גושפנקא דמלכא (רמב"ם) עט

שהניח בצ"ע. והנה ראיתי בכתביו של הר"א הכהן זל"הה וז"ל אין שליחות לגוי והר' א"ד אות ה' חקר דלפי זה מאי דבעי בנדרים אי כהנים שלוחי דידן או ש"דר תפשוט מברייתא דאיש איש לרבות גויים דנודרים ואי אמרת שלוחי דידן הא אין שליחות לגוי יע"ש והוא עצמו תירץ דלא שייך דין שליחות אלא בדבר שחייב לעשותו כתרומה וכיוצא ובהא הוא דאמרינן אין שליחות לגוי בין אינהו לדידן בין אנן לדידהו אבל בצדדי גוים שהם אינם חייבים לקיים נדרים בהא שפיר מקריב להו ולא מדין שליחות ע"כ

ודבריו תמוהים בעיני דבכל התורה כולה מצינו אין שליחות לגוי בין אינהו לדידן וכו' ואפי' בממון דלית. ביה שום חובה שאין זכייה לגוי לא אנן לדידהו ולא אינהו לדידן ועוד מאי האי דקאמר ולא מדין שליחות. גם מה שכתב דלא תקשה לי' ממה שכתבו התוספ' בע"ז דף ה' וז"ל וקשה אמאי לא חשיב מחוסר אבר לב"ן בהדי ז"ע די"ל דקום עשה הוא ואם נדר מחוסר אבר אמרינן ליה קום והבא קרבן שלם ע"כ ופי' דבריהם הוא דאין כוונתם לומר דהגוי חייב לקיים נדרו דזה פשיט' דהגוי ליתיה בבל יחל וגו' אלא הכוונ' אם רוצה לקיים נדרו מרצונו אומרים לו הבא קרבן שלם וכו' יע"ש

ואחר המחילה אין פירושו נכון בעיני דלפי מאי דקאמרי התוספו' דקום עשה הוא דהשתא לפי דבריו אינו אלא שב' ואל"ת שלא תקריב מחוסר אבר אבל הנדר אינו חייב לקיימו ובמאי חשיב להו קום עשה ועוד דלפי דבריו אמאי אצטריכו התוס' לומר דקום עשה הוא דמאיש איש גמרינן. דגוים נודרים נדרים ונדבות כישראל וכו' ולפי דבריו דאמאי ילפינן מאיש איש בלאו הכי ילפינן ליה מקרא ומיד בן נכר כל מום בו לא תקריבו מכ"ש מחוסר אבר אלא דהכוונה היא איש איש לרבות גוים שנודרים נדרים כישראל וחייבים לקיים נדרם ומעתה אין מקום לתירוצו. ולעד"ן לתרץ דליכא הכרח למפשט מההיא ברייתא דשלוחי רחמנא נינהו דלעולם אמינא לך דשלוחי דידן נינהו וא"ת הא אין שליחות לגוי בין אינהו לדידן בין אנן לדידהו דזה הדבר אינו אלא בדבר דיכול הוא לעשותו בעצמו אבל הכא בהקרבה דאינו יכול להקריב הוא בב"המ אלא על ידי כהן דוקא אמרינן דיש: שליחות לגוי ועדיין הבעיא במקומה עומדת. א"נ דשאני הקרבה דגזירת הכתוב היא דכתיב איש איש לרבות גוים שנודרים נדרים ונדבות ומקבלי' מהם ומאחר דאיכא בהו צרכי גבוה אין למדים מהם לעלמא ועוד דאיכא קרא אחרינא אתם גם אתם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית לכך אין לומדים מהכא: הלכות ערכין וחרמין

הלכה כ' וכמה הוא הערך וכו' הרי זה כאומר ערך כלי זה עלי ולא אמר כלום ע"כ עיין במסכת סנהדרין דט"ו ע"א דאמרינן התם אמר רב האומר ערך כלי זה עלי נותן דמיו מ"ט אדם יודע שאין ערך לכלי וגמר ואמר לשם דמים. והתוס' ד"ה האומר ערך כלי וכו' כתבו וז"ל אי נמי איכא תרי לישני דרב חד במקדיש וחד במפקיר ע"כ. ר"ל ואידך לישנא דקאמר המפקיר עבדו דוקא מפקיר יוצא לחירות אבל המקדיש אינו יוצא דקדיש לדמיו והאי דקאמר האומר ערך כל אתיא בהך לישנא ורב כר"מ ס"ל אבל אידך לישנא דאמר המקדיש מוכרח אתה לומר דשנוייא קמא היינו לר"מ וליה לא ס"ל וק"ל

והתוספות ד"ה אדם מי קדוש וכו' א"נ הכא פריך אליבא דרב דאמר המקדיש עבדו וכו' ר"ל לשנוייא קמא א"נ לשנוייא בתרא וכאידך לישנא דהמקדיש וק"ל

והתוספות ד"ה שערו העומד וכו' דתמעול מעל ריבה וכו' ואינו חוזר ומלמד לתרומה כל העומד לקצור כקצור דמי דגלי רחמנא בפי' ראשית דגנך עד דאידגן וק"ל

פרק ד' ה"ט מיני ירקות וכו' והוא שיזרע ארבע מינ' בד' רוחו' הערוגה וירחיק וכו' עכ"ל. משנה בפרק ר' עקיבא מנין לערוגה וכו'. ואמרתי להעתיק פה מה שנתחדש לי בסוגיית הערוגה דקתני מתני' מנין לערוגה וכו' שנא' כי כארץ תוציא צמחה וכו'. ויש לדקד' דהאי קרא לא קאי אכלאים ומאי משמע מיניה ואיפשר לומר דמיתורא קא מפיק לה אך קשה דהא אצטריך למימר כי כארץ וכו' וכגנה וכו' אצטריך למימר זרועיה תצמיח דלא ראי זה כראי זה ואיפשר לומר דמדקאמר זרועיה ולא קאמר זרעה מוכרחין אנו לומר דאתא לדרשה ומדזרועיה לדרשה כך כל התיבות לדרשה וזהו כוונת התנא דקאמר זרעה לא נאמר אלא זרועיה ולא נקט אחריני כולהו דיליף מנייהו על כרחך צ"ל כדפירשית וכן מדקאמר וכגנה ולא קאמר גנה משמע דארץ כמו גנה בכף הדמיון וכולהו לדרשא לחמשה זרעונים

רש"י ד"ה וא' באמצע וכו' זו זרועה וכו' ר"ל דצד מזרח עם צד מערב אינו צריך היכרא דהא רחוקים יותר מדאי וכן צד צפון וצד דרום רחוקים ואין צריך היכרא אלא צד מזרח עם צפון ודרום או מערב עם צפון ודרום לכך כתב זו זרועה ר"ל איכא היכרא שזו זורעים אותה צפון ודרום וזו זורעים אותה מזרח ומערב וק"ל

רש"י ד"ה והמפריש ד' גרעיני וכו' ט' זרעוני' וכו' ולפי דברי התוספו' לא קשה ולא מידי דבכולי האי איכא ערבוב אף ע"פ דאיכא שיעור ליניקה ועוד דילמא לא ידקדק וק"ל

תוס' ד"ה מנין לערוגה וכו' י"א נפקא לן וכו' והיינו דקאמר במתני' שהיא ששה ר"ל שהיא ידועה לנו דסתם ערוגה ששה על ששה מקרא דלחיו כערוגת וכו' והתנא דקאמר מנין וכו' קאי אחמשה זרעונים ולדבריהם צריכים נמי לדקים להו לרבנן חמש בשיתא וכו' משום דאיכא למימר דערוגה ששה לא קאי אחמשה זרעונים אלא דסתם ערוגה ששה היינו להתיר ראש תור כדמשמע מהש"ס לקמן דששה על ששה מרובעת להתיר ראש תור א"נ לענין מקח וממכר וק"ל

תוס' ד"ה ארב' על ארבע וכו' ואין נרא' דלהרכבת האילן וכו' מפיק הרכבת האילן משדך לא תזרע כלאים וכו' דבריהם צריכים אצלי תלמוד אמאי דקאמרי דמפיק הרכבת האילן משדך לא תזרע מאי הוי