גושפנקא דמלכא (רמב"ם) צד

המשכונ'. וראובן הנז' דר ומשתמ' בחצי החצר הממושכן בידו כנז' ושמעון הנז' היה חייב לתוגר אחד מאילי הארץ סך ידוע בשטר העשוי בעש"ג וכשעמד התוגר הנזכר לגבות את חובו משמעון הלוה הנז' לא מצא ממה לגבו' את חובו. וכשתקף עליו התוגר ושטרו בידו. אמר לו שמעון אם תרצה לגבות חובך הרי יש לי חצי חצר אחת במתא פלונית בשותפות עם פלוני לך לשם ומכור הקרקע הנזכ' וגבה את חובך מדמי ממכרה. ונתרצה ונתפייס התוגר והלך לו למתא הנזכרת וחקר ודרש על חצי החצר ולו מצא ותכף ומיד הלך לו אל השופט והוציא שטר חובו לפניו. ובדקו ומצאו חזק מצור וזכה בדינו למכור חצי החצר הנז' וכן עשה אחר שהכריז בשומה והכרזה על פי השופט והעמיסו על התוגר והוסיפו עליו בשומתה כפי נכלי דת"ן והחליטו המכר בידו בערכאותיה' ולאחר שזכ' בה בשטר העשוי בעש"ג. בא בחוזק יד אל ראובן ושכרה לו בסך ידוע לשנה וכן היה מתנהג מספר שלש שנים. אח"ך נדחק התוגר הנזכר והלך ומכרה לגוי אחר ימ"ש מתושבי הארץ. וכשמוע ראובן במכירה זאת צעק ככרוכיא על המכר הנז' שיש בו נזק ודררא לו ולשכניו שבמבוי עמו ונתרעם על שמעון בעל חצי החצר הנזכר לא דיו שהפסיד אותי בשכירות שלש שנים אלא דאתפסיה לתוראי בידא דלא יכילנא למשתעי בהדיה בדינא ודיינא במכר הנזכר ואף על פי כן ראה צרתו צרה ואין מציל משום דגברא אלמא הוא ועשה לו עלילות ברשע עד שבע"כ קם ומכר כל נכסיו וכלי ביתו בזול דזול שוה עשר בחמש משו' הרחקת הנזק. וקנה מידו בע"כ קנין גמור בעש"ג. ולאחר שזכה ראובן בעש"ג ובשטר העשוי מידם ובא מכח גוי. קמו בני ראובן וחלקו חצי החצר הנז' ביניהם לשלשה חלקים וכל אחד זכה בחלקו והיה דר ומשתמש בו שנות מספר הסמוך למעלה מארבעים שנה. ונפלה החצר הנזכר כולה וחזרה ונבנית בהכרח גדול וביד חזקה מהמלכות ובתוך הזמן הנז' נלב"ע שמעון הנזכר וחלוי"ש. ונשאר שטר קנין חצי החצר הנז' ביד חותנו בעל בתו. וכשראה ושמע על החצר הנז' שנבנית ונשתכללה קם על עומדו והוציא שטרו הנז' ורצה לטרו"ף טר"ף אד"ם חצי החצר הנז' מיד יורשי ראובן הקונה מיד הגוי כנז'. וזה זמן להם מספר הסמוך לחמשים שנה. אלו דברי השאלה: ועל זה נפשנו לשאו"ל הגיעה ממעכ"ת הרמה והנשאה יורינו מורינו משפט הדין ומעשהו ודמי המשכונה ומה יעשה בהם. ואל אמת ינחנו בדרך אמת וירים דגל התורה תורת אמת. ולאדון ולכל ביתו ארכא בחיין גם עושר גם כבוד בא בארוכה. ועוד לו המלוכה ותשובתו הרמת"ה מהרה תצמח. ושכמ"ה

תשובה בריש כל אתוון ראיתי למר"ן ב"ח ח"מ בסי' רל"ו ס"ז וז"ל כותי בעל זרוע וכו' וירד לתוך השדה מחמת שהיה לו חוב על בעל השדה וכו' ומכרה לישראל אחר אין הבעלים יכולים להוציאה מיד הלוקח וכו' ע"ש הנה משגירת לשון מר"ן משמע דהוא עצמו עשה דין לעצמו וירד לתוכה בלי דין ודיין ואפילו הכי אמרינן דזכה בה ואם מכרה לישראל אחר אין הבעלים יכולים וכו' משום דירד לתוכה ומכרה לאחר כדין מחמת חובו שחייב לו והוא שעבודו לאפוקי הך דרישא דסקריקון וההיא דב"ח דירד לתוכה שלא כדין דאין לו מאומה בידו לכך אמרינן דחוזרת לבעלים הא כדיניה והא כדיניה ועוד מדסתם ולא חילק אם מכרה בשיווייה או לא משמע דאפי' אם מכרה בפחו' משיווייה לא תחזור לבעלים ולא תקשה לי מהא דכתב מור"ם שם בהגה ישראל שמשכן קרקע אצל כותי וכו' ואם מכרה בפחו' משיווייה תחזור לבעלי' דשאני התם דלא הוחלט' ביד הכותי וזכה בה אלא עמד ומכרה כדי לגבות חובו ונעשה שליח לבעל השדה למוכרה לו והוה ליה כדין שליח שטעה אבל הכא כבר הוחלטה הקרקע ביד הכותי וירד לתוכה ואחר מכן מכרה לישראל ושלו מכר לו ואפי' מכרה בפחו' משומתה ועיין סמ"ע ובב"י. וא"כ בנדו"ד אתי במכ"ש מהך דכתב מר"ן דשם הכותי ירד בזרוע בלי שום דין ודיין ואפ"ה אמרינן דאינה חוזרת לבעלים מכ"ש הכא דזכה בה ע"י דין בערכאו' ואחר מכן מכרה לישראל דפשוט הוא דאינה חוזרת לבעלים

מיהו כ"ז אם בע"הח מודה בחוב הוא או באי"ך או אם יש עדי' מעידין על החוב הנז' כדמוכ' מלשון מר"ן דכתב בד"א כשהודו הבעלים או אם יש עדים וכו' דאל"ך כל איש ירד לישראל ויאמר חוב יש לי עליו ובטלת דין סקריקון כמ"ש ה"המ ע"ש וא"ם בנדו"ד דכבר מת בע"ח הנזכר ויורשיו אחריו כחשו ואמרו דלא היו דברים מעולם ואין להם ידיעה מזה חזר דינו כמ"ש שם מר"ן ס"ח בא הכותי בעקיפין ולא היה בידו להורגו וכו' ותחזור הקרקע לבעלים ושמין לו וכו' ע"ש ואע"פ שכתב מר"ן שם שאם היה שם מלך או שר שהיה יכול לכוף לכותי לדין ולא תבעוהו אפי' לא הודה הלוה וליכא עדים אינם יכולי' להוציא מיד הלוקח וכו'. דשאני הכא בנדו"ד דלא נמצאו הבעלים שם ושעת חירום היתה והארץ סוגרת ומסוגרת אין יוצא ואין בא וגם שר העיר הן ולא ורפייא בידיה והו"ל כמאן דלית שר בעיר ובעי' הודאת בע"ד או עדים ברורים ע"הח ואם לאו יכולים הבעלים לסלק הלוקח כדפי' לעיל

ומיהו דעדיין יש להסתפק בדבר דיכולני לומר דלא הוצרך מר"ן לומר דבעי הודאת בעל דין אלא בכגון שבא הכותי בזרוע וירד לשדה בלא שום ראיה אלא ע"פ דבורו אבל כגון הנד"ד דירד לשדה ע"פ הערכאות בשטר חתום בערכאות הוי כהודאת בע"ד וזכה הלוקח או נאמר שטר הערכאות חספא בעלמא הוא ובעי הודאת בע"ד או עדים כשרים לגבי לוקח ישראל לזכות במקחו. ואפן ואראה למר"ן בסי' ס"ח ס"א שכתב וז"ל כל שטרות שחותמיו כותים פסולים חוץ משטרי מקח וממכר ושטרי הלואה וכו' וכן צריכים עדי ישראל שיעידו על עדי השטר ועל זה השופט שקיים עדותם שאינם יודעים בקבלת השוחד וכו' והמה דברי הרמב"ם בלי חסר ויתר ע"ש. ומור"ם הבי' שם סבר' י"א והם הרשב"א והרא"ש והר"מ והעיטו"ר והר"ן והנ"י כולהו אית להו סתם ערכאות לא מקבל שוחדא ולא מרעי נפשייהו ולא בעי עדי ישראל ע"ז ולא בעי שיכתבו בשטר לפנינו מנה פ' וכו' ואע"פ דמקבלי שוחדא להטות הדין מ"מ לעדו' שקר לזייף לא מרעי נפשייהו ע"ש

נמצא דשטר הערכאות הוא פלוגתא בין הפוסקי' דלסברת הרמב"ם והיא סברת מר"ן אית להו אפי' שטרי מ"ומ ושטרי חוב פסולים ולא מכשרינן להו עד דידע בהו דלא מקבלי שוחדא ולא מרעי נפשייהו ולדעת הרא"ש וסיעתיה אית להו דשטרי הערכאות כשרים מדינא משום דמסתמא אמרינן לא מקבלי שוחדא