גושפנקא דמלכא (רמב"ם) פח

למטה אינו מטמא אלא כלים הראויים למשכב ולמושב וכשיד הטהור תחת האבן אינו נטמא כי אם אדם אבל שאר כלים ואוכלים ומשקים לא מטמו וכשאצבעו של זב תחת האבן מטמו כלהו בין אדם בין כלים בין אוכלים ומשקים וכולהו מכל המשכב והשתא שפיר מצו מקשו התוספות בסמוך אחר דאתמעיט מדוה ממשכב ומושב מאי מקש' מדוה נמי מטמא בא"מס משום דכלהו נפקי מכל המשכב וק"ל

בס"ד ואומר ר"י דאבן מסמא וכו' דבריה' צריכים תלמוד אצלי דהא כתבו בסמוך דאב"מס מטמא כל אחד כדינו כמו שכתוב בת"כ ובש"ס ואם כוונתם לומר דלא מטמא אוכלים ומשקים אפילו שאר כלים לא מטמו ואם בא"מס של משא מטמו כולהו כדפי'

כ"ג ע"א רש"י ד"ה ור"ע וכו' למשא לחודה וכו' כוונתו מפורשת כדפי' התוס' דלא דמיא לנדה אלא למשא ולא לאב"מס וק"ל

רש"י ד"ה מתקיף לה רב אשי וכו' היסט דברייתא לשון וכו' ר"ל דאי היסט דברייתא היינו משא מוכרח אתה לומר דהן עצמם טמאים ותקשה קושית פשיטא דלא מצית לפרש דהן היינו היסיטו אחרי' דתקשה מאי קאמר הן והלא הסיטן בהיסט טמאים במשא לא כ"ש ודו"ק

רש"י ד"ה רבי עקיבא וכו' אי לאו דהן משמע ליה וכו' אבל לדברי רבותי' הן היינו הסיטו אחרי' והיסטן אחרים היסטים דלא כמשמעות אלא שדבריהם אינם מכוונים בש"ס

גמרא הזב בכף מאזנים כרע הזב וכו'. לאו דוקא אוכ' ומשקי' דהא מט' כולהו כדפי' רש"י והאי דנקט אוכלים ומשקים משום סיפא נקט לה אלא דקשה לי א"כ הול"ל אוכלים וכלים דגם כלים טהורים וי"ל משום דכלים מחולקים דראוים למשכב טמאי' לכך לא תני להו וק"ל

תוס' ד"ה ע"א כשרץ וכו' דלא מטמא במשא ע"כ אבל ממתני' אע"ג דפי' בה כשרץ ה"ה במשא כנדה והאי דנקט כשרץ לענין אב"מס כדמ'

תוס' ד"ה ומשמשי' וכו' משום דהוי בכלל הן ולא היסטן וכו' ר"ל דבשנויי' קמא הן הם עצמם ובמשמשי' נמי כך דינם הם עצמם טמאים ולא היסטן אבל בשנויא בתרא הן היינו משא וק"ל

ע"ב דאי ר' עקיבא וכו' היינו לרבה אבל לר"א אתיא אפי' כר"ע

גמרא ולרבנן למאי הילכתא וכו' היינו אליבא דר"א אבל לרבה וכן ר"ע אליבא דרבנן לא תקשה דאית בהו קולא וחומרא וזו היא כוונת רש"י דקאמר כולהו לקולא ואימא כולהו לחומרא וק"ל

תוס' ד"ה מה מת בכזית לר"ע אי ישנה לאברים וכו' כונתם היא דהמבעי מבעי בין לרבנן בין לר"ע ובשלמא לרבנן קמבעי שפיר דהא אתקש למת וטומאת אברים ליכא אלא לר"ע דמספקא לן דילמא ישנה לאברים אוף האי היקשה דכזית לטומאת אברים אבל ע"א שלימה בפחות בכזית דומיא דמת ולדידן פשוט דאי' לאברים והש"ס העמידה בתיקו ורב אחדבוי שהוא מרבנן סבוראי פשיט ליה דאינה לאברים. ותירצו דשאני טומאת מת דטומאת אברים בפחות מכזית דומיא דמת גופיה אבל ע"א טומאת אברים בכזית כך כולה וק"ל ואח"ה ראיתי בספר של"מ שפיר' דברי התוס' בסגנון אחר ור"ל תפשוט מהכא דאינה לאברים ודבריו דחוקים והבוחר יבחר

מתניתין מנין לספינה וכו' גמרא איכא בינייהו ספינה ש"ח וכו' ולחנינה דרך אניה בלב ים דקאמר קרא לאו לדרשה אתא אלא באגב דקאמר דרך גבר בעלמה דרך הנשר בשמים ולשנויא אחרינא דקאמר איב"א ספינת הירדן דקרא לא מעיט אלא ספינה שהיא גדולה ובלב ים ולא ספינת הירדן

פ"ד ע"א תוספות ד"ה ולחנניה טלטול וכו' ועוד וכו' ר"ל דמדקאמר רבא טלטול ע"י שורים וכו' ש"מ דספינת הירדן מטלטלת ע"י שורים ולכך קאמ' לחנניה שמיה טלטול וטמאה לאפוקי רבנן לא שמיה טלטול וטהורה ומוכרח אתה לומר דאפילו אית בה ארבעים סאה דאל"כ מאי חדוש קמ"לן רבא דפחו' ודאי שמיה טלטול דיכול לטלטל ע"י אדם ולכך קשה להו וכי רבנן וחנינה פליגי בטלטול והא לא פליגי אלא בקרא דאמר דרך אניה בלב ים ועוד אם קושטא הוא בדברי רבה דספינת הירדן מטלטלת ע"י שורים כמו שרצה להכריח מכאן דטלטול ע"י שורים שמטל' א"כ ממתני' דכלים הו"ל לאוכוחי אלא ודאי דספינת הירדן אינה מטלטלת אלא על ידי אדם ומאי קאמר ש"מ טלטול ע"י שורים ש"ט ואם ממתני' דקאמ' שלש עגלות אפי' רבנן מודים וק"ל

תוס' ד"ה אלא אמר רב פפא וכו' ור"י אומר אף הספינה כמו מגע וכו' ר"ל דלא גרסינן במלתיה דרב זביד ומגעו טמא אלא הכי גרסינן מדרס כלי חרס טהור וספינה של חרס טהורה כתנא דידן ר"י אומר אף הספינה טמאה ולכך מקשה הש"ס מאי אף אבל לגירסת הקונטריס גרסי' ומגעו טמא לכך קשה להו אמאי הגיה של עץ והפך מחרס לעץ אבל לרש"י ס"ל משום דספינה של עץ שכיחה הוכרח להפך ובשביל כך הגיה דהשתא אף קאי אכלי עץ כמו ספינת עץ וק"ל

תוס' ד"ה מה הוא אית ליה וכו' אלא משום דבעי למנקט מקוה גבי משכב י"ל דהול"ל מקיש משכבו לו מה הוא במים חיים גם משכבו במים חיים דהא משכבו איתקש לן ואמרינן משום דבעי למנקט מים חיים גבי זב נקט מי"ח גבי משכב ומושב וי"ל דהא קמ"לן דבמש' לא בעי מי"ח ולכך נקט מקוה אבל בזב ליכא למטעי דהא גלי רחמנא ביה מי"ח אבל אי הפך ונקט מים חיים אמרי' דגם משכב ומושב בעי מים חיים מהיקשה ויש מי שתירץ משום דבעי למנקט בזבה מקוה משום דלית בה מי"ח דאינה צריכה לכך נקט מקוה וק"ל

רש"י ד"ה מפץ במת וכו' לפי שמצינו שפשוטי כלי עץ טהורים וכו' דבריו הפך הש"ס בב"ק דאמרינן פשוטי כלי עץ טמאים בשרץ וכבר השיג עליו מאור הגולה מוהרש"א ע"ה ע"ש

תוס' ד"ה מפץ במת מנין פי' הקוד' דמיירי במפץ של עץ וכו' ואע"פי דגירסת רש"י של קנים ולא של עץ הכל דבר אחד כמו שגילו דעת' במסכ' סוכה ע"ש

בא"ד ואומר ר"ת במפץ של שיפה וכו' וה"ה דהוו מצי לתרוצי בכל מפצים בין של עץ בין של גמי וכו' כמו שפיר' בד"ה והא לית וכו' והמקשה אינו מקשה כ"א משל גמי ושיפה וק"ל: