גושפנקא דמלכא (רמב"ם) פג

הלכות כלי המקדש

פרק ה ה"ה מת לו מת אינו יוצא אחריו וכו' וכל העם באים לנחמו לביתו וכו' ועיין למרן הכ"מ. והנה אמרי' בגמרא שם די"ט אגב מרריה דילמא מקרי ואתי למנגע עד כאן. כוונתו רצויה דגם ר"י אית ליה מן המקדש לא יצא וכו' היינו מקדושתו לא יצא ולכך יכול לצאת לביתו אבל לאחר המטה לא יצא אפילו איכא היכרא דילמא מקרי וכו'

וראיתי לרבינו בהלכות אבילות פ"ז ה"ו וז"ל כ"ג וכו' שאסור לקרוע ולצאת אחר המטה וכו' יע"ש. וכת' ע"ד הכ"מ וז"ל ומשמע לי שרבי' מפרש דג' חלוקות הן במתני' ופסק כת"ק אלא דהו"ל לרבינו לסיומי ביה הן נגלין והוא נכסה וכו' ונ"ל דרבינו מפרש הן נכסין וכו' שאינם דברי ת"ק אלא מדברי ר"מ יע"ש

ודאי הוא ופשוט בעיני דטעם הכ"מ שהוכרח לפרש בדברי רבי' שהם ג' חלוקות לאו מטע' דלא הזכיר רבינו הן נכסין וכו' כדמוכ' מלשונו שמתחי' הזכיר שלשה חלוקות וכו' ולבסוף כתב אלא דהוה ליה וכו' ר"ל מאחר דג"ח ולאו דר"מ הו"ל למימר הן נכסין וכו' נראה דלאו מטעם זה. ועוד דבכלל דברי רבינו הם דכתב אחר המטה דכשאמר אחר המטה הם רואים זה לזה ולרווחא דמילתא קאמר דאינם דברי ת"ק וטעמו הוא דכתב ג' מחלוקות משום דק"ל דק"ילן ר"מ ור"י הלכה כר"י ואיך פסק רבינו כר"מ ולכך הוצרך לומר דג"ח בדבר וק"ל אמאי לא מוקי לה כר"י דגם ר"י מודה דמן המקדש לא יצא ר"ל לא יצא מקדושתו ולביתו יצא ואחר המטה דילמא מנגע

אלא דאכתי קש"ל האי ת"ק מאי דעתיה אם כוונתו לומר אחר המטה ממש היינו ר"מ ומה הוסיף ע"ד ואם כוונתו לומר דאינו יוצא כלל היינו ר"י ועוד אמאי נקט האי לישנא דאינו יוצא אחר המטה: ואפשר לומר דת"ק אית ליה אינו יוצא אחר המטה אפי' הן נכסין וכו' מטעם דלפעמים אינם נכסין או במקום דליכא מבואות וחיישינן דילמא מנגע ואם רוצה לצאת עד אחר הגיעם לבי"הק דליכא חששא עוד ולר"מ יוצא עד פתח שער העיר דוקא אבל יוצא עמהם הן נכסין וכו' ולר"י אינו יוצא כלל כי אם לביתו . אי נמי דשלשה מחלוקות דקאמר ר"ל דר"מ ור"י פליגי בסברת ת"ק דקאמר אינו יוצא אחר המטה דר"מ פי' דכוונתו לומר אינו יוצא ממש אלא הן נכסין וכו' ור"י מפרש דאינו יוצא כלל אלא לא משמ' כן מדקא' דרבי' מפרש אינם דברי ת"ק

ואח"ה ראיתי לרבינו בה' כלי המקדש בפ' ה' ה"ה שכתב וז"ל מת לו מת אינו יוצא אחריו ואינו יוצא מפתח ביתו או מן המקדש וכו' עיניך תחזינ' דרבינו הכא פוסח על שתי הסעיפים דמתחילה נקט בלשונו הזהב אינו יוצא אחריו והיא סברת ר"מ או סבר' ת"ק לדעת הכ"מ שם ואחריו קאמר ואינו יוצא מפתח ביתו או מן המקדש והיא סברת ר"י ואם ע"צ הדוחק נאמ' שרבינו תנא והדר מפרש האי אינו יוצא וכו' אינו יוצא מפתח ביתו וכו' מ"מ תקשה לדעת הכ"מ דהתם פסק כת"ק דלא כר"י והכא פסק כר"י

ואשימה עיני על הכ"מ שם וז"ל מת לו מת וכו' משנה שם וכו' וידוע דהלכ' כר' יהודה ולפיכך פסק רבינו דאינו יוצא מן המקדש וכו' עיניך הרואות כי יש שכחה לפני כסא כבודו דהתם בה' אבל כתב דרבינו פסק כת"ק והכא כתב דרבינו פסק כר"י וכן התם קאמר דרבינו מפרש מתני' דשלשה מחלוקות והכא קאמר דב' מחלוקות דידוע דהלכה כר"י והיינו במקום ר"מ ולא במקום ת"ק ואילולי דבריו הייתי אומר דפסק רבינו שם כר"י ואחר המטה דקאמר רבינו שם הוא כמו שפירש דבריו בכאן ומטעם זה לא נקט בלשונו הזהב הן נכסין והוא נגלה וכו' דהם דברי ר"מ והוא פסק כר"י אבל דברי הכ"מ צ"ע. ולעת כזאת לא נמצאו בידי ספרי' המפרשים דברי רבינו ואם נתעוררו בדברים אלו וכשאפנה אשנה בע"ה

רש"י ד"ה בין שאבלים וכו' הורה לי וכו' הוצרך לזה לומר הורה לי לפי שלא פירש מה שאל ממנו ובתשובתו כך אמר אין שורה פחות מעשרה ודבר זה לא נזכר למעלה לכך בא רש"י לומר הורה לי דעיקר השאלה והתשובה הוא לענייו אם האבילים עומדים או עוברים לפי שאמר לעיל בברייתא דבראשונה וכו' ואחר קלקול המשפחות חזרו להיות האבילים עוברים וכו' ולכך שאל ממנו בעניין זה והורה לו דליכא שום שנוי בדבר ואין כאן קלקול בזה העניין ודלא כמתניתא דלעי' דאמרה דהמנהג אבלים וכו' ומחמת הקלקול דש"מ וכו' וק"ל

תוס' ד"ה ושמע מינה וכו' ואבלים משמאלו וכל העם וכו' ואף ע"ג דבברייתא קתני אבלים וכל העם משמאלו דמשמע אבלים לימין העם שהם מנחמים ואיך דייק שאבלים משמאל מנחמי' קאמר הכי מכח מתניתא דקאמר ממצעו בינו לבין העם משמע דכ"ג סמוך לעם לכך מפרשינן בברייתא אבלים משמאלו וכל העם דהיינו אבלים משמאלו ומשמאל העם וכן לפירש"י שהביא ראיה מכ"ג שהוא היה מן המנחמים מוכרח אתה לפרש כן בברייתא אבלים משמאלו וכל העם והביא ראיה מכ"ג שהוא ברור ופשוט דאל"ך אדמביא ראיה מכ"ג שאבלים משמאל המנחמים הו"ל לאתויי ראיה מן העם לאידך גיסא וק"ל

פרק ה' ה"ח כהן גדול דן ודנין אותו ומעידין עליו וכו' עכ"ל. עיין במרן כ"מ שכתב דהכי איתא בפ' כהן גדול ד' י"ח. והתוספות ד"ה דן פשיטא כתבו וז"ל ועוד אגב דתני כ"ג דן ודנין תנא גבי מלך וכו' ר"ל דן גבי כהן גדול אצטריך דלא נימא דאנן לא דיינינן ליה ומשום דאנן לא דיינינן ליה איהו נמי לא דן קמ"ל דן ודנין אגב מלך דאצטריך למתני ביה לא דנין ותנא לא דן גבי מלך משום רישא דכ"ג דן דאצטריך כנז' וזהו כוונת הש"ס דקאמר תנא כ"ג איידי דקא בעי למתני מלך לא דן וכו, רוצה לומר איידי דתני בהדי מלך דנין תנא גבי כהן גדול דנין ואיידי דקא בעי למתני דן גבי כהן גדול תנא לא דן גבי מלך והש"ס דלא קאמר הכי משום דפשוט דתני סיפא אגב רישא כמו שכתבו התוספות עוד כתבו: בא"ד ותדע דהכי פשיטא ליה וכו' רוצה לומר תדע דהיכא דאיכא שום חידוש בחדא תני זה אגב זה אף על גב דאידך לית בה שום חידוש ודלא כהר"ר טרויי"ש דהא בש"ס לעיל קאמר דנין איצטריך ליה ותני דן אגב דנין וכו' ואם תקשה קושית הר"ר טרויי"ש דלעיל אמאי לא משני דס"ד וכו' דאין דנין וכו' משום דיכול לדחוק לא אדרבא לאידך גיסא וכו' והראייה דמייתי מהש"ס