גושפנקא דמלכא (רמב"ם) עד

והוא בדקו תחילה מינה תידוק הא אם לא בדקו מקרי פושע וחייב אבל אם בדקו מקרי אנוס ומה בידו לעשות ואע"פ דאמרינן בשכר חייב אפילו אומן דמקרי אנוס היינו אם נבלה בודאי משום דלא עדיף האי אונס מאונס דגניבה דש"ש חייב. ואמרינן דהו"ל למידק טפי אבל אם לא נבלה בודאי כגון הכא דספק שמא בעור נפגמה או בעצם המפרקת. . נבדקה תחילה מקרי אנוס אבל אם לא בדקה תחילה מקרי פושע. וא"ת השתא דבדקה תחילה קודם שחיטה אמאי הוצרך לתת טעם דפטור דשמא בעצם המפרקת נפגמה אפי' אם נפגמה בעור פטור דאנוס הוא. וי"ל דאי באמת נפגמה בעור חייב לשלם דאמרינן דלא דק שפיר ולא בדקה יפה קודם שחיטה והו"ל נבילה ודאי ולא פטרינן ליה אלא מכח ספק דילמא בעצם המפרקת ולא ניבל כלל עיין בסמ"ע ס"ק ט"ו בד"ה בעצם המפרקת

ואחר החיפוש ראיתי להש"ך ביו"ד סי' י"ח סעי"ק י"א שכתב בשם העט"ז אם הוא שוחט לאחרים ועשה כן שלא ברשות ונמצא אח"כ הסכין פגום צריך לשלם אפילו שוחט בחנם כדין מזיק בידים ע"כ יע"ש. וכעת אין ספר העט"ז יו"ד מצוי לראות ולדקדק בדבריו ולראות טעמו וראיותיו

איברא ראיתי להט"ז שם סק"ח שחלק בדבר על הרב הלבוש ולדעתו. הוא פטור דאין מוציאין ממון מספק והביא ראיה מההיא דהגוזל קמא ההיא מגרומתא דאתיא לקמיה דרב וכו' ופסק הרב דטריפה והשוחט פטור מלשלם משום ספק וכו' דדילמא ס"ל כר"י ורש"י וכו' יע"ש

ולעד"ן אח"ה מכ"תר דאין הנדון דומה לראיה דל"מ לסברת ר"ת דקאמר דרב ס"ל כר"י אלא דהחמיר עליו לפי שהוא עם הארץ שלא יבא להקל בשאר טבעות דליכא ראיה כלל דהא לא פטרו רב מכח ספיקא אלא מטעם דפשוט אצלו דהלכ' ולא פשע השוחט וכדינא עביד אלא אפילו לסברת ר"י דכתב דרב מספק"ל אם הלכה כר"י או כרבנן לית שום ראיה משם דהתם ספיקא דדינא הוא אם הלכה כר"י או כרבנן וקי"ל ספיקא דדינא קולא לנתבע ולכך פטרו משום ספיקא דדינא ודילמא הלכה כר"י ולא פשע. אבל בנדו"ד דבאמת נפגמה בראשונה נבלה גמור' ואסור' מדאורייתא והוא פשע ולא בדק בין ז"לז והכניס עצמו בספק וחייב עצמו בפשיעתא. אבל התם במוגרמת מי יאמר דהוא הגרים בכונה מכוין וסבר לעשות כר"י דילמא מיירי שהגרים ולאו אדעתיה והו"ל אנוס ובמקום ספיקא פטרו רב ואף על פי דקאמרי התוספות משום דמספק"ל היינו לרב אבל לגבי טבחא ליכא. ספיקא קמיה אלא דהגרים ולאו אדעתיה ומאי האי דקאמר וא"כ אמאי לא נימא וכו' דפשע השוחט במה שהכניס עצמו לספק נגד רבנן דמשמע דהשוחט הגרים בכוונה מכוין. גם במה שדחה הראיה שהבאתי לעיל מדברי מרן ורבינו הטור ואמר שאני התם דמבדיק' הראשונה איירי מהיכן משמע כן דדבריהם יכולים לפרשם דכוונת' לומר וכן אם מצא סכין וכו' והוא בדקו תחלה ר"ל קודם ששחט בהמה ב' או ג' פטור דדילמא בעצם המפרקת נפגמה ומאן פליג ליה דדברי מרן אמורים בתחילת שחיטה א' דוק מינה אם לא בדק חייב משום פושע אפילו בין א' לב' או בין ב' לג' ואף על גב דאם לא בדק ביניהם ליכא איסורא אלא זריזות בעלמא כדמשמע מדברי מור"ם שכתב ומי שרוצה וכו' מ"מ לענין ממונא מיקרי פושע וחייב אם נמצאת פגומה וכן ראיתי להש"ך בנה"כ שחלק עליו ודחה דבריו לאמר דהשוחט לא הכניס עצמו בספק וכו' אלא איהו הוה קי"ל כר"י יע"ש ולא ידעתי דאמאי לא דחה ואמר דהשוחט לא נתכוון להגרים כנז"ל נמצא לדעת רבינו הטור ומרן אית להו דמקרי פושע אם לא בדק בין ז"לז כדדייקינן מדבריהם לעיל וכן הוא דעת הר"ב הלבוש כנז"ל וכ"נ דעת הש"ך ממה שהביא דברי הלבוש ודחה דברי הט"ז והכי נקטינן כהני רבוותא אף על פי שהט"ז חלק אזלינן בתר רובא ועדיף טפי מרן ז"ל שהסכימה דעתו ודו"ק

פרק י' הי"ד כל טבח. וכו' ואם. יצאת טריפה מתחת ידו וכו' אינו חוזר לכשרותו וכו' עד שילך וכו' וכתב מרן הכ"מ דהכי איתא בפ' זה בורר דכ"ה וז"ל ההוא טבחא וכו' מאי תקנתי' כדרב אידי בר אבין דאמר החשוד על הטריפות וכו' יע"ש הסוגיא. וי"ל דמאי ראיה מייתי הש"ס מדר"א ב"א דראב"א מיירי באדם שהוא חשוד וידוע שהוא מאכיל טרפות לישראל. מדנקט בלשונו החשוד על הטריפות אבל האי עובדא דההוא טבחא לא היה חשוד אלא השתא מיהא איתרע ביה ההיא מלתא ואיפש' לומר דלא הוצרכו לזה עד שילך וכו' הוא מטעם חששא דילמא לאערומי קא מכוין אבל היכא דידעינן דלאו לאערומי קא מכוין סגי ליה בתשו' כל דהו ואין צריך לילך למקום שאין מכירין וכו' משום דאינו חשוד ואמרי' שוגג הוא וזה מדוייק בלשונו דקאמר ודילמא אערומי וכו' ולא קאמר דל"מ ליה ההיא תשובה וצריך תשובה מעליא שילך וכו' ולזה כיון רש"י דכת' תשובה דהתם לאו איערומי היא ר"ל א"צ עד שילך וכו' כמו החשוד אלא משום איערומי ועי"ל דההוא טבחא מיירי שמעשיו מוכיחין עליו שעשה במזיד והי"ל כמו החשוד ולכך קאמ' דצריך שילך למקום וכו' ומ"ש הש"ס דילמא לאיערומי וכו' כונתו לומר דאף על פי דרבי מזייה וטופריה וכו' והיא גם היא תשובה מעלייא מ"מ חיישינן דילמא לאערומי וצריך לילך למקום וכו' דלא חיישינן לאערומי וכו'

ובזה נחה דעתי במ"ש הרשב"א בתשובה והביא דבריו הר"בי בסימן קי"ט בח' יו"ד וז"ל כל טבח שיצתה טריפה וכו' ולא עוד אלא שראוי לדקדק אחריו אם ראוי לסמוך עליו בקבל ד"ח אם ראינוהו שהוא דואג על מה שאירע וכו' מקבלים אותו וכו' ע"ש ואיך יאמד אם ראינוהו שהוא וכו' מקבלים אותו והא בש"ס קאמר דלא מהני עד שילך וכו' וכן כת' בתשובה אחרת בסימן תקצ"ד ופסקה מר"ן בקצר ביו"ד סי' י"ח ס"ט וז"ל שמעון שאמר לראובן וכו' והיה הולך לשחוט ומצאו פגום מעשיו מוכיחין עליו וכו' ואם. דברים נראין בעין שהיא שגגה וכו' מחזירין אותו וכו' והא בש"ס קאמ' טבח שיצתה טריפה צריך לילך וכו' ולא חלק בזה כלל ולמאי דכתי' ניחא דשאני ההיא דהש"ס דקי"ל דעשה כעין מזיד. ולכך חיישינן לאערומי ולא מהני אלא שילך וכו'. ולכך פסק בתשובה אחרת ופסקה מרן והיא סמוכה לההיא דלעי' וז"ל טבח שנמצאת פגימה בראש הסכין וכו' מעבירין אותו וקרוב לומר שהכלים אסורים ע"ש משום דההיא מזיד כדקאמר זאת הפגימה וכו' וכשאני שוחט אני נזהר וכו' ולכך פס' מעבירין אותו