גושפנקא דמלכא (רמב"ם) צ

מרובה ורבי פדא דאצטרי' להביא רציעה מקרא לרווחא דמלתא נקטיה וה"ה דהוה אמר סברא היא דמאחר שמעניקין לה כנרצע חזר דינה כמותו ודטב לה עבדינן לה תדע דמסיק בש"ס תרתי שמעת מינה משם באר"ה דאינה ראיה גמורה אלא דהסייעתא מן הסברא כדכתי' זה מה שנלע"ד לישב הש"ס לדעת התוספות אלא דקצרו בלשונם במקום שאמרו להאריך וכך הוא דרכם דבמקום אחד עניים ובמקום א' עשירים. א"נ ד"הה דהוו מצו לתרוצי דשאני אמה העבריה דהו"א דגזיר' הכתו' מאחר דגלי בה קרא ואמר ואף לאמתך וכו' והייתי אומר לרציעה דכתיבה בהדיא ולא להענקה דלעיל מינה לכך אצטריך העבד לרציעה ואף לאמתך להענקה. אלא דמשני לה שפיר דמשו' מכירת האב אצטרי' העבד ודו"ק: הלכות גזילה ואבידה

פרק ה' ה"ט בני אדם שחזקתן גזלנין וכו' כגון המוכסין וכו' אסור ליהנות וכו' ואין מצרפין דינרין מתיבה שלהן ע"כ. וכתב על דבריו הרב משנה למלך ז"ל וז"ל דאיך כתב דאסור ליהנות וכו' ובמשנה לא אסרו אלא לצרף דינרין מתיבת המוכסין אבל נוטל הוא מביתו וצ"ע

ולעד"ן לישב על רבינו ולומר דמאי דקאמר כגון המוכסין וכו' דהדמוי הוא בא לומר דמלאכתן מלאכת גזלנין ולא בא לומר דחזקת כל ממונם של המוכסין והלסטים גזל כמו שהבין הרב מש"למ ז"ל ולכך הקשה עליו מה שהקשה. דהרי במשנה לא אמרו דחזקת ממונם גזל. כי אם דוקא מה שבתיבה. ומה שבבי' מותר ליהנות ממנו. ודע' רבי' ז"ל היא להודי' מי הם שמלאכתן גזלנין כגון מלאכת המוכסין וכו' אבל המוכסין עצמן יש מהן שחזקת כל ממונם מן הגזל כגון דאין להם מלאכה אחרת רק שעומדין על המכס. ויש מהן שאין חזקת ממונן גזל כגון שיש להן מלאכה אחרת וכגון דא דקאמר במשנה מותר ליהנות מביתם ולא מן התיבה ומ"ש רבינו כגון המוכסין וכו' ר"ל דמלאכתן מלאכת גזלנין לא שחזקת כל ממונם מן הגזל. ולמד דין זה רבי' מהתיבה עצמה דאמר אסור ליהנות ממנה משו' שחזקתה מן הגזל. נמצא דכל שחזקת ממונו גזל אסור ליהנות ממנו. ועוד יליף מרב ושמואל דלא פליגי רק במיעוטא אבל כל המוכסין אסור ליהנות מהן אליבא דכ"ע ותדע דכוונת רבי' כדכתיבנא שהרי בסוף דבריו כתב ואין מצרפין דינרין מתי' שלהן. ואמאי מן התיבה דווקא והרי הוא אמר דחזקת כל ממונם מן הגזל. ואין לומר שיש חילוק בין צירוף להנאה. דמן המשנה משמע דליכא שום חילוק ביניהם אלא ודאי כדכתיבנא דלא כל המוכסי' חזקת ממונם מן הגזל אלא עד דידעינן אבל התיבה סתמא מן הגזל ולכך נקט מן התיבה דמתניתא בין ידעינן שחזקת ממונם מן הגזל בין לא ידעינן

הי"ד כללו של דבר כל דין שיחקוק אותו המלך לכל וכו' אינו גזל וכל שיקח מאיש זה בלבד וכו' הרי זה גזל לפיכך וכו'. עמדו לפני לדי"ת שת"ת ראובן ושני אחיו ע"ע קרקע אחד של יהודה שמכרו לעכ"ום אחד. והעכ"ום הנז' היה נושא ביהודה הנז' חוב אחד. ועמדו שניהם יהודה הנז' ועכו"ם הנזכר לפני העש"ג והגבו לו הקרקע הנז' בחובו מפני שירד יהודה הנזכר מנכסיו ולא מצאו ממה לגבות לעכו"ם הנז' חובו והגבו לו הקרקע הנז' בחובו ואחר מכן מכר העכו"ם הנזכר הקרקע הנז' לראובן הנז' ובאו אחיו הנזכרי' וכן כמה בע"ח שנושים ביהודה הנז' לטרוף הקרקע הנזכ' מיד ראובן הנז' והבע"חו הנזכרי' יש מהם מוקדמים לחוב העכו"ם הנז' ויש מהם מאוחרים לעכו"ם הנזכר ובאו כולם לתבוע ליהודה הנז' כל א' בא בטענתו המוקדמי' אומרי' ששעבוד' קדם לשעבוד העכ"ום הנז' והמאוחרי' טוענים לאמר שהם קדמו ללוקח הנזכר שכבר היה משועבד בידם ומקודם שהיה ביד העכו"ם לא מצינו לאשתעי דינא בהדיה ועכשיו שלקחו יהודה הנז' יש לנו דין טרפא וכדיננו דיינינן ליה. ויהודה הנז' שהוא בא מכח העכו"ם והרי הוא כמוהו וכדינ' דיינינן ליה. ואחר שסדרו טענותיהם לפני ותצא דינ'א שיהודה הנזכר זכה בקרקע הנזכר מחמת שבא מכח העכ"ום והרי הוא כמוהו וכדינם דיינינן ליה דמצי אמר להו קאתינא מכח גברא דלא מצינא לאשתעויי דינא בהדיה וראיה לדבר שהרי מצינו למהרימ"ט בשאלה ל"ח שכתב כענין זה שנשאל בראובן שמכר ביתו לעכו"ם ושוב מכרה העכו"ם לשמעון ועכשיו בא בע"ח של ראובן לטרוף מיד שמעון בכח שט"ח שבידו והשיב הוא ז"ל שזכה שמעון הנזכר בבית הנזכ' והביא ראיה לדבריו ממה דאיתא בסוף פ"ק דבכורות דאמר רבי חנינא הלוקח טבלין ממורחי' מן העכו"ם מעשרן והם שלו דאמ"ל אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה מדינא לא מפני שהוא עכו"ם ולא ציית לך לדינ' וכו' אלא פטו' מדינא משו' דלית להו טרפא וכו' וסיים שם וכיון דב"נ מצווים על הדינים להתנהג בנימוסי' דיניהם דין וטעמא רבא אית להו כיון דלדידהו מלוה ע"פ כבשטר דמייא דלא מצי למימר פרעתי דאינהו אית להו המלוה חבירו בעדים צריך לפורעו בעדי' וקלא אית ליה דעדי' מפקי קלא כדאמרי' בפ' ח"ה המוכר שדהו בעדים דגובה ממשעבדי וכו' ואם ידינו דין טרפא אף במלוה ע"פ בטלת מקח הקרקעות שלא יקנה שום אדם מדאגה שלא יבואו בע"ח במלוה ע"פ ויטרוף ממנו לכך עשו שלא יהיה אחריות על הלוקח ומלוה דמוזיף ליה לאו אקרקעות קא סמיך. אלא סמיכותו אמטלטלי' וכו' ואע"ג דקי"ל ישראל ועכו"ם שבאו לפנינו אם אתה יכול לזכותו בדיננו אמור לו כך דיננו. ואם לאו אומרים לו כך דיניכם וכו' הכא שדיניה' דין לענין תקנתא דלוקח לא מצינן למימר ליה כך דיננו דלדידן נמי היכא דאיכא פסידא דלקוחות חיישינן לה אלא דבלוקח ישראל אינהו דאפסידו אנפשייהו דהו"ל לעיוני. עכו"ם דלא הו"ל לעיוני דלדידהו אין טרפא כלל מאי הו"ל למעבד וכו'. אלא להאי מילתא דינא דידהו דינא מתקנתא דלקוחות וישראל הבא מכחו כמוהו דאתי מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדיא מדינ' וכו' וכן מצי אמר ליה מהדרנא שטר' למריה. א"נ הלוקח מעכו"ם זכה מדינא דידהו דדדמ"ד הואיל ומשפט חרוץ הוא אצלם שלא לטרוף מלקוחות אפי' לענין המלך בממונו שאם יש מי שחייב למלך ומכר את שדהו אין המלך מוציא מיד הלוקח. וה"ה בישראל הבא מכחו דזכה כדין עכו"ם