גושפנקא דמלכא (רמב"ם) עח

או לא ניקב אלא קרום העליון

ואפשר לומר דלא הוצרך לומר דטעמ' דהרשב"א משום דלא וכו' הוא לדעתו דקאמר דזה ספק התלוי בחסרון ידיעה ולא מקרי ספק דאם יעמוד בקי וחכם ידקדק לדעת אם היא מחי' לחי' כפי האמת או לא ולזה הוצרך לומר דעיקרא דדינא לא מכריעא מלתא וכו' אבל בספק דשאר סרכות דאינו תלוי בחסרון ידיעא יודה לסב' הרשב"א דאמר ריעותא דסירכה לא מקרי ריעותא כשאר ריעותות וכל ספק דאית בה אמרי' העמד בהמה על חזקתה וכשירה. ומ"מ הישוב שישב לדעת הרשב"א לא מקרי ישוב לדעת מר"ן דמצינו דפסק בשלחנו הטהור דסירכה היוצאת מחיתוך לגב טריפה ובספק אם היא בחי' או בגב פסק כשירה מספק כסברת הרשב"א והא אית ליה דמיכרעא מילתא וכו' ובספק אם היא בחי' או בגב פסק להתיר ודאי דלדעתו לא מקרי ספק דחסרון ידיעה אלא הרי הוא כשאר ספיקו' מטעם דאפילו מי שהוא בקי לא יכריע בדבר זה מפני שהוא דבר הסמוי מן העין ולא יכול להבחין במה היתה הריאה נפוחה במעי הבהמה ופשוט דגם דעת הרשב"א הוא כדעת מר"ן ולא מקרי ספק תלוי בחסרון ידיעה ולא כדע' הפר"ת אח"ה ממעלת תורתו וקדושתו דאין הדע' יכול לסבול דבר זה דמי שהוא בקי יבחין איך היתה הריאה נפוחה במעי הבהמ' ברם לסברת הפר"ח דשדא נרגא גם הוא בהוראת הרשב"א זו והשיג על הש"ך והט"ז ודאי הוא דאין כוונתו הוא מטעם דתלוי בחסרון ידיעה כסברת הפר"ת דהא הוא קייהיב טעמא דהוראה זו לא אתייא אלא לפי' התוספות דאית להו בספק שקול אזלינן לקולא אבל לדעת ר"י וכו' דאית ליה בס"ש אזלינן לחומרא ואנן קי"לן כוותיה לא מקרי הוראה ע"ש משמע דמשוה ריעותא דסי' לשאר ריעותות ואין דעת הרשב"א ומר"ן כן כדכתיבנא ומכל הני מילי מעלייתא דכתיבנא ותצא דינה לנדו"ד דהבהמה הנזכר' היא היתר גמור לכל רבני מתא ראשונים ואחרונים עונים ואומרים בפה מלא שהיא מותרת והנפש היפה תאכלנה וכל מאי דכתיבנא הוא לסברתם שאמרו שהסירכא שעברו עליה ב' ימים היא מתרככת ולא מהני בדיקה לריאה דהוי כמו מים קרים דמטרטשי ואפי' היא נקובה אינה מבצבצת וכ"ז בדו מסברתם בלא שום ראיה ולא כן אנכי עמדי דאדרבא היא מתחזקת ביותר כשהיא מתקררת ועדיין הריאה בריאה וחזקה ואין בה שום שנוי ואף ע"פ שאין לי ראיה לדבר בריאה עצמה מצאתי זכר לדבר בחלב מדברי הר"אש והב"י הביאם מור"ם סי' ס"ד וז"ל וכן יש לנקר הבשר תוך שלשה ימים מן החלב שלא יתקשה ומ"מ אם לא ניקרו תוך שלשה ימים אין לאסור בדיעבד ע"ש ולכך אמרו חז"ל חלב טמא אינו סותם דחלב טהור דרכיך מיהדק אבל חלב טמא הוא קשה ממנו הרי מפורש דהשיהוי הוא הגור' לקשוי וכן הדע' נוטה ועליהם להביא ראיה. גם מה שקבלתי דברי הטב' ולא דברי השוח' שאמ' דאינה זו ובעלילה בא עלי להוציא עלי שם רע להוציאו מאומנותו הטעם הוא משום שהוא נוגע בעדות בדבריו זאת ועוד דאין לסמוך על דבריו במה שאמ' איננה וכו' אלא מבהמה אחרת וכו' ובמה יודע לו איפה דאינה זו שיצתה מתחת ידו ב' ימים ומאי טביעות עין יש לו בה כדי לסמוך ע"ד. לאפוקי הטבח שאומר זו היא יש לסמוך ע"ד חדא דלית ליה נגיעה ועד א' נאמן באיסורין ועוד שהוא מכיר בה בטיב הידיעה יותר מאחר שלא יצתה מתחת ידו ואפילו אם נאמר אחר שיש לו בחנותו בהמו' רבות ונתחלפה לו באחרת מ"מ לא יש שם בהמת נבילה או טריפה אלא בהמות כשרות שנשחטו ונבדקו כראוי וודאי יש בדבריו ממש לסמוך עליהם ומרוב פשיטותם לא הוצרכתי להאריך עוד ולהביא ראיות כדי לאמת ולחזק דברי אלה וכל מי שמודה על האמת יודה לדברים אלו ואנכי לא כתבתי פסק זה כדי להראו' חכמתו ועוצם ידי או להתגדל בעיני' ח"ו כי דל אנכי ומכיר בערכי דידיעת' גדולה מידיעתי אלא לקיים מאמר ולזות שפתים הרחק ממך ועדיין יש מהחכמים מרננים אחרי בהוראה זו וגם שמעתי שהלכו מקצת מהחכמים אצל מהר"ם צרמון נר"ו להסכים עמהם לאסור הכלים והיה נפיק מינה חורבה וגם אנכי חששתי לעצמי שמא נכשלתי בהוראה זו לכן אמרתי אלכה נא ואלקטה בדברי חז"ל לדעת האמת ושלחתי אותותי אלה נגד אחי מעשי ידי לא להתפאר אלא ותכל תלונותם מעלי ולא יוסיפו עוד להרהר אחרי ותהי האמת נהדר"ת ועיני לשמייא נטלית למי שחותמו אמת ינחני במעגלי צדק ואמת. ונתעכב הדבר עד השתא מפני שאין לי פנאי להעתיקו

אחר סמוך הקרה השם לפני ספר תו' הבית וראיתי דבריו מפורשי' דקאי אסירכא תלויה שהביא סברת האוסרים והמתירים וכתב ובמקומינו נהגו בה היתר וכן נראה לי במקומינו וכדעת האומר שיש סירכה בלא נקב וכדעתנו שכתבנו למעלה וכיון שיש סירכה בלא נקב למה חוששין לה ואינו דומה לישב לה קוץ וכו' ע"ש. ואל תשיבני דבר לומר מאי ראיה איכא מהתם לסירכא דבוקה למקום אחר דאיכא לומר דלא קאמר הרשב"א למה אנו חוששין לה וכו' אבל בזו אין כאן שום הוכחת איסו' וכו' שבאה סירכא זו מחמת רירין הבאין שלא מחמת נקב וכו' היינו בסירכה תלויה אבל בדבוקה למקום אחר איפשר לומר דאית ליה להרשב"א דחוששין לה וריעותא מקרייא דסברה זו דאיכא חילוק בין סירכא תלויה לדבוקה ונאמר דבדיבוקה באה מחמת נקב ושאינה דבוקה באה שלא מחמת נקב וריר בעלמא הוא כבר דחה אותה הוא עצמו לעיל דף ל"ד וז"ל ואין הדעת סובלת לומר כדעת האומרים דכל שלא נסרכה איפשר שהיא שלא מחמת נקב וכו' אבל כל שנסרכ' ודאי מחמת נקב וכו' שאין אלו אלא דברי נביאות והלא כל סירכא תחי' ממקום אחר היא יוצאת והולכת ומתפשטת ולקץ הימים היא נסרכת למקום אחר וכיון שכן אין כאן מוכיח תלויה זו אם תניחנה שלא תסתרך במקום אחר וכו' ע"ש הרי דבריו מפורשים דליכא שום חילוק בין תלויה לנדבקת ובכלהו אמרינן יש סירכה בלא נקב ואין חוששין לה ולא מקרי ריעותא וכו' וכדכתיבנא בס"ד: חלק שלישי. הלכות נדרים

פרק ו' ה"ה היה שמעון כהן הרי הוא מותר להקריב קרבנות ראובן שהכהנים שלוחי שמים הם ע"כ. בעיא היא בפ"ק דקידושין דכ"ג ב' ובנדרים דל"א ב' ועיין למרן כ"מ שם ודלא כהל"מ