גושפנקא דמלכא (רמב"ם) סה

נשואין אם כן לא עברה על התנאי שלו שלא תנשא לפ' וכו' ר"ל ולא נתבטל הגט ואמאי בניה ממזרים מהב' וכל הביאות שבא עליה האיש שנאסרה עליו אינם אלא דרך זנות בעלמא והתנאי היה שלא תנשא לפ' ולא שלא תבעל לו זה פי' דבריו והיא הקו' גופה שהביא ה"ה בפ' הנז"ל והרמב"ן תריץ דכוונתו שלא תנשא כדרך הנשואין וכו' והיא נשאת לו כדרך הנשואין אע"פ דאינם נשואין ולא נתקיים התנאי ונתבטל הגט והבנים ממזרים הם ממנו ומהב' איברא דראיתי למרן בסי' קל"ח שכת' וז"ל אבל אם אמר ע"מ הרי הוא כשאר תנאי הגט בין אמר לה ע"מ שלא תנשא לו וכו' ומדסתם דבריו משמע אפי' לא קבע זמן והיא סברת הרא"ש ורבינו הטור והוא הפך מה שפסק בסי' קמ"ג סט"ז דצריך לקבוע זמן והיא ס' הרמב"ם ובס' כ"ב הביא בזה פלוגתא ע"ש והם סברות נראות הפוכות וכן ראיתי להרב באר הגולה סי' קל"ז שרשם ע"ד מרן אבל אם אמ' וכו' וכן היא ס' הרמב"ם משמע דהרמב"ם אית ליה אפי' לא קבע זמן מקרי גט ונ"ל דמרן בסי' קל"ז לא בא אלא לשלול דעת הפוסקים דאית להו דמאי דקאמ' בש"ס הרי את מותרת וכו' אלא לאיש פלוני דאפילו בע"מ פליגי ר"א ורבנן והוי שיור ולא מקרי גט והיא סברת יש מפרשים שהביא מור"ם שם ובא לומר דלא פליגי אלא בחוץ מפ' או אלא לפלוני אבל בע"מ הרי הוא כשאר תנאי הגט והיא ס' הרמב"ם והרי"ף והרא"ש וכולהו רבוותא ובסי' קמ"ג פי' דבריו ואמר אע"פ דאמרי' בע"מ הרי הוא וכו' דוקא אם קבע זמן דאם לא קבע זמן הוי כאומר ע"מ שלא תשתה יין כל ימי חייכי דגם בתנאים יש לחלק ועיין ב"ש שם נמצא דנקטינן דאם עבר על התנאי שהתנה הבעל ע"מ שלא שלא תנשא לפ' הרי נתבטל הגט ובניה ממזרים אמנם נראה דוקא בתנאי גמור כתנאי ב"ג וב"ר כמשפטי כל התנאים כמ"ש מרן בריש סי' קמ"ג המגרש ע"ת וכו' וכבר נתבארו משפטי התנאי' בסי' ל"ח ע"כ ור"ל שיהיה בו ד' דברים ואם לאו לא מקרי תנאי ואפי' לא נתקיים הגט גט וא"כ בנד"ד צריך להיות תנאי גמור שיהיו בו ד' דברים וצריך לחקור בדבר זה ואם לאו לא מקרי תנאי ואפי' נשאת לזה שנאסרה עליו בניה לא מקרו ממזרים וכאילו ליכא תנאי ומקרי גט בלא תנאי. מיהו ראיתי למרן בסי' ל"ח ס' ד' הביא בשם י"א דלא בעי' שיהיה בתנאי ד' דברים אלא במקום דאתי מנייהו חומרא ולא היכא דאתי מנייהו קולא ע"ש ומידי ס' לא יצא מידי ס' ממזרות כנד"ד וכ"ז אם א"ל ע"מ דלא בעי ד' דברים וכמ"ש מרן שם סי' ל"ח ס"ג דהוי תנאי גמור ואם נשאת לו בניה ממזרים דמאחר שלא קיימה התנאי הגט בטל ועדיין אשת איש מיהו כל זה הוא אם בשעת נתינת הגט א"ל ה"ז גיטך ע"מ אבל לפי מנהגנו במח"ק זה שאנו חוששין לס' וי"מ שהביא מור"ם בסי' קל"ז דאפי' בע"מ פליגי ר"א ורבנן והוי שיור ולא מיקרי גט ולכן בשעת כתיבת הגט כשמזכיר המגרש דבר זה אני אוסרה על פלוני אומרי' לו שתוק לא תאמ' זה הענין אנחנו מדברי' עמה בדבר זה ולא תדבר עוד דברי' כאלו ואחר שנותני' לה הגט ונגמר הענין אומרין לה לא תנשא לפ' כמ"ש מור"ם שם ואם חושדה מאדם יאמר לבית דין והם ימחו בידם שלא ישאו זה את זה ע"ש וודאי ליכא תנאי כלל ולא מקרי תנאי דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתם שאמר מור"ם נ"מ וכו' ואם חושדה וכו' אלא ודאי כוונתו לומר דכיון דבית דין אומרין לה כך לא מקרי תנאי ואם עברה ונשאת לו בניה כשרים זה מה שנלע"ד בזה וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות כי"ר

פרק ג' ה"ז ואח"ך משביעה וכו' והיא אומרת אמן אמן משנה בפ' היה מביא די"ח אמן על האלה אמן על השבועה וכו' ר"ל אמן קמא כוללת האלה והשבועה ואמן שנייה צריכה לגלגול שבועה אלא דק"ל מנ"ל לרבות ארוסה דילמא אמן ב' לא באה אלא לג"ש לאיש אחר דלא קינא לה בשבילו שהיא חייבת ע"י גלגול משום דשייך ביה קינוי אבל ארוסה דלא שייך בה קינוי אין מגלגלין כדאמרינן בר"פ ארוסה נשים לא שותות וכו' ומנ"ל לתנא דמגלגלין גם על הארוסה

הלכה ט' ואח"ך מביא כלי חרס שלא נעשה בו מלאכה מעול' וכו' ואם החזירו לכבשן עד שנתחדש כשר ונותן לתוכו מים חצי לוג מן הכיור וכו' ע"כ. הכי איתא בש"ס בפרק היה מביא (ד' ט"ו ב') תנא פיילי של חרס חדש דר"י ואמרינן דיליף ממצורע ופרכי' אי מה להלן מים חיים וכו' מה למצורע וכו'. ומשני אמר רבה אמ"ר בכלי חרס כלי שאמרתי לך כבר עי"ש. ונראה פשוט בפירוש הש"ס דרבה בא לתרץ מ"ט דר"י דקאמר דבעינן כלי חרס חדש ופליג ארבנן דלא בעו חדש אלא אפילו ישן ואחר שהשיבו על הג"ש בא רבה ליתן טעם אחר לר"י שהוא לימוד גמור משום דאמר קרא בכלי ולא קאמר ולקח כלי חרס ונתן בו מים כמ"ש רש"י ז"ל והיינו טעמא דלא אמר אלא אמר רבה כדרך הש"ס בכל מקום משום דעדין הלימוד בקרא ממצורע מים חיים אל כלי והכא קאמר בכלי שהוזכר במקום אחר שהוא המצורע ולכך לא קאמר אלא אבל לרבנן דפליגי על ר"י לית להו האי דרשא דבכלי וכן מוכח מדברי רש"י ד"ה דומיא וכו' אע"ג דלא גמירי ממצורע יע"ש וכן מהני כלי ישן ולא בעי חדש וכן מוכח מפירש"י ד"ה ל"ש רבנן דמתני' דלא בעו חדש ומכשירי בישן יע"ש ומוכרח אתה לומר דלית להו האי דרשא דבכלי ואינה אלא איכא דר"י ובהא פליגי דלר"י בעי חדש ולרבנן לא בעו חדש אבל הא דמימי כיור דבעי מים חיים לא איירי אלא לענין קידוש בעלמא ולא קאי אסוטה אלא דראיתי להר' תוי"ט במכילתין שפי' וז"ל ונ"ל אפילו לרבנן דר"י דלא בעו מים חיים מודו בכלי דבעי חדש משום דלאו גזירה שוה היא אלא הוראת מקום ועל הכלי לבד קפיד קרא ולפיכך לא קשיא דהכא סתם תנא דחדש בעינן ובריש פ"ב דזבחים במ"ש כל המימות כשרים לקדש יעי"ש. וקשה דלפי דבריו דקאמר דאפילו רבנן מודו בבלי דבעי חדש במאי פליגי ר"י ורבנן דקאמר בתוספתא תנא פיילי של חרס חדשה דר"י ואמרי' בש"ס מ"ט דר"י משמע דרבנן פליגי עליה וליכא למימר דרבנן דקאמר היינו רבנן דפליגי עליה במימי כיור דבס"ד דהוה גמרינן מג"ש דכלי כלי ממצורע מוכרחין אנו לומר דרבנן לית להו דבעי חדשה דאם כן צריך מים חיים כמ"ש בש"ס אי מה התם מים חיי' אף כאן מים חיים ורבנן מאחר דאית להו דמימי כיור הם מי מקוה לית להו האי ג"ש אבל השתא דקאמר טעמא משום בכלי וליכא מים חיים שפיר יליף מניה לענין כלי חדשה והנך רבנן קאמ' אבל הנך דמתני' דידן פליגי אר"י ולא בעו חדשה דא"כ מאי האי דקאמר משום דלאו ג"ש אלא הוראת מקום ושם לא נזכר ענין ג"ש ועוד מאי האי דקאמר דהכא סתם תנא דחדשה בעינן: