גושפנקא דמלכא (רמב"ם) עג

וכו' ע"כ וא"כ הדרא קושייא לדוכתה דהוא הפך הש"ס והפך דבריהם הכא וי"ל בדוחק ולומר דגם התוס' אית להו דלא מהני תשובה ודוקא בזה שהממזר חי משום דטפי בושתו וקלונו ניכר לעולם ותהי לו למזכרת עון אבל לרש"י. שפי' שהביא פסולין לישראל משמע אפילו לאחר מיתה והוא דוחק דגם רש"י נקט בלישניה. ויהי זכרון יע"ש

בא"ד וי"ל דהתם מיירי כשעשה וכו' והאי דאמרי' נטרד מן העולם פי' מן העולם עם אותו עון דכך הוא חמור וכו' נראה מדלא קאמר והכא בשלא עשה תשובה משום דלא מהני תשובה בההיא דפרקא קמא דחגיגה משום דאסרה על בעלה ותהי לו למזכרת עון כמו שבא על הערוה והוליד ממנה ממזר דהכי משמע מהש"ס שם שהק' הוליד אין לא הוליד לא והא וכו' הבא על א"א ואסרה וכו' נטרד מן העולם ואין מועיל תשובה ומשני הא באחותה פנויה והוליד הא בא"א וכו' עי"ש דבאשת איש ואסרה וכו' ל"מ תשובה והא דקאמרי דהתם מיירי בשעשה תשובה לתרץ ההיא עם הש"ס דהכא דלא נאסרה על בעלה ולכך הוצרכו להוסיף והא דאמרינן נטרד מן העולם וכו' פי' עם אותו עון רוצה לומר עם אותו עון דאסרה על בעלה דהוא חמור כמו שבא על הערוה והוליד וכו' והיא פנויה דבשניהם יש מזכרת עון א"נ דלא באו עליו יסורין נטרד מן העולם ר"ל ואפילו עשה תשובה ולפי תירוץ זה ליכא חילוק בין אם אסרה או לא ובין הוליד או לא ול"מ יוכל לתקן מאחר דאין בידו אלא דקשה דאמאי לא תירצו הא דאסרה הא דלא אסרה וי"ל דדוד גלויה ומפורסמת והוי כמו אסרה: הלכות מאבלות אסורות

פרק ה' הי"א כל אבר עובר שיצא וכו' ואם נחתך אחר שחיטה האוכלו אינו לוקה וכו' ואם מתה הבהמה ואח"ך חתכו האוכלו לוקה וכו'. וכתב הרב המגיד שדעת הרמב"ם ז"ל אבר היוצא ואבר ובשר המדולדלים הוי מדאורייתא אלא שאין לוקין עליהם והרי הם כחצי שיעור דאתי מרבוייא ואין לוקין עליו

והקשה עליו הפר"ח והא ליתא דכיון דמרבינן . . ליה לאיסורא אמאי לא מרבינן ליה למלקו' ואינו דומה לחצי שיעור דשאני חצי שיעור דכתי' ביה אכילה ואין אכילה פחות מכזית ומלת כל ריבה חצי שיעור וכיון שריבה ומיעט הרבוי ריבה איסור והמיעוט מיעט מלקות עכ"ל

וחזה הוית להרב משנה למלך שהקשה על הפר"ח ז"ל והרי הוא עצמו כתב' בא"ח סימן תמ"ג בעמדו על מה שנסתפק הרא"ם ז"ל אם לוקין על ההנאה של חמץ משש. שעות. ולמעלה ועלה הוא בהסכמה דאע"ג דאסור מן התורה אין לוקין עליו כדין חצי שיעור והא התם ליכא שום מיעוט שהרי הנאה בכלל אכילה היא הרי דבריו התם הפך דבריו הכא וקשי' זה לזה עכ"ל

ואנא בריה קלה וזעירא' אחר התאבק בעפר רגליו נלע"ד דלא קשה ולא מידי על הפר"ח ז"ל שהרי הפר"ח כתב בשם הרמב"ם שכתב בספ"ח מהמ"א כל מאכל שהוא אסור בהנאה אם נהנה ולא אכל כגון שמכר או נתן לכותים או לכלבים אינו לוקה ובפר' י"א מהמ"א כת' שיין נסך אסור בהנאה והשותה ממנו לוקה מן התורה ואילו בהנאה לא הזכיר מלקות וכתב במ"מ דס"ל לרבי' דכל דבר הראוי לאכילה אין דרך הנאה אלא דרך אכילה כתיקנה

הרי הרמב"ם כתב בפירו' כל דבר שראוי לאכילה אינו לוקה אלא על אכילה והיינו טעמא דחצי שיעור דאינו לוקה עליו משום דבעינן דרך אכיל' כתיקנ' וחכמים שיערו אכילה כתיקנה היינו כזית אבל חצי זית לא מקרי אכילה כתיקנ' והוא אב לכולם דבעינן אכילה כתיקנ' ושפיר מאי דקאמ' הפר"ח כדין חצי שיעור התם אבל הכא גבי אבר היוצא ואבר. ובשר המדולדלין דמשתעי באכילה ואכילה כתיקנה שפיר אמרינן דלוקה ואינו דומה לחצי שיעור דלא מקרי אכילה כתי' ושפיר מה שהשיג הפר"ח על ה"ה כנלע"ד וה' יצילנו משגיאות ויאיר עיננו בתורתו אכי"ר

ולפי מאי דכתיבנא מתרצא הקושייא שהקשה לי א' . מבני הישיבה והרי מצינו להרמב"ם ז"ל בה' מעילה סוף פרק שביעי הלכה ח' כתב וז"ל המועל בפחות משוה פרוטה בין בזדון בין בשוגג משלם את הקרן וכו' ויראה לי שאינו לוקה על פחות משוה פרוטה אם היה מזיד עד כאן לשונו. והא התם ליכא שום מיעוטא אלא רבוייא דכתיב ואת אשר חטא מן הקו' ישלם לרבות פחות משוה פרוטה ולמאי דפירשית ניחא דחצי שיעור הוא אב לכולם דבעינן אכילה כתיקונה וכן דבר דאינו נאכל ואין דרכו אלא בהנאה אינו לוקה אלא בהנאה כתי' אבל פחות משוה פרוטה לא מקרי הנאה כתיקונה אלא דהקשה לי אחד מבני הישיבה אחר דהלמוד הוא מחצי שיעור אמאי הרמב"ם נקט בלישניה ויראה לי שאינו לוקה דמשמע דאיכא ספיקא לפניו ויראה דטעמיה הוא משום דהקדש חמור ויכולני לומר דאפילו על פחות משוה פרוטה לוקה ולכך כתב בלשון ויראה לי וכו' וליכא שום חילוק בין חולין להקדש: הלכות שחיטה

פרק א' הכ"ד וצריך לבדוק כן אחר השחיטה וכו' לפיכך השוחט בהמות רבות וכו' צריך לבדוק בין כל אחת ואחת וכו' נשאלתי להשיב שואלי דבר מענין שוחט א' ששחט בהמות הרבה ולא בדק הסכין בין זו לזו ונמצאת הסכין פגומה אחר השחיטה והוא אומן ושוחט בשכר אי מקרי פושע וחייב לשלם. או לא מקרי פושע ופטור לשלם מספק

תשובה נראה מדברי מר"ן ורבינו הטור בח"מ סימן ש"ו ס"ה שהוא חייב דכתב וז"ל במד"א בשניבל ודאי וכו' וכן אם מצא הסכין פגום והוא בדקו תחי' כיון דאיכא למימר בעצם המפרקת נפגמה לענין ממון לא מפקינן מניה מספק יע"ש ומדנקטו