גושפנקא דמלכא (רמב"ם) סט

לאפוקי אם יש לה עדים במד"ה או אם יש לה זכות א"כ למפרע ידעינן שנטמאה ואסורה דהא לא נזרעה זרע ותחזור לאיסורה דהיא סוטה ודאית מאחר שלא נזרעה וי"ל דליכא היכרה כ"כ לאוסרה דלר"ע ונזרעה זרע אם היתה מתחי' עקרה אבל אם מתחי' היתה יולדת ליכא שום היכר' ולר"י שאם היתה יולדת בצער יולדת בריוח דליכא היכרה כ"כ ומכ"ש אם מתחי' היתה יולדת בריוח דליכא היכרה כלל וכן יולדת נקבות יולדת זכרים ליכא היכרא אם מתחי' היתה יולדת זכרים וכן בקצרים ובשחורים ומאחר דליכא היכר' באחריני תשאר בחזקתה אלא דבעל נפש יחוש לעצמו אם ראה שום שנוי. ועוד דעיקר הבדיקה היא לצבות בטן ולנפיל ירך וההיא אינה אלא לתוס' טובה דמלבד שאין המים מזיקים אותה אלא מוסיף להנאותה שאם היתה יולדת ומשכחת לה להשתנות ע"י דבר אחר מאחר שאינו מעיקר הבדיקה ואינה נאסרת כמו שמצינו אם נחלת מותרת לבעלה אלא אם כן צבתה בטנה וכו' הרי דעיקר הבדיקה היא לצבות בטן אבל שאר החולאים תלינן בדבר אחר וכן מצינו אם יש לה עדים במד"ה או זכו' אין המים בודקים אותה ואע"פ שנטמאת. ועוד דליכא חזקה שהרי קדם לה קינוי וסתי' ואיכא רגלים לדבר ואעפ"ך אם לא צב"ב וכו' מותרת לבעלה דצריך סי' מובהק לאוסרה על בעלה דליכא למתלי ביה טעמא אחרינא

עוד כתבו התוס' ד"ה וטהורה וכו' וכן הראני ונקה האיש מעון ואתיא כמאן דאמר וכו' סוף דבריהם דכתבו ואתיא כמאן דאמר וכו' ואינה ניכרת אם התוס' אומרים כן דאין חוששים לזכות ומותרת לאלתר אתיא כמאן דאמר זכות תולה ואינה ניכרת אבל למ"ד ניכרת אסורה לבעלה לאלתר עד שיעברו עליה ג' שנים נמצא אדבריהם הם הפך הש"ס ערוך דאמר בפי' אפילו ניכרת והיא מתנוונה מותרת לבעלה לקמן דף כ"ו דקאמר במתני' אשת כהן שותה ומותרת לבעלה ומקשה בש"ס פשיטא ומשני במתנוונה וכו' יע"ש. ואם המה דברי הירושלמי והתוס' העתיקו דברי הירושלמי ככתבו א"כ הוא חולק עם הש"ס שלנו דלפי הש"ס דידן אפילו ניכרת ואפשר לומר דמאי דקאמר בש"ס דידן מתנוונה מותרת היינו בשאר איברים אבל בבטן ובירך אם ניכרת אסורה ולמ"ד אינה ניכרת לא חיישינן לזכות תולה והשת' יכולים לומר דהתוס' כ"כ וכן כתב רש"י להדייא שם דף כ"ו ד"ה מתנוונה שאינה מתנוונה במיעיי' ובירכיים אלא ראשה וכו' יע"ש משמע דאי מתנוונה במיעיי' ובירכיים אסורה והוא דמקשה הש"ס מתנוונה הא בדקוה מיא פי' ואסורה וס"ד במעיים ובירכיים לפי זה בין לתלמוד דידן בין לש"ס ירושלמי היכא דמתנוונה בשאר איברים מותרת אבל אינה מזרעת וכן הא דקאמר לעיל לר"ש בין לר' בין לרבנן זכות תולה וניכרת אלא שמתנוונה ואינה משבח' ואינה מזרעת היינו בשאר אברים דוקא

ואין לומר דמאי מכריחין התוס' מהכא דבעלה מותר לאלתר דילמא לאחר ג' שנים קאמר קרא דאי לאחר ג' מאי קאמר וטהורה ונקתה זרע ואם טמאה וזכות לה אינה מזרעת בלאו הכי כבר כלתה זכות ואין נשאר לה אלא מיתה:

פרק ד' ה"ב ואין משקין את הסוטה וכו' ואין משקין ב' סוטות כאחת משנה בפ"ק דסוטה ד"ח ומפרש טעמא בגמרא לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות. וכתבו התוס' ד"ה אין משקין ב' סוטות וכו' נראה לפרש שהעמיד ב' בעזרה וכו' הטעם דאם העמידן אפילו אינו משקה אותן בב"א למ"ד משום דלבה גס בה איכא ע"י העמדה הא מלתא ולמ"ד גזירת הכתו' אותה לבדה הקרא משתעי בהעמד' והשביע אותה הכהן היינו שלא בשעת שתיה. עוד כתבו התוס' בס"ד ותימא וכי היה אסור לשחוט וכו' ובפ' נערה המאורסה בנדרים ופשיט להו מהכא ע"כ. פי' דבריהם הוא ותימה וכו' היה וכו' כוונתם לומר ותוס' זאת היא משבשתא. ועוד לחזק תמיהתם שהרי בנדרים פשיט ליה מהכא אליבא דרבי יהודה דאית ליה גזירת הכתוב גם בהפרה כן יניא אותה גזירת הכתוב. אבל למ"ד דטעמיה משום דלבה גס בה ליכא שום פישוט דשאני הכא. ואם באמת דהתוספתא אינה משבשתא לפשוט מינה ככולהו במכ"ש דלגבי הפרה ליכא העמדה בבת אחת וק"ל. אלא דק"ל מאי מקשים משאר קרבנות דשאני בפרה משום דכתיב והוציא אותה לבדה לאפוקי בעולות וחטאות. וי"ל דמקרא לא מעיט אלא ההוצאה דוקא ולא ההעמדה בעזרה וכן מדויק בלשונם שכתבו ב' עולות או חטאו' שיעמיד שניהם בעזרה יע"ש וק"ל

והתוס' ד"ה איכא בינייהו רותתת וכו' הומ"ל איכא בינייהו אשה אחרת שאינה סוטה וכו' דפליגי נמי בקרא דהוציא וכו' אע"ג דבאשה אחרת לא שייך בה השקאה למימר אין משקין ב' סוטות וכו' הם אזלי לשיטייתהו דאמרי לעיל אין מעמידים שניהם בעזרה והיינו אין משקין ושייך אפי' באשה אחרת והתם ההיא דטרף בקלפי דרשי לה לענין הוצאה דלמ"ד גזירת הכתוב אסיר אפילו עם החמור ולמ"ד דטעמיה שלא יאמרו וכו' מותר כמו כן יש ללמוד בכאן באשה אחרת לענין העמדה וק"ל

הלכה ד' אמרה איני שותה וכו' ואם אמרה וכו' אחר שנמחקה המגילה מערערין אותה בעל כורחה ע"כ. משנה בסוטה דף כ' ע"א נמחקה המגילה ואמרה איני שותה מערערין אותה וכו' וטעמא דמלתא כדקאמר בברייתא לעיל די"ט ב' וז"ל ת"ר והשקה מת"ל וכו' שאם נמחקה המגילה ואומרת איני שותה מערערין אותה וכו' דר"ע ור"ש אומר וכו' ע"כ יע"ש הסוגיא. וכתב רש"י ד"ה ה"ג תנו רבנן וכו' ולא גרסינן בתרא ברישא וכו' שאין לשון הברייתא ופי' משובש הוא וכו' פי' לפי' דלא גרסינן בפי' בברייתא בתרא וקמא מתרי טעמי חדא שאין לשון הברייתא כך ועוד לפי גירסא זו מוהשקה בתר' דריש ר"ע שמערערין אותה וכו' ומנ"ל דאפילו נמחקה המגילה שלא כדין מערערין דקרא קאמר והשקה אחר ההקרבה ואחר הכל ואין ללמוד ממנו אלא שאם נמחקה המגילה בדין לאחר ההקרבה. ואע"פ דרבנן גמרי מיניה דמערערין בע"כ משום דאית להו משקין ואח"ך מקריבין ונמחקה כדין ולר"ש אית ליה דוקא נמחק' כדין ולכך למד מוהשקה בתרא אבל לר"ע דאית ליה מקרי בין ואחר משקין מנ"ל ללמוד מהאי קרא נמחקה שלא כדין וודאי לר"ע אצטריך קרא להכי שאם נמחקה שלא כדין מערערין דאם לא כן במאי פליג אר"ש ועוד לפי גירסא זו קרא קמא למאי אתא לר"ע דהא אית ליה מקריבין ואח"ך משקין ולרישומו ניכר לא משתמע מיניה ולכך קאמר פי' משובש ודו"ק

תוס' ואחר ישקה וכו' ותו גרסינן התם קרבה