"ל אתינא מכח גברא וכו' עיין מהרימ"ט שאלה ל"ח ואע"ג דלא קאי ישראל במקו' עכו"ם אלא לגריעותא כמ"ש מר"ן בסי' קנ"ד סי"ח דלאו כללא כייל דבכל מקום אמרינן הבא מכח גוי לגריעותא אלא דוקא שם בחלון שהוא מוחזק בו ובא להזיק בידים בזה אמרינן אינו אלא לגריעותא וכגון ישראל הקונה שדה מהכותי וכו' עיין הסמ"ע שם אבל היכא דהישראל בא להזיק להלוקח בידים להפקיע ממונו יש לו דין כותי עיין שם ס"ק מ"ה בסמ"ע וכן מוכח מדברי מר"ן בסי' ס"ו סעיף כ"ה וז"ל כותי שמכר שטר חוב לישראל וכו' שכיון שבדיניהם כל זכותו מכר לו כדיניהם דיינינן ליה ואם חזר ומחלו אינו מחול ע"ש הרי מוכח מדברי מר"ן דאמרינן ישראל הבא מכח עכו"ם הרי הוא כמוהו למעליותא וכדיניהם דיינינן להו וכן פסק מר"ן בסימן מ"ה ס"יז וז"ל הבא מכח כותי הרי הוא כמוהו לגבות בשטר שעידיו מרוחקין שני שטין אם נהגו הכותי' לגבות בו וכו' הרי מוכח מדברי מר"ן דאמרינן ישראל הבא וכו' הרי הוא כגוי למעליותא וכדיניהם דיינינן להו אלא דראיתי להסמ"ע דכת' דהרשב"א מיירי בכותי לוה שמכ' שדהו וכו' והוי לגריעותא הלוקח ככותי וכו' ע"ש וכ"כ מור"ם סי' ס"ז סי"ו הבא מכח כותי וכו' ולכן מי שקנה שטר מן הכותי וכו' אין השביעית משמטתו וכו' וכתב הסמ"ע שם ס"ק ל"ג וז"ל דאפילו המחבר וכו' כיון דבשטרותיהן גובין בהן מדי"דמ ע"ש וכמ"ש בסי' מ"ה דשם ג"כ פסק המחבר גופיה דאם כן אפי' למעליותא ע"כ ע"ש. ותמיה לי ע"ד דהא הוא גופיה כתב שם דמיירי הרשב"א בכותי לוה שמכר שדהו לשמעון וכו' והוי לגריעות' דלוקח והרי הוא ככותי ע"ש. ואפש' לומר מאחר דהמחבר לא הזכיר בלשונו שם לוקח והכותי הוא הלוה משמע ליה דאפי' הכותי מלוה מכרו לישראל גובה בו והוי למעליותא וכ"כ מור"ם בס"ס שס"ט וז"ל ישראל שהיה חייב להכותי והכותי מכר השטר לישראל אחר אף על פי שאסור לדון עמו בדייניהם וכו' מ"מ דייני ישראל יפסקו לישראל זה מה שהיה הכותי מרויח לפני דייני כותים הואיל וישראל בא מכוחו ע"ש

נמצא דאפי' לדעת מר"ן דס"ל כהרמב"ם דשטרי עכו"ם לא מתכשרי אלא עד שיעידו עליהם ע"י אבל מסתמא אמרינן דמקבלי שוחדא ופסילנן להו ולא אמרינן בהו דינא דמלכותא דינא. מודים היכא דיד העכו"ם באמצע דכשרים משום דמנהג ותקון המדינה דישראל דאית ליה דינא בהדי עכו"ם ידונו לפני הערכאות ובזה אפי' הרמב"ם מודה דכך הוא תקון המדינה ונמוסי המלכות (דאל"ך תקשה דברי מר"ן אהדרי דלעיל בסי' ס"ח פסק דשטרי הער' פסולים היכא דליכא עד"י ולא אמרינן בהו דידמ"ד וכשיד העכו"ם באמצע פסק דכשרים וישראל הבא מכחו הרי הוא כמוהו אלא ודאי דאית להו דבדבר כזה ישראל עם העכו"ם מנהג ותקון המדינה ונמוסי המלכות שידונו לפני הערכאות ואצלם שטר הערכאות חזק וקיים וממילא אפי' יעמדו לדין לפנינו כדיניהם דיינינן להו וישראל הבא מכחו הרי הוא כמוהו והשתא דברי מור"ם דלעיל דסי' שס"ט דגם המחבר יודה לדבריו ואמרינן בהו דדמ"ד כמ"ש הסמ"ע לעיל ע"ד מור"ם דבסי' ס"ז יע"ש: אחר כותבי הקרה ה' לפני תשובה להריטב"א וראיתי כדברי ממש ושמחתי בשמחה בקציר שנתכוונתי לדעת קדוש וז"ל ראובן שהיה חייב לעכו"ם והגבו לגוי בחובו בית אחד של ראובן ומכרו הגוי לשמעון ומת ראובן ובנו תובע הבית אם נתברר לב"ד שההגבהה ההיא נעשית כראוי וכו' או ע"פ הערכאות במקום שדין המלכו' לדון עם ישראל בדיניה' הא קי"לן דידמ"ד והו"ל כאילו לקחה מראובן וחזר ומכר' לשמעון וכו' ואם שמעון טוען בב"ד בריא לי שהיה לגוי הזה שטר גוביינא מספיק מהבי' הזה ויש לו עדי חזקה כראוי נאמן וכו' ע"ש בב"י בסי' קמ"ט הרי מפורש בדבריו שאם הגוביי' ע"י הערכאות מהני וזכה הלוקח ומסתמא דהגבו לו ע"י שטרותיו דשטרי דידן פסולים גבייהו ואם באמת ע"י הודאתו למה בנו יערער אלא ודאי שהם הגבו לו ע"פ ש"הער בדיניהם ואחר שקנאה ישראל בא לערער בדיננו וזכה לו בשביל תקון מדינה ונמוסי המלך דישראל עם הגוי ידונו לפני הערכאות ובשביל זה חשבינן הלוקח הנז' שהוא במקום העכו"ם וכאילו עומד עם העכו"ם בדין ואפי' בדיננו זכה הלוקח ע"י שטרי הערכאות מאחר דמנהגי המדינ' דישראל עם הגוי ידונו לפני הערכאות והרי הוא כגוי

עוד יש להביא ראיה מדברי מר"ן הכא מיניה וביה והוא ממ"ש ואם יש מלך או שר שיכוף הכותי לדין וכו' למה לא תבעתם אותו בדיניהם ע"כ ופירש שיכוף הכותי לדין היינו בדיניהם דכך היא המדה דישראל וכותי ידונו לפני הערכאו' וע"פ שטריהם וכן הוא מפור' בדברי מר"ן שכתב תבעתי אותו בדיניה'. וממנה מוכח דישראל הלוקח הרי ככותי דאל"ך יאמר לו בדיניהם אין אני יכול לדון עמו משום דהם דנין ע"פ שטרותיו ושמא זייפו' ולכך אני ממתין עד שתצא מרשותו ותכנס לרשות ישראל ואטול מן הדין בדינא מידו ולכך לא תבעתי ולדין ולעולם היא גזולה בידו. אלא ודאי דטענ' זו אינה טענה ואם זכה הכותי בקרקע הנז' ע"פ הערכאות גם ישראל הבא מכחו כמוהו ולכך הלוקח אומר לבעלי' וכו' למה