גושפנקא דמלכא (רמב"ם) פו

ונסתייע מדברי התוספות דנקטו ולא תגוז בכור שורך במקו' צאנך ותי' דאי הוה כתיב הכי הו"א דוקא בכור הוא דאית ביה איסור גיזה ולא שאר קדשים ותזבח לא ידענא למאי קאתי למעוטי. ותי' עוד א"נ כדפירש"י בבכורות דכ"ה ד"ה לא תעבוד ולא תגוז וא"ו מוסיף ע"ע ראשון וילמד זה מזה ולכך מקשי' התוספות למאי אצטריך וא"ו מוסיף ללמוד שאר קדשים תפ"ל מקרא דתזבח ולא גיזה עכ"ד. ופירוש דבריו מ"ש ללמוד שאר קדשים כוונתו לומר על הבהמה גסה דאל"כ מאי שאר קדשים דקאמר ואמאי אם הקדים לא תגוז ילמוד שאר קדשי' ואם לבסוף לא ילמוד ואמאי גם בכור מקרי קדוש מרח' אמו א"ו כוונתו על הבהמ' גסה. ותיר' דלא תגוז קאי לשניהם השור והצאן

ואח"ה מכת"ר דאין פי' זה מחוור בדברי התוס' ואינם סובלים פי' דבריו. ודעדיפא מינה אומר אני דלא נתכוונו התוספו' לפי' דקודם קושייא זאת באותו דיבור עצמו הקשו וז"ל דאמאי אצטריך קרא לאסור חלב המוקדשי' ת"ל מדדרשי' גבי פסולי המוקדשי' בשר ולא חלב. ותירצו דאי לאו האי קרא דאסר חלב המוקדשי' לא הוה דרשי' גבי פס"המ דבשר אתי למעוטי חלב דלא הוה ידעי' ליה למאי אתא בשר למעוטי. תדע מדאצטריך לכתוב ולא תגוז בכור צאנך לאיסור גיזה בקדשי' ואמאי צריך תפ"ל מקרא תזבח ולא גיזה דגבי פסולי המוקדשי' א"ו לא ידענא למאי קאתי תזב' למעט ע"כ. ומוכרח אתה לומר דקושיא שניה דומיא דקושיא א' דג"ש יתירה גם בקושייא ב' הכוונה היא לא תגוז כולה יתורה

ולענ"ד נראה דדברי התוספו' פשוטים וכוונתם לומר מאחר דכתיב קרא לא תעבוד בכור שורך למאי אצטריך עוד לא תגוז דמדכתי' לא תעבוד נכללת גם הגיזה והראיה מדמצינו בפסולי המוקדשים תזבח ולא גיזה משם באר"ה דגם גיזה אסורה בקדשי' והיא בכלל לא תעבוד דומיא דלא תעבוד בשור דגם גיזה בכלל. ודו"ק

פרק ה' ה"י המקדיש עבדו אין מועלין בו ולא בשערו וכו' ע"כ. הכי איתא בפ"ק דסנהדרין בעי ר' אבין שער העומד וכו' ור"ל האומר שערי עלי או שער פ' עלי ורצה לעשות לו שומה מי בעי ג' שמאי או י' ופשיט ליה ת"ש המקדיש את עבדו אין מועלין בו ואע"ג דאמרי' בסמוך אדם מי קדוש ואם כן גם בעבד נמי אינו קדוש ומאי קאמר אין מועלין דמשמע דהוא קדוש אלא שאין מועלין בו משום דאיתקש לקרקע. וי"ל דדוקא אדם שהוא בן חורין ואין לו דמים דלא אפשר לומר דנתקדש לדמיו אבל בעבד שייך למימר ביה קדוש דהיינו קדושת דמים ולא קדושת הגוף א"נ דאמר בפי' דמי עבדי עלי: הלכות קרבן פסח

פרק ה' ה"ח נשים שנדחו לשני וכו' הרי פסח שני להם רשות עכ"ל הכי איתא בפ' האש' ד' צ"א כמ"ש מרן כ"מ ועיין בפ' דיני ממונו' די"ב ב'. בתוספות ד"ה נשים משלימות שכתבו וז"ל. והשתא סוגיא דהכא כמאן אי כרב וכו' למ"ל משלימות וכו' ר"ל לרב דאית ליה דמחצ' על מחצה הוי רוב ועושין פסח ראשון ואיכא דאמרי דרב כהנא דהוי רובא לגבי פסח ב' למה נקט משלימות הול"ל שהיו מחצה על מחצה ונשים עודפ' והו"ל מיעוטא ולכך מדחו לפסח ב' ולבסוף סבר וכו' ולישנא קמא דאית להו מחצה הוי מיעוטא הול"ל רובא טמאים ומיעוטא טהורים ונשים משלימות והשתא מקרו מיעוטא ולכך הודחו לפסח שני ותי' דנקט עדיפות ומשלימות וכו' ר"ל דאי נקט עדיפו' ולא משלימות לבסוף דסבר נשים בראשון רשות לא עשה שלא כתורה היינו לרב ולאיכא דאמרי דרב אית ליה מחצה על מחצה עושה בראשון ולאיכא דאמרי דאינו עושה גם השני נמי אבל לישנא קמא עשה כתורה דאית ליה מחצה ע"מ עושה בשני השתא דקאמר משלימות גם ללישנא קמא עשה שלא כתורה דהשתא הוי רובא ובעי בראשון. אלא דק"ל דלפי דבריה' דקאמרי דהשתא דנקט עודפות ומשלימות לכולהו לישני עשה וכו' דא"כ הול"ל משלימות ותו לא והשתא לכולהו לישני עשה שלא כתורה. ואפשר לומר דאי נקט משלימות משמע דסוגי' דהכא אתיא כל"ק דרב כהנא והם רצו לומר דסוגיא דהכא אתיא כרב או כלישנא בתרא דרב כהנא ומוכרח לומר עודפות והאי דנקט משלימות משום דלמפרע עבר אכולהו לישני

וראיתי למהרש"א ז"ל שהק' דאמאי לא קאמר הש"ס כגון שהיו מחצ' על מחצה ומתחי' סבר כלישנא קמא דעושים בשני ולבסוף סבר כרב או כלישנא בתרא דר"כ. ותי' דלא ניחא לפרש דהיו ישראל מצומצמים מחצה על מחצה ע"ש. ואני בעניי נראה לי דבתירוץ התוס' מתתרצא האי קושיא ואינו צריך להאי תירוצא כלל: הלכות חגיגה

פרק ב' ה"א נשים וכו' וכן הסומא בעינו א' וכו' עכ"ל הכי איתא בפ' קמא דחגיגה ובפ"ק דסנהדרין ונפקא לן מקרא דכתיב יראה יראה כדרך שבא לראות וכו' יע"ש. וכתבו התוס' ד"ה כדרך שבא לראו' וכו' כן אתה בא ליראות לו וכו'. נראה לי דתיבת ליראות טעות בדבר דכשתאמר בא האדם ליראות להקב"ה מי הוא הרוא' הוא הקב"ה והיינו כדר' שבא לראותך ולכן צריך להגיה בדבריהם בא לראות. א"נ צריך להגיה במקום לו ממך כגירסת מסכת חגיגה אלא דתקשי קושייתם דהתם למה הקדים מסור' למקרא גם הכא דכשנאמר בא לראות היא יראה בחירק ופיר' יראה הקב"ה כל זכורך. ותי' ליראו' מפקא מתי' יראה בצירי ופי' יראה הקב"ה לכל זכורך דהיינו יראה לאדם וזהו כוונתם בקושייתם שהקשו על פירש"י למה הקדים המסורת למקרא דלכאורה נראה דאדרב' הקדים המקר' למסורת בהפך מדבריהם. והמעיין היטב בדבריהם יבין קושייתם היטב על נכון כדפירשית אבל להגהה ראשונה לא תקשי קושייתם דהתם למה הקדים וכו'