גושפנקא דמלכא (רמב"ם) סז

מערבית כנגד חודה וכו' היינו מבחוץ למטה מהמזבח וחודה דנקט כמ"ש רש"י ז"ל כל מה שיכול לקרבו כלפי מערב לאפוקי אם היה אומר כנגד קרן מערבי' דרומי'. וק"ל

ורש"י ד"ה מנחה גופה וכו' פי' שהיה מסירה מן הכלי לגמרי לכך קאמר דיו שיניחנה בתוך הכלי וכופה הכלי וכו'

ומ"ש רש"י ד"ה קסבר האי וכו' ר"א בן יעקב אית ליה כולי מזבח בדרום וכו' ק"ל לראב"י היכי מוקים לקרא לפני ה' וכו' בשלמא למ"ד דכוליה בצפון יכול להתקיים דקרן מערבי' דרומית משכחת לה שיהיה כנגד ההיכל אעפ"י שאינו מבור' אלא למ"ד שכולו בדרו' לא משכחת לה לקרן מערבית דרומית כנגד ההיכל. ואיפשר דראב"י יפרש או זה או זה בכותל מערבית או בקרן דרומית אם ירצה:

והתוספות ד"ה טעונה נסכים וכו' כתבו וז"ל משום דאינו בנדר ונדבה וכו' ואע"ג דבש"ס קאמר הטעם שלא יהא חוטא נשכר אם כן מאי קאמרי משום דאינו בנדר ונדבה. כוונתם היא לומר דאין כאן חוטא נשכר מאחר דאינה בנדר ונדבה והרי היא כשאר חטאות דבשלמא לעיל במנחת חוטא שנתן בה הטעם שלא יהא חוטא נשכר משום דבשאר מנחות אית בהו נסכים ובהא לית בה שפיר קאמר שלא יהיה חוטא נשכר אבל הכא מאחר דליכא באחריני משום דאינן באים בנדר ונדבה הרי היא ככולהו ולא שייך למימר בה שלא יהיה חוטא נשכר ותירצו דכוונת הש"ס היא מאחר שהוא חוטא מענישין ליה ואף על גב דליכא באחריני ואינו כמו חוטא נשכר דעלמא אלא מענישין ליה בתוס' ע"א ולשון מושאל הוא

עוד כתבו התוספו' שם ד"ה סבר לה וכו' וז"ל וא"ת שמואל ס"ל וכו' ואע"ג דאיכא למימר דמאי דקאמר בש"ס אין ואפילו כ"א וכו'. הכי נמי בנזיר חוטא סתמא דתלמודא קאמר לה מ"מ פשיטא להו דכך היא סברת שמואל מדלא תיר' בש"ס מתני' אליבא דרבנן דלית להו נזיר חוטא כלל ופי' אליבא דר"א הקפר דאית ליה נזיר טמא ששנה בחטא היינו שנטמא מקרי חוטא

עוד כתבו בס"ד וז"ל ואכתי הוה מצי למפרך התם לר"ש דהכא ולר"י וכו' ר"ל התם בכריתות שהק' ולר"א הקפר מאי איכא למימר ותי' כי מייתי קרבן לאו לכפרה וכו' אכתי תקשי התם לר"ש דהכא ולר"י דליכא לתרץ עלייהו כמו שתירץ לר"א הקפר דהכא קאמ' בפי' ר"ש משום דבאה על חטא אינה טעונה נסכים וכן לר"י קאמ' בפי' חטאת העוף באה על חטא והיינו בנזיר טמא דחטאת העוף הוא שמקריב נזיר טמא כמו שכתב התוס' לעיל דנזיר טמא מביא חטאת העוף ולכך נקטי התוס' בלשונם לר"י מספק נזיר טמא ולר"ש אפי' מספק נזיר טהור כמ"ש בדבריו דקאמר משום דבאה על חטא אינה טעונה נסכי' והיינו בחטאת בהמה שאינה טעונה נסכים משום שבאה על חטא והוא קרבן נזיר טהור דנזיר טמא קרבנו חטאת העוף כדלעי' וכוונתם לומר נהי דלר"א הקפר יכול לתרץ דאע"פי דנקרא חוטא מ"מ קרבנו אינו בא בשביל החטא אלא לאחולי נזרו וכו' מ"מ אכתי תקשה לר"ש ולר"י דקאמרי בפי' על חטא היא באה והיא תשלום הקושייא דלעיל דקאמר והכא משמע משום דבאה על חטא וכו' דכוונתו להקשות לר"ש כך פירש מהרש"א

הלכה כ' סוטה שיש לה זכות ת"ת וכו' הרי זה תולה לה וכו' בפר' היה נוטל יש זכות תולה וכו' ואמרינן עלה בגמר' זכות דמאי אילימא זכות תורה מי מיפקדא וק"ל ואמאי לא הקשה עוד אמאי ג"ש דוקא והא זכות תורה מגינה לעולם כדקאמר בברייתא ותורה אור מה אור מגין לעולם אף תורה מגינה לעול'. וי"ל דודאי האמת הוא דאף דבעלמא אית לן דתורה מגינה לעולם הכא בסוטה אינה מגינה יותר משלש שנים דאם לא כן מה הועילה התורה שאמרה ימחה שמו על המים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו ואף על גב דקי"ל מתנוננה והולכת מאחר דזכות תולה לה לעולם ולכך לא הקשה אלא מי מיפקדא

והתוספות ד"ה יש זכות וכו' כתבו וז"ל היה . עסוק במצות וכו' נראה דהירושלמי פליג אש"ס דילן דקאמ' דמצות מגינות כולי האי ג' שנים ובש"ס דילן לקמן פריך זכו' דמאי אילימא זכות תורה מי מגנא כולי האי

הלכה כ"ג באו עידי טומאה אחר ששתתה הרי זה תצא בלא כתובה וכו' שאין המים בודקים אלא מי שאין לה עדים שמודיעין זנותה ע"כ. וכתב מרן הכ"מ מימרא דרב ששת בפ"ק דסוטה ד' ו' דהכי איתמר

פרק ג' הכ"ג שם בש"ס סוטה שיש לה עדים במד"ה וכו' ותמיה לי טובא לרב ששת תקשה מה תועלת יש במי סוטה דאמרינן לברר אם נטמאה או לא וכן מה שאמרו חז"ל לעשות שלום בין איש לאשתו צוה הקדו' ב"ה לימחה שמו על המי' והא יכולים לומר שיש לה עדים והלכו להם למד"הי וגם הבעל עדין אין דעתו נוחה הימנו. וי"ל דכוונת רב ששת לומר דאם שתתה ובאו עדים אין המים בודקים אותה אבל אם לא באו עדים אוקמי' אחזקת' דודאי טהורה ולכך המים לא בדקוה והא דנקט במד"הי לריבותא דאפילו בשעה ששתתה הוו רחוקים במד"הי והו"א דלא מקרי ידיעה קמ"לן דמקרי ידיעה ואין המים בודקים וגם הבעל אינו חושש לדבר זה דהיא חששת דרך רחוקה כמו שתירץ הש"ס אליבא דר"ש לקמן אלא דעדיין תקשה דאם כן מאי בא ר"ש לאשמוע' והא משנה ערוכה היא או שבאו עדים ואמרו טמאה היא ומוכח כמו דמוקי לה בש"ס לאחר ששתתה וי"ל דהוה אמינא כמו דמוקי לה רב יוסף משום זכות ובא ר"ש לומר דהטעם הוא משום דאין מים בודקין אותה מאחר דאית לה סהדי ואפילו היו במד"הי

רש"י ד"ה זונה היה ופשיטא וכו' דהא תנא ליה וכו' נראה דרש"י הוסיף בדבריו דהא תנא ליה וכו' אע"פ דהש"ס לא קאמר אלא זונה היא הוא לחזק ההכרח דמיירי שבאו עדים אחר ששתתה וכונתו לומר חדא דזונה היא ופשיטא דאסור כמו שאמר בש"ס ועוד דתנא ליה האומרת טמאה ולמאי אצטריך לומר שבאו עדים וכי תנא כרוכלא הוא ופשוט

והתוס' ד"ה ושבאו לה עדי' וכו' מספקא ליה לרב אי דוקא נקט עדים וכו' דדוקא קודם ששתתה וכו' או דילמא כיון דהאמינה תורה וכו' אחר ק"וס וכו' יש להסתפק דמאי ספיקא איכא גביה דטעמא מאי האמינה התורה ע"א בסוטה משום דאיכא רגלים לדבר דקינא לה ונסתרה ואחר דקדם הק"וס מה לי קודם