עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › גושפנקא דמלכא (רמב"ם)

גושפנקא דמלכא (רמב"ם) פה

Gushpanka De-Malka (Rambam) 85 · גושפנקא דמלכא (רמב"ם) · free full Hebrew text

Open in the reader →

בגמרא ולר"י למ"ל קרא וכו' סד"א הואיל וכו' יע"ש וכתב רש"י ד"ה הואיל וכו' משום דהתם לא אפשר בלא וא"ו דהיכי ליכתוב ומקלל אביו אמו משמע אביו קלל אמו ע"כ יע"ש הסוגיא באורך

והרב הליכות אלי נסתפק לרבי יאשיה ולר' יונתן דפליגי במקלל אביו ואמו וכו' אי פליגי גם במכה מי נימא דבעינן עד שיכה אביו ואמו ואי אמרת הכי אמאי לא תני בפרק אלו הן הנחנקין חומר במקלל מבמכה יע"ש. וראיתי להראה"ן ז"ל שתירץ דמילתא דפשיטא דידעינן חומר במקלל מבמכה דבמכה בעינן אביו ואמו לא אצטריך למתני אלא מלתא דלא שמעינן כבר. ונראה לענ"ד דמתני' דפרק הנחנקין אתיא כרבי יונתן דאית ליה וא"ו לחלק וסיפיה דקרא אביו ואמו קלל להביא את המקלל לאחר מיתה כדמוכח מפרש"י בפר' אותו ואת בנו דף ע"ד ד"ה רי"ו וכו' וסיפיה דקרא להביא את המקלל לאחר מיתה ולרבי יאשיה איצטריך סיפיה דקרא לזה או לזה מכלל דלר' יאשיה לית ליה האי דרשא להביא המקלל לאחר מיתה ומתניתא היא רבי יונתן

ואחר כותבי ראיתי בש"ס בפרק הנזכר שהקשה הניחא לר' יונתן דמיית' ליה קרא אביו ואמו אלא לרבי יאשיה מאי איכא למימר ואמר דנפקא ליה מקרא דמקלל אביו ואמו מות יומת יע"ש הרי גם לרבי יאשיה אית ליה האי דרשא ומתני' רבי יאשיה והדרא קושיא לדוכתה ואפשר לתרץ דר' יאשיה אית ליה דמקשינן הכאה לקללה או זה או זה קאמר כדמשני שם בש"ס על מה שהקשה וליתני חומר במכה מבמקלל שהמכה עשה בו שלא כעמך כבעמך מה שאין כן במקלל ומקשינן הכאה לקללה וק"ל

עוד כתב הרב שם דרש"י כת' במנחו' ד' צ"א דלר' יונתן נמי וא"ו להוסיף וטעמא דמכה דדריש או קתני משום דלא מצי למכתב מכה אביו אמו בלא וא"ו דהוה משמע אביו הכה אמו והקשה הרב דאם כן אמאי צריך קרא לכתוב יחדיו ובלא יחדיו נמי ידעינן שפיר דוא"ו להוסיף דאי לחלק לכתוב ל"ת בשור בחמור ואנן ידעינן דבשור לחודיה ובחמור לחודיה אסו'. ותיר' הר"א הכהן בכתיבותיו דאיצטריך יחדיו דבלא יחדיו לא ידעינן אי ואו להוסיף או לחלק דמשמע שתיהם כאחת ומשמע כ"א בפני עצמו ומספיקא דרשינן לחומרא ולבדו נמי אסו' להכי איצטרי' יחדיו דבעי' תרתי יע"ש

ולעד"ן דלא יצאו דברים אלו מפי קדוש דעכשיו דר' יונתן אית ליה וא"ו להוסיף היא סברת רבי יאשיה וכבר תירצו התוספות בפרק אותו ואת בנו שהקשו לר' יאשיה דאית ליה וא"ו להוסיף למה אצטרי' יחדיו ותירצו דהו"א דאסורים אעפ"י שאינם קשורים וכן נמי לבישת שעטנז אי לא כתיב יחדיו הו"א דאפילו מלבושים אחד של צמר ואחד של פשתים לא ילבש אע"פ שאינם תפורים יחד. ועוד דרש"י דקאמר במנחות דלר' יונתן נמי וא"ו להוסיף אין כוונתו לומר דבכל מקום אית ליה וא"ו להוסיף זולת מקלל אביו ואמו דאם כן במאי קמפלגי ר"י ור' יונתן ודוחק לומר דלא פליגי אלא במקלל אביו ואמו דהא בכל מקום בש"ס אומר תלמודא הניחא לרבי יאשיה אלא לר' יונתן מאי איכא למימר וכן מפורש בפרק אותו ואת בנו דקאמ' קרא ושור או שה וכו' וקאמ' הש"ס או לרבות כלאים ולחלק לא איצטריך קרא דסבר לה כרבי יונתן ופירש רש"י ד"ה כר"י יונתן דאמר ואף על גב דלא כתיב או כמאן דכתיב דמי וכל היכא דכתי' פלוני ופלו' או האי או האי משמע ע"כ יע"ש. משמע דבכל דוכתא אמרינן לרבי יונתן וא"ו לחלק וכן נראה מפירוש רש"י דכתיבנא ואיך אומר רש"י במנחות דלרבי יונתן וא"ו להוסיף אלא דכוונת רש"י לומר דוקא שם דאמ' קרא מן הבהמ' מן הבקר ומן הצאן והוא"ו יתיר' דהול"ל מן הצאן דמאחר שאמ' מן אין צריך להוסיף וא"ו דהיא במקום וא"ו. ועוד דבא לפרש תיב' בהמה דאמר מן הבהמה היא מן הבקר מן הצאן למ"ל ומן הצאן ואמאי צריך קרא לומר וא"ו שהיא יתירה וטפלה ומוכרח לומר שהוא"ו במקום הזה היא להוסיף אבל בעלמא אית ליה לרבי יונתן וא"ו לחלק אפילו במקום דלא צריכה לדרשא מ"מ צריכה לתפארת הקריאה ואית ליה ואו לחלק ולכך אצטריך יחדיו לומר דאינו אסור אלא בשנים: הלכות פסולי המוקדשים

פרק ב' ה"א כל הדמים הניתנין וכו' אם נתן מתנה אחת בלבד כיפר וכו' ע"כ. הרי איתא בריש פ"ד דזבחים דל"ו ע"ב ובפר' א' דיני ממונות ד"ד ע"א עי"ש. והתוספו' ד"ה כל הניתנין כתבו וזה לשונם נראה לפרש וכו' דכתיב סביב והוה חשבינן כולה במתנה וכו' עכ"ל

ר"ל שתי מתנות שהן ד' כולהו נפקי ממלת סביב לחודה והו"ל כמו קרנות א' דילפינן מינה מתנה א' גם הכא ב' מתנות שהן ד' דילפי' ממלת סביב חשבינן כולה חדא מתנה והאי שנוייא היינו לתנא דבריי' כדי שלא יהיה הבריית' אליבא דב"ש ולא כב"ה אבל להני תנאי אית להו דב"ה ילפי מן החטא' ולא אצטרי' קרא ובריית' לא אתיא אלא כב"ש דווקא ועיין דבריהם בזבחים שסתרו דבריהם דהכא והשתא לא תקשי דבריה' דלעיל עם שנוי' דידהו: הלכות מעילה

פרק א' ה"ז כל קדשי מזבח וכו' והגוזז את השור או העובד בצאן לוקה מן התורה עכ"ל. וכתב הרב מש"למ וז"ל ודע שהקשו התוס' במעילה די"ג אמאי אצטריך לא תגוז בכור צאנך ת"ל מדכתי' גבי פסולי המוקדשי' תזבח ולא גיזה וכו' ולא הבנתי קושיתם דהא אצטריך לא תגוז למלקות דאי מקרא דתזבח הוי לאו הבא מכלל עשה ואין לוקין עליו וצ"ע

וראיתי להר"א הכהן בכתביו שתיר' דכוונ' התוס' בקושייתם לומר דאמאי סמיך לא תגוז ללא תעבוד בכור שורך דממנה יש ללמוד אזהר' זו לשאר קדשי' נמי והו"ל לקרא למימר ובכור צאנך לא תגוז ויש ללמוד שאר קדשים מקרא דתזבח ולא גיזה. וזהו פירוש קושייתם דאמרי אמאי אצטריך לא תגוז בכור צאנך הכוונה אמאי כתב לא תגוז ברישא בין שורך וצאנך