גושפנקא דמלכא (רמב"ם) ע

מנחתה וכו' מערערין אותה ומשקין אותה כר"ש וכו' ר"ל קרבה מנחתה ונמחקה המגילה מערערין אותה ולא נקט קרבה מותרת אלא לומר לך דבעינן קרבה מנחתה ואח"ך נמחקה המגילה דמחקה כדין אבל אם נמחקה שלא כדין אין מערערין וכו' וכן משמע מש"ס לקמן דר"ש תלי במחי' דקאמר ואם נמחקה המגילה וכו' וכן קאמר בש"ס אליביה דר"ע דקאמר קרב הקומץ וכו' דבדין עבדי כהנים דמחקי וכו' נמצא דהערעור הוא בסיבת המחיקה והאי דנקט הקרבה לומר דבעי מחיקה כדין והאי דקאמר כר"ש ר"ל דמשכחת לה כר"ש דאמר מקריב ואח"ך משקין ואתיא מתניתי' שפיר דקאמ' קרבה מנחתה וכו' מערערין אבל לרבנן לא משכחת לה דאית להו משקה ואחר מקריב כבר שתת' לא אתי שפיר קרבה מנחתה וכו'

אלא דקשה לי לפי דבריהם דלעיל דקאמרי דלרבנן נמי אם הקריב מנחתה ואחר השקה דכשרה לוקמ' כרבנן ובדיעבד אם קרבה מנחתה ואמר' אינה שותה וכו' וי"ל דלשון הברייתא משמע לכתחי' דקאמר לעולם יכולה היא לחזור בה עד שלא תקרב מנחתה קרבה מנחתה וכו'

בס"ד השתא אית לך וכו' אף ע"ג דלרבנן דרשינן והשקה בתרא לאונס וכו' וקרא יתירה קא דרשי ע"כ ר"ל דבשלמא לר"ש דדריש והשקה בתרא לומר לך דמערערין משום דאית ליה מקריב ואחר כך משקה ואחר שקרבה המנחה ונמחקה המגילה ואמרה איני שותה מערערין אתי שפיר דלמד מוהשקה בתרא ר"ל אחר כל אלו הדברים מערערין וכו' אלא לרבנן דאית להו משקה ואח"כ מקריב ואם נמחקה המגילה היינו קודם ההקרב' מערערין הכי ילפי' מוהש' בתרא דמשמע אחר כל הדברים הנזכרים ותירצו ילפי מכח יתורא דתלוי במחיקה וקודם הקרבה וק"ל

ד"ה ר' יהודה וכו' ופירש ר"י דהכא נמי היו פותחי' וכו' מטילין לתוכה קלבוס וכו' וא"ת דאמאי הכא לאחר שפותחים פיה בצבת מטילין קלבוס והתם לא היו מטילין קלבוס וי"ל דהכא חיישינן שמא יהיו נשפכים מימי סוטה דבעי' שתשתה כולהו כדדרשי' ובאו בה כולן ולא מקצתן ויצטרכו למחוק השם פעם ב' לכך היו מטילין קלבוס

ד"ה בפי' ר"ח וכו' אלמא ס"ל שמחיקה והשקאה קודם הקרבת המנחה וכו' ר"ל דכולהו סבי"ל דעיקר העיכוב היא המחיק' שנראה לשם שנמחק ואמאי נקט מחיקה והו"ל למנקט בלישניה משקרב הקומץ ובודאי הכוונה משקרב ונמחקה המגילה אלא האי דנקט המחיקה לומר לך שהמחיקה והשקאה קודם הקרבה וכן אידך דנקט בלישניה קומץ מעכב

עוד כתבו בס"ד ירושלמי ולית ליה לר"ע וכו' וצריך לפרש דאם נמחקה המגיל' קודם שקרב הקומץ דשלא כדין עבוד כהנים וכו' פי' לפי' דלדעת הבבלי מתרץ הברייתות תרי תנאי וכו' דלסברת רש"י תרי תנאי אית להו כר"ש דמקריב ואחר כך משקה אלא דלחד תנא אפי' נמחקה המגילה שלא כדין קודם הקרבה מערערין וכו' דיליף מקרא קמא והשקה וכו' אפילו קודם הקרבה מערערין אותה וכו' והיא ברייתא דקאמרינן נמחקה המגילה מערערין ותנא אחרינא אית ליה דוקא נמחקה המגילה כדין לכך נקט בלישניה קרב הקומץ ור"ע כר"ש ס"ל ודריש קראי כרבי שמואל ומערערין יליף ליה מקרא דוהשקה ולדעת ר"ח תרי תנאי הכוונה דחד תנא ס"ל דר"ע כרבנן משקה ואח"כ מקריב והיא ברייתא דנמחק' המגילה וכו' ויליף דמערערין וכו' מוהשקה בתרא דוהשקה קמא אצטריך לגופיה דמשקה ואחר כך מקריב ותנא אחרינא ס"ל דלר"ע מקריב ואח"ך משקה כר"ש ויליף מערערין מקרא דוהשקה קמא והשקה בתרא אצטריך לגופיה דמקריב ואח"כ משקה כ"ז לדעת הבבלי דאית ליה ב' תנאי אליבא דר"ע אך לדעת הירושלמי דלית ליה תרי תנאי אליבא דר"ע במאי מתרץ הני ברייתות דחדא קאמר' דעיקר היא המחיקה אפי' שלא כדין ואידך קאמר' דוקא כדין לדעת רש"י לכך הוצרכו התוס' לומר דברייתא קמייתא דקאמר' נמחקה המגילה היינו אם התחילה לשתות מאחר שנמחקה המגילה שלא כדין קודם הקרבה ואידך ברייתא דנמחקה המגילה כדין אחר הקרבה אפילו לא התחילה מערערין אותה וכו' ולדעת ר"ח נמי כוונתם לומר דמאי דנקטי נמחקה המגילה וכו' לא בא לומר דבעי השקאה קודם הקרבה לעולם הקרבה קודם השקאה וכוונתו לומר דאם נמחקה המגילה קודם הקרבה אם התחילה לשתות אחר הקרבה ושוב אינה רוצה מערערין אותה וכו'

הלכה ז' מגיל' סוטה וכו' כתבה למפרע פסולה שנא' האלה על הסדר הכי איתא בסוטה די"ז ב' כתבה למפרע פסולה דכתיב וכתב את האלות האלה כדכתיבן. והתוספות כתבו שם ד"ה וכתב וכו' ואמאי לא נפקא להו מהאלה כי הכא וכו' וי"ל כיון דקבלו וגמירי וכו' ר"ל דאמאי לא נפקא להו מהאלה ואייתר והיו לדרוש מינה בהוייתן יהו דס"ד דהטע' דרבנן דדרשי קרא דוהיו הוא למפרע משום דלא משמע להו דברים הדברים ואיצטריך קרא דוהיו שלא יקראנה למפרע ולפי דברי רבא הכא דדריש האלה כדכתיבן גם התם הו"ל למדרש מהאלה שלא יקראנה למפרע ואיתר והיו לדרוש מיניה בהוייתן יהו ותירץ דהטעם דדרשו רבנן והיו למפרע ולא דרשו והיו בהוייתן וכו' משום דכך קבלו וגמירי בכל לשון שאתה שומע ולכך לא דרשו והיו בהוייתן וכו' אלא לדרשה שלא יקראנה למפרע והוא פשוט וק"ל

הלכה י"ג ולא יחפור בקורדום בהיכל ויוציא עפר שנאמר אשר יהיה בקרקע וכו' ע"כ. הכי איתא בפרק היה מביא דף ט"ו ב' תנו רבנן ומן העפר וכו' יכול יתקן מבחוץ ויכניס ת"ל בקרקע המשכן אי בקרקע וכו' ר"ל אלא ומן העפר אשר יהיה במשכן ולא יאמר בקרקע דאם לא כן מנ"ל דיתקן מבחוץ ויכניס בפנים אם אמר הקרא ומן העפר אשר יהיה ולא אמר במשכן מאי משמע מניה שיכניס בפנים ולא אמרי' אלא דיעשה הכל בחוץ השתא דכתיב במשכן יליף מניה דיכניס בפנים והכי קאמר קרא ומן העפר אשר יהיה יכניס במשכן

גמרא שם דט"ז ע"א איבעיי' להו אין שם עפר מהו שיתן אפר אליבא דב"ש לא תיבעי לך דאמרי לא מצינו אפר שקרוי עפר וכו' ר"ל שקרוי עפר סתם אלא עפר שרפת וכו' והכא קאמר עפר סתם אלא דתקשה דאמאי התורה קראתו עפר שרפת וכו' ואיפשר אצטריך כדלקמן דשינה הכתוב במשמע לדון ממנו ג"ש דוקא לב"ש ולב"ה תרתי שמעת מינה כמ"ש התוספות לקמן ודו"ק: