גושפנקא דמלכא (רמב"ם) פט

בא"ד ואע"ג דכתי' וכל מעשה עזים ליכא למילף מה מעשה עזים וכו' עיין לעיל בדברים ד"ה נלמדנה משק וכו' דקאמרי דמדרסות לא איתקש לשק וי"ל

ע"ב ד"ה מה פכין קטנים וכו' וי"ל דמה להנך שכן וכו' י"ל והא פכין יוכיחו שאינם נעשים אב הטומאה וטמאים במת באהל ונעשה אב הטומאה משו' דגלי קרא וכל כלי פתוח אף אני אביא מפץ שאע"פ שאינו נעשה אב הטומאה מטמא במת באהל וי"ל דסוף סוף אי לאו פכין לא ילפינן משאר כלים כגון סאה וכו' משום דאיכא למכ' מה להנך וכו' לכך יליף ק"ו מפכין ואע"פי דלא יליף ק"ו אלא מפכין קטנים ולא מגדולים הרי התוס' נתנו טע' לדבר משום דלית בהו טומא' כלל

בא"ד וא"ת והיכי עביד וכו' מה לפכין שכן מטמאי' מאוירם וכו' ר"ל בשערה מן המת או כעדש' מן השרץ אבל שערה מן הזב לא מטמא כדפירש"י

בא"ד דמה לזב שכן מטמא משכב ומושב וכו' ר"ל דזב מטמא טומאת מדרס ועושה משכבו כמוהו שהוא אב הטומאה אבל המת אין בו אלא טומא' מגע ואינו עושה משכבו כמוהו

תוס' ד"ה מפץ שטמא וכו' וא"ת וכו' דמטמא בהסט בזב וטהור במת וכו' ק"ק והא לא קי"לן כן אלא בטומאת מדרס דעושה אב הטומא' כמו טומאת מת ולא טומא' היסט וי"ל דהוה מצי לשנויי הכי אלא דעדיפא מינה קא משנו וק"ל

תוס' ד"ה והא לית וכו' וי"ל דהאי ק"ו וכו' א"נ ברייתא וכו' ר"ל דהברייתא דקתני מפץ היינו של גמי ושל שיפ' כמו שפי' לעיל ולא של עץ אלא דהאי ק"ו אהני נמי לשל עץ המיוחדים למדרס ועלה קאי מאי דקאמר בין לטומאת שבעה א"נ דהברייתא קאי לכל מפצים בין של עץ בין של גמי ומאי דמקשה התם וקא מוקי לה בין לטומאת ערב בין לטומאת שבעה קאי אמפץ של עץ ומאי דמקשה הכא ואמאי והא לית ליה טהרה וכו' קאי אשל גמי ושל שיפה ואין להקשות דהא כתבו לעיל ד"ה לאפוקי כלי חרס וכו' דיש במינו בגידולי קרקע וכו' והכא יש במינו כלי עץ ובלא ק"ו ילפינן דמטמא במת דשאני התם טומאת מדרס והכא טומאת מת דטומאת מדרס גלי קרא

תוס' ד"ה מי לא עסיקנן וכו' ור"י מפרש דלא בעי למימר וכו' ר"ל דבין ר"ת ובין לרש"י מיירי דיחדינהו לישיבה וישבה עליו אלא לר"ת אינו מטמא בהיסט וילפינן מן וכל כל טומאות שנעשו על גביו טהור בין טומאת מת בין טומאת מדרס ולרש"י מן וכל ילפינן אפילו ישבה עליו טהור מטומאת מת וטומאת מדרס משום דכל דבר טומאה אינו חוצץ מפני הטומאה ולר"י כוותיה ולא מטעמיה כוותיה דכל דבר טומא' חוצץ מפני הטומאה אבל הכא לא בעי למימר דישבה עליו ממש אלא אפילו אי יחדינהו ולא ישבה אפילו הכי מקבל טומאה ולכך מסופק ר"י בכך ולא כי"מ דפירשו דלא בעי למימר דקאמר ר"י קאי לרש"י ז"ל וכונתו לישב דברי רש"י דעדין הקושיא במקומה עומדת דכשתאמר היכא דיחדו טהור א"כ אינו מקבל טומאת מדרס ולא טומא' היסט דהא הא בהא תליא ועוד לא הזכיר טומא' היסט בלשונו דעסיקנן בה וק"ל: חלק רביעי. הלכות גניבה

פרק ג' הי"ב האיש נמכר בגניבתו אבל לא האשה וכו' משנה היא בפ' היה נוטל (ד' כ"ג). והרב משנה למלך כתב וז"ל כתבו התוס' וז"ל תימא כיון דאי גנבה אינה נמכרת בגניבתה. א"כ אין ב"ד רשאין למוכרה וכו'. ובפ"ק דקידושין ממעטי רבנן מורצע את אזנו ולא של מוכר עצמו דדוקא מכרוהו ב"ד נרצע ולא מוכר עצמו. ואשה הואיל ואין בית דין מוכרין אותה אינה נרצעת. ואמאי אצטריך למילף מבעבד ולא אמה ע"כ. וכתב על דבריהם הרב ז"ל וז"ל ותמהני מהא דאמרינן בקידושין (ד' י"ז) ואף לאמתך תעשה כן להעניק או אינו אלא לרציעה כשהוא אומר ואם אמר יאמר העבד ולא אמה העבריה ומה אני מקיי' אף לאמתך תעשה כן להעניק ע"כ ואי אמרת דכתיב העבד לאשמועינן דהאמה אינה נרצעת א"כ ע"כ אית לן למימר דקרא דאף לאמתך וכו' קאי להענקה וכו' דלא הו"מ למימר לרציעה משום דרציעה לא הוי אלא במכרוהו ב"ד והאמה אינה נמכרת בב"ד. משום דאף אי הוה שדינן ואף לאמתך וכו' אהעקנה תקשי כן זאת הקושיא בעצמה דהא אמרינן בקידושין (ד' י"ד) מכרוהו ב"ד מעניקין אותו מוכר עצמו אין מעניקין אותו ואף אמה העבריה דאין ב"ד מוכרי' אותה אין מעניקין לה. מאי אית לך למימר גזרת הכתוב היא לחלק בין איש לאשה בהענקה א"כ גם ברציעה הוה אמרי' הכי לכך אצטריך העבד עכ"ד בקיצור נמרץ

ולכאורה היה נראה לע"ד לתרץ על דבריהם ולומר דההיא ברייתא דאף לאמתך תעשה כן להענקה היא אליבא דרשב"א דפליג על רבנן ואית ליה נרצע בין מוכר עצמו בין מכרוהו ב"ד. וכן מעניקין בין למוכר עצמו בין למכרוהו ב"ד. ולכך אצטריך העבד לרציעה וקרא ואף לאמתך וכו' להענקה. ולרבנן אצטריך קרא דאף לאמתך וכו' דאמה העבריה אינה עובדת לא את הבן ולא את הבת אלא דדוחק הוא לומר דקרא דאף לאמתך וכו' להענקה דלא כרבי' אליבא דהלכתא וכרשב"א דהוא יחידאה. ועוד דהכרח עצום הוא דמתני' היא רבנן ולא רשב"א דקאמר וכשהוא אומר ואם אמור יאמר וכו' וזה המיעוט הוא אליבא דרבנן דרשב"א ממעיט ליה מאזנו ולא אזנה ומוכרח אתה לומר דמתניתא רבנן וא"כ הדרא קושיא לדוכתה

ואפשר לומר דכך כוונת התוספות להק' ואמאי אצטריך לרבנן למילף מבעבד ולא אמה ולכתוב ואף לאמתך וכו' בהדיה דרציעה ולא ליכתוב ואף לאמתך לעיל בהדי הענקה ומינה ידעינן דאף לאמתך קאי אהענקה ולא אצטריך למילף מהעבד לרציעה דבלא"ה אין ב"ד מוכרין אותה אבל בהענקה גלי רחמנא והיכא דגלי גלי וכ"ת דאצטריך למכתב ואף לאמתך בהדי הרציעה כדי ללמוד ממנו דאמה אינה עובדת לא את הבן וכו' דומיא דנרצע. אי מהא לא אצטריך שום ילפותא מקרא אלא סברא היא לן מאחר דמעניקין לה ואע"פי שאינה נרצעת חזר דינה כנרצע דאינו עובד וכו' ודטב לה עבדינן לה משום דבושתה