גושפנקא דמלכא (רמב"ם) עו

לישב ולומר מאחר דיכול להתברר ע"י בדיקה אסורה עד שיבדוק ולא סמכי' אחזקה ואם אינם דומין טריפה בודאי. וכפי מה שכתבתי יתורץ לן ההיא דפסק מרן בריאה שהרגיש בה וכו' ואם היא חתוכה טריפה משום דדרכו של מחט לנקוב ולא הוי ספק כנז' וכזה יש לתרץ ההיא דמחט שנמצא בטרפש דספק טריפה וכן מחט שנמצא בהמסס ובית הכוסו' ושנמצא בדקין ובמרה. ובזה יש לישב נמי ההיא דעוף שנפל לאור ואין ידוע אם נחמרו בני. מיעיו דטריפה משום שהאש משרף שריף ואמרי' ודאי נחמרו ולא הוי ספק וכן אם נשבר הנף והיה בו עוקץ דטריפ' משום שהעוקץ מנקב נקיב כמחט ובזה י"ל ההיא דספק דרוסה דטריפה משום דדרכו של ארי לדרוס והוי כודאי הא לאו הכי לא אסרינן דאמרינן העמידנה על חזקתה וכן אם מנקבא ריאה במקום דלא משמש יד דטבחא דטריפה ואמאי לא אמרינן נשחטה הותרה וכו' ואיפשר דשם הריעותא לפנינו ואין לנו במה לתלות דאמרינן מחיים ניקבה. אך קש"ל מאי שנא מההיא דהלעיטה דבר שהוא ספק אם נוקב בני מעיה דפסק מרן שהיא טריפה מספק וכן ההיא דנמצא הגף שבור ואין ידוע אם קודם שחיטה או לאחר דפסק מרן דטרי' ואפי' מור"ם דהכשיר אינו אלא מכח ס"ס ואמאי לא אמרינן נשחטה הותר' וכו' דזה מקרי ס"ס ואיפשר להשיב ע"ז מאחר דהריעותא לפנינו ואין לנו במה לתלו' קרוב הדבר לומר דמחיי' נשבר ולא ס"ש מ"מ תקשה מההיא דהלעיטה דלעיל ומהמוח כנז' ואמאי לא אמרי' נשחטה הותרה דספק שקול הוא

והנה מדי עוברי בדברי מרן לבקש בחורין ובסדקין למצוא. ולישב דבריו ראיתי למור"ם בסי' נו"ן שכתב ע"ד שאמר כל אלו הנקבים אם יש במה לתלות כמו בטבח ובזאב וכו' כתב מורם וכ"מ שאין יכולים לתלות שנעשה אחר שחיטה אע"פ שהוא טרפות שיש לו בדיקה אם לא בדקוהו או שאין יכולים לבדוק הרי הוא בספק טריפה ואוסרין אותה ולא אמרינן נשחטה הותרה אלא בדבר שנוכל לומר שנעשה אחר שחיטה הריעותא דלא יצתה מחזקתה מחיים ע"כ המובן מדבריו הוא דלא אמרינן נשחטה הותרה אלא היכא דאיתרע רעותה לאחר שחיטה דתלינן בה כגון זאב וכו' אבל היכא דליכא רעותא במה לתלות שנעשה אחר שחיטה הרי זה ספק טריפה דשמא נעשית הריעותא מחיים ואתרע חזקת' ובזה ניחא דברי. מר"ן ומור"ם דלעיל ושאני זאב וטבחא דאיכא במה לתלות שנעשית הריעותא לאחר שחיטה

אך ראיתי להש"ך שם שכת' וז"ל זה לשון ד"מ מעשה בראש בהמה שהיה בו מים וקודם שידעו הריעותא חתכו הגולגולת לשנים וכו' ולא היה נודע אם המוח מקיפו או לא ואסרנוהו ויש שהיו רוצים להכשיר מהא דנשחטה הותרה וכו' ולא דמי דהואיל ויש כאן ריעותא ברור מחיים אין להכשיר וכן משמע מתוס' וכו' ומהר"ם מלובלין בתשו' חלק עליו וכת' דאדרבא התוס' דחו תירוץ זה ומסקנ' התוס' דאפי' היכא דנעשה הריעו' מחיים אפילו הכי יש להעמידה בחזקת היתר וכו' והא דחוששין לספק דרובא וכן בישב לה קוץ בושט וכו' היינו משום דשכיח ומ"ש הרשב"א כשנמצא מחט תחוב ולא הספיק לבדקו אי ניקב משני צדדים דטריפה היינו נמי משום דשכיח וכן לאסור מים במוח משום דשכיח וכו' ע"ש דבריו. ובאמת המעיין שם בתוספ' יראה לעינים כמ"ש מהר"ם אבל נ"ל דעת הרב וכו' ולעניין דינא צ"ע ומה שדחק מהר"ם בדברי הרשב"א ליתא דאישתמיט דבריו בחדושיו וז"ל והיכא דנשמט גף העוף וכו' עד דתלינן בזאב וכ"כ הר"ן שם וכו' וכתב שכן פי' רבי' יונה וכן מוכח מסמ"ק וכ"כ האו"ה וכו' ולא אוכל לירד לדעת מהר"ם שכתב דמדברי הסמ"ק ואו"ה משמע דלא תלינן לחומרא אלא היכא דשכיח איסורא כס' התוס' דהא ודאי ליתא אכן מדברי ס"הת וסמ"ג ושאר פוסקים שכתבו גבי נשבר העצם ולא ידע אם מחיים וכו' משא"כ הכא דהספקות תלוי בחסרון חכמה וכ"כ מהרא"י מבו' דכל היכא דאיכא למתלי להיתר ולאיסור תלינן לקולא מטעם דנשחטה הותרה וכדעת התוס' וכו' וכדאי הם כל אינך פוסקים לסמוך עליהם בהפסד מרובה אבל שלא במקו' הפסד מרובה יש לפסוק כר"י והרשב"א והר"ן דהיכא דהאיסור וההתר שוים תלינן לחומר' יע"ש דבריו באורך

נמצא הוא תלוי בפלוגתא דדעת התוס' ומהר"ם דאית להו דאפילו היכא דנעשית הריעותא מחיים ואין לנו במה לתלות וספק שקול אמרי' העמד בהמה ע"ח וכשרה וכן היא סברת. הרשב"א והסמ"ק והאו"ה לדעת מהר"ם וכן לסברת בע"הת וכן סברת מהרא"י גם בנדו"ד אמרינן העמד בהמה ע"ח וכשרה אך לדעת ר"י והר"ן ומור"ם דאית להו דאפילו בספק שקול לא אמרי' בחזק' היתר עומד' אם לא דאיכא ריעותא שיש לתלות בה שנעשית אחר שחיטה וכן לסבר' הרשב"א והסמ"ק ואו"ה לדעת הש"ך שכתב דאית להו כסברת ר"י ולא אמרינן נעמיד בהמה ע"ח בספק שקול גם בנדו"ד אמרי' כן וטריפ' והכרעת הש"ך היא בהפסד מועט דיש לפסוק כרבי' יונה והרשב"א והר"ן ובהפסד מרובה יש לפסוק כהתוספות וב"הת ומהרא"י ומהר"ם ופשוט דמאי דקאמר ובהפסד מרובה סמכינן אמתירין היינו אפי' לכתחי' סמכינן עלייהו וכ"ש בדיעבד כנדו"ד דאין לאסור הכלים שנתבשל בהם ויכולני לומר אפילו לדעת האוסרים דלא החמירו כ"כ

אמנם ראיתי להפר"ח בסימן כ"ט שהביא דברי מורם הנז' ודחה דבריו שכתב וכן משמע מהתוספות וכתב אדרבא מהתוס' משמ' בהפך כדברי מהר"ם דמוקמינן אחזקת' אפילו אם נעשית הריעותא מחיים וליכא במה לתלות כסברת מוהר"ם והוסיף עוד מדיליה וכתב וכ"כ הרא"ש כדעת התוס' ע"ש ברם חזר והביא דברי רבינו יונה וכתב וז"ל אמנם הר"י הביאו דבריו הרשב"א והר"ן בחי' בפ"ק דחולין סבור דאי איכא ספק שקול ספיקא דאוריית' לחומרא וכו' וכ"כ הרשב"א בת"ה דף ל"ה בסוף דבריו וז"ל דלא תלינן להקל אלא כשיש לפנינו דבר ממש לתלות בו כזאב או ידא דטבח' וכיוצא אבל בכ"מ שנמצא שם עניין הטורף ולא ידענו עניינו אין תולין בו להקל והראיה ספק דרוסה וכו' ע"ש וכתב וכן הוא בה"ג שהביא הר"ן בס"פ בהמה המקשה והרשב"א בתורת הבית שלא להקל בטרפיות בשום מין ספק שקול ואפילו בה"מר זולתי היכא דאיכא למתלי לקולא טפי וכמ"ש ותו לא מידי עי"ש. והכריח שם שדע' מר"ן לאסור כדעת רבי' יונה והרשב"א והר"ן יעש"ב. ודבריו הם הפך דברי הש"ך שכת' דבה"מר סמכי' אתוס' וס"הח ומהר"ם וסייעתייהו ומ"מ נ"ל דכל דבריו המה לכתחילה אבל בדיעבד כנ"ד יודה דסמכינן אמקילין כ"ז