גושפנקא דמלכא (רמב"ם) פב

דאדרבה כונת רבינו לומר דבכ"ג יעיד אפילו בד"מ היכא דהעדות היא בשביל המלך אפילו דליתא בחכם גדול שאינו מעיד אפילו למלך אלא להפריש מאיסורא כמ"ש התוספות כאן ד"ה ינאי המלך וכו' וז"ל וי"ל דודאי ת"ח עדיף משום עשה דכבוד התורה עדיף מעשה דכבוד המלך יע"ש ואם כבוד התורה עדיף מכבוד המלך מכ"ש דעדיף מכבוד כ"ג כמ"ש הוא עצמו ולכך כתב רבינו כ"ג אינו חייב וכו' כונתו לומר אע"פ דמגרע גרע כוחו מת"ח אפילו הכי אין חייב להעיד בד"מ אלא למלך ונקט כ"ג לגריעותא ולא למעליות' להעדיפו ע"כ ת"ח. ואין לתרץ לומר דשאני התם דכלאים דקאמר רבינו שאין כבוד הבריות וכו' היינו ל"ת המפורש בתורה והכא מיירי באיסור שאינו מפורש להפרישו ממנו ולכך אמרינן גדול כבוד הבריות דאם כן גם בת"ח אינו חייב להעיד ומאי האי דקאמר בד"א וכו' דלא עדיף כוחו מכח צורבא מרבנן כדפי' דאל"ך תקשה לרבינו ההיא דינאי המלך אמאי הוצרכו להעמידו ודברי הכ"מ צ"ע

פרק ח' הט"ו אשת איש שבאו עליה עדי קינוי ועדי סתירה הרי זאת אסורה לאכול בתרומה עד שתשתה וכו' מת בעלה קודם וכו' הר"ז אסורה לאכול וכו' וכל אשת כהן שאמרה טמאה אני הר"ז אסורה לאכול בתרומה ע"כ הכי תנן בפ"ק דסוטה (ד"ו) ואלו אסורו' לאכול בתרומה האומר' טמאה אני לך וכו' ושבאו עדים וכו' עי"ש וצריכי לאשמועינן טמאה אני לך ושבאו עדים. הא דתני טמאה אני לך לאשמועינן דאף ע"ג דבלא קינוי וסתירה אינה נאמנת דחיישי' שמא נתנה עיניה באחר הכא דאמרה אחר קינוי וסתירה נאמנת כמ"ש התוספו'. והא דתני ושבאו עדים וכו' לאשמועי' אע"ג שבאו עדים אחר ששתתה לא מקרי סהדי שקרי ואינה אוכלת וכן בסיפא אצטריך לאשמועי' אע"ג דבא העיכוב מצדה או מצדו ואי אשמועי' מצדה ולא מצדו הוה אמינא דוקא מצדה משום שהיא יודעת בעצמה. אבל מצדו אמרי' אוקמינן לה אחזקתה וטהור' היא ואוכלת בתרומה קמ"ל דמאחר דאיכא רגלים לדבר וקינא לה והיא נסתרה אתרע חזקתה ואי אשמועי' מצדו הו"א דוקא הירא דאינו רוצה להשקותה אבל בא עליה בדרך דליכא בירור דאי לאו דקי"ל דלא זינתה אינו חוזר ובא עליה והו"א דאוכל' בתרומה קמ"לן דאסור' לאכול

ועפ"ז יש לישב מה שהקשו המפרשים ע"ד התוספו' ד"ה טמאה אני לך דכתבו דהכא מיירי אחר קינוי וסתירה והקשו על דבריהם דא"כ מאי קמ"לן והא בריש פרקין אמרינן נכנסה עמו לבית הסתר אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה ומכ"ש נטמאה. אך כפי האמור אתי שפיר דהו"א דדוקא התם דאיכא בירור החמירו ואמרו דאסורה לאכול בתרומה עד שתשתה ויתברר אם נטמאת אם לאו אבל הכא דאמרה טמאה אני לך וכן האומרת איני שותה או אם בעלה אינו רוצה להשקותה דאינו יכול לברר אם נטמאת אם לאו הו"א עד שתתגרש ולא אמרו בסוטה ספיקא כודאה אלא במקום ששותה החמירו עליה כדי למהר לשתות או להודות אבל. הכא דאינה יכולה לשתות שאמרה טמאה אני לך לא החמירו עליה קמ"לן. אלא דיש להסתפק אם הבעל אינו רוצה להשקותה אם יכול לחזור מדבריו ולהשקותה אם לאו דבש"ס קא מיבעייא ליה אם היא אינה רוצה לשתות וקיימא בתיקו ואף על גב דאמרה טמאה אני לך מ"מ אמרינן דילמא רותתת היא ועדיין ספק זונה ולא אמרו ספיקא כודאה אלא להחמיר עליה כדי שתשתה ותודה ויתברר האמת משא"כ היכא שאמרה טמאה אני לך דאין יכול לברר האמת דאינה שותה: הלכות בכורים

פרק ד' ה"ז. המוכר שדהו וכו' בזמן שהיובל נוהג הרי זה מביא וקורא ביובל ראשון בלבד וכו' דקנין פירות אינו כקנין הגוף וכתב מרן הכ"מ דהכי איתא בסוף פ' השולח ד' מ"ח. ופירוש רבי' אינו כפי' רש"י עכ"ל עי"ש. וראיתי כתוב בשאלה להאי גברא דאתי ממערבא כהה"ר מכלוף הכהן נר"ו משם חכמי מראכ"ש הי"ו דקשיא להם על מה דאיתא בש"ס בגיטין דף מ"ח המוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג ר' יוחנן אומר מביא וקורא ריש לקיש אומר מביא ואינו קורא ופריך בש"ס ת"ש הקונה אילן וקרקעו וכו' ומשני בזמן שאין היובל נוהג והדר מקשה ליה ת"ש הקונה שני אילנות מביא ואינו קורא הא שלשה מביא וקורא ומ"ש בזמן שאין היובל נוהג ע"ש קשה דאמאי המקשה הרחיק נדוד והקשה מדיוקא שנים מביא ואינו קורא הא שלשה מביא וקורא ולא הקשה לו מרישא דמתני' הקונה אילן וקרקעו דקתני בפירוש הקונה שלשה מביא וקורא אלו דבריהם. ואנא בריה קלה נראה לי לתרץ בהקדים קצת דקדוקי' בדברי המקשה וזה יצא ראשונה מאי טעמא לא הוקשה מקודם מרישא דמתניתין הקו"ש אילנות ולא הקשה אלא מסיפ'. ועוד מאחר שתיר' לו בזמן שאין היובל מאי מהדר מק' ליה הקונה שני אילנות וכו' וכי אינו יודע שיכול לתרץ לו בזמן שאין היובל נוהג כדמעיקרא אלא דהמקשה הקשה מתחילה מסיפא שהיא מוסכמת דליכא מאן דפליג ואחר שהשיבו בזמן שאין היובל נוהג לא מצא כח להקשות לו מרישא דיכול להשיבו בזמן שאין היובל וכו' רישא דומייא דסיפא לכך הרחיק נדוד והקשה לו ממתניתין דלעיל מדיוקא בכח וכונתו לומר דמוכרח אתה לומר דהאי מתני' בזמן שהיובל נוהג וקתני מביא וקורא דאי בזמן שאין היובל נוהג מאי למימרא והא מדיוקא דמתני' דקתני שלשה מביא וקורא גמרינן הא שנים מביא ואינו קורא דלא איפשר לומר דשנים אינו מביא ואינו קורא דהא רבי מאיר אית ליה דשנים מביא וקורא מכלל דתנא קמא אית ליה מביא ואינו קורא אלא מוכרח אתה לומר דהאי מתניתין בזמן שאין היובל והך בזמן שהיוב' וקתני מביא וקורא וקשיא לריש לקיש ומשני דגם הך מתני' בזמן שאין היובל ותנא דמתני' קמ"לן מלתא דאתיא מדיוקא דכך דרכו לאשמועינן דבר והופכו ואחר כותבי מצאתי כתוב בבבא בתרא ד' כ"ז בדברי התוס' וז"ל הא שלשה מביא וקורא הוה מצי למפרך מסיפא דקתני בהדיא הקונה שלשה אלא ארחא דגמרא שמדקד' מרישא מה שיכול עכ"ל. וקשה לי א"כ לדבריה' אמאי מתחיל הקושיא מסיפא דסיפא והו"ל להתחיל להקשות מרישא ודו"ק: