גושפנקא דמלכא (רמב"ם) סד

וכן בקרא אחרינא כתיב ברישיה לפי עדים ירעתטקר ותיבת עדים ב' וא"כ בלא א' ידעי' דעד היינו א' מכח רישיה דקרא. ותירצו דבפרק ד"מ מוקי לה לא' מן התלמידים והך לעדות המיוחדת לאפוקי א' רואה מחלון זה וכו' עיין במהרש"א שפי' דבריהם בע"א

פרק ב' הי"ב כל אשה וכו' (א"ה כאן מצאנו פסק א' לה"ה ז"ל דשייך להלכ' זו והשאלה נאבדה ומתוך התשובה יובן הענין). איתא בהרמב"ם ה' סוטה פ"ב הי"ב כל אשה שהיה לה קינוי וסתירה וכו' הואיל ונאסרה על בעלה וכו' הרי היא אסורה על זה שנתייחדה עמו וכו' ואם עבר ונשאה מוציאין אותה מתחתיו בגט ואפילו היו לה כמה בנים ממנו ע"כ אבל אם לא קדם הקינוי ובאו עדים שנסתרה וכו' ובאו ומצאו דבר מכוער כגון שנכנסו אחריו ומצאוה חוגרת חגור' וכו' ואם הוציאה בעלה בדבר מכוער כזה הרי זה לא תנשא לזה וכו' ואם עבר ונשאה והיו לה בנים ממנו לא תצא ממנו וכו' במד"א כשרננו העיר. עליה וכו' אבל אם לא היה לה שם רנון בעיר וכו' אם נשאת לנטען לא תצא אע"פ שאין לה בנים ע"כ המורם הוא מדבריו היכא דאיכא עדי טומאה ונשאת אפי' יש לה בנים ממנו תצא ובעדי כיעור וקלא דלא פסיק אם יש לה בנים לא תצא ובקלא דפסיק אפילו אין לה בנים לא תצא אבל אכתי לא אפילו בעדי כיעור גרידא או בקלא גרי' דלא פסיק וכ"מ מתשובת הרשב"א הביאה הר"בי סימן י"א וז"ל על מי שנחשד באשת איש ונפטר הבעל וכו' אם אותו קול של רינון קול ד"פ וכו' לא יכנוס ואף על פי שאין שם לא עידי טומאה ולא ע"כ ויש מן הגדולים שאמרו שאם כנס יוציא וכו' ע"ש ובמה שאמר ואם כנס יוציא הוא הפך דברי הרמב"ם והרי"ף וכן הוא דעת מר"ן בקצר כדברי הרמב"ם ודייק בלשונו כדברי. הרמב"ם ותצא דינא בנדון דידן דליכא עידי כיעור אלא קלא ד"פ אם נשאת לא תצא אע"פ דאין לה בנים ממנו. מיהו לכשתידוק נראה הכא בנדון דידן דאפי' נשאת תצא דיש לחלק דלא אמרו אלא הנחשד או הנטען באשת איש דהוא באקראי בעלמא נכנס אצלה או באה אצלו בצנעה במורא ופחד מבני אדם ומבעלה ביותר לכך הוצרכו עידי טומאה או עידי כיעור אבל בנדון דידן שראינו שבגדה בבעל נעוריה ונכנס אצלה בפרהסייא ביום ובלילה בכל יום ובכל לילה והוא מאכיל ומשקה לה ועשו בו כמה התראות ועמדו יחידי הקהל והלכו אל מושל העיר ובקשו ממנו שלא יניחוהו ליכנס אצלה ולא הועילו כלום. מחמת שמפזר ממונו לכל בני השררה בשביל שלא יעכבו עליו זה דבר פשוט דאנן סהדי שנטמא' עמו דמי מעכב אש בנעורת מוכרח אש דולקת עד ששלהבת עולה מאיליה דליכ' עיכוב ואם נאמר דהבחור זה נמנע משום איסורא. לא היה לו להתייחד עמה ביום ובלילה והיה לו לגדור עצמו ממנה. ואמאי מפזר ממונו בשבילה ומאכילה ומשקה ועושה לה כל צרכה בכל דבר שמבקשת ממנו וכל זה בפומבי לעין כל וכל העם אנשים ונשים אומרי' בפה מלא שהיא כאשתו ממש ועדיף ממה שא' חז"ל עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה דקי"ל הל' כר"י דאית ליה אין משקין לה אלא ע"פ שנים ואעפ"כ אמר אם ישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה בפריצותא מכוער הדבר ואסור. ומכ"ש בנדו"ד דהכל יודעים ואומרי' שהיא כאשתו והיא משמשתו בכל הצריך לו והוא משמש לה בכל דבר הצריך לה והוי כע"ט דאסורה לבעל ולבועל ואמרינן בה אם נשאת תצא ואפילו יש לה בנים ממנו מיהו אע"ג דאמרינן דאם נשאת תצא אם לא הוציאה וילדה עם הנחשד הולד לא מקרי ממזר. ומותר לבוא בישראל דלא הוי ממזר אלא הבא מן הערוה כמו חייבי מיתו' וכריתו' כמ"ש הרמב"ם פט"ו מה' א"ב ה"א איזהו ממזר האמור בתורה זה הבא מערוה מן העריות חוץ מן הנדה וכו' וכ"כ רבינו הטור סי' ד' ופסקה מרן בקצר וכן מצינו במחזיר גרושתו משנשאת דהולד כשר כמ"ש הרמב"ם בפרק הנז' ה"ב והיא אסורה לו והולד אינו ממזר וכן אם זנתה תחת בעלה דאסורה עליו וצריך להוציאה והולד אינו ממזר כמ"ש הטור סי' ד' ופסקה מורם סט"ז אמנם נשאר לי ספק א' וצריך לפרשו וקאי אדלעיל דאמרינן לא תנשא לנחשד ואם נשאת בע"ט יוצאת אפי' יש לה בנים ואם בע"כ וקלא ד"פ לא תצא דיש לבע"ד לחלוק ולומר היינו אם הוציאה הבעל בשביל דבר זה אסורה לנחשד וצריך להוציא אבל אם גירשה מרצונו או אם נתארמלה יכולני לומר שמותרת לנחשד ולשון מרן ז"ל מסייעני שכתב ואם הוציאה בעלה בדבר מכוער כזה ה"ז לא תנשא לנטען וכו' משמע אם לא הוציאה בעלה בשביל דבר זה מותרת לנחשד ואע"פ דיש לחלק בין ע"ט לע"כ דבע"ט אפי' אם עבר בעלה ולא הוציאה מ"מ לנחשד אסורה כמ"ש בלשונו הואיל ונאסרה על בעלה משמע דהדבר תלוי באיסורא וכ"מ מלשון הש"ס שאמר כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל. וכן יש להסתייע מלשון הרמב"ם שכ' כל אשה שבאו ב' עדים והעידו שזנתה עם זה כשהיתה תחת בעלה וכו' דמוכח הלשון דלא הוציאה בעלה אם מחמת שלא נודע לו או מטעם אחר תצא מ"מ בע"כ יש להסתפק. ואחר החי' ראיתי להרב"י בסי' הנזכ' שהביא בשם מ"כ וז"ל על מי ששאל על בתו וכו' וחשדה משמעון ונתגרשה מראובן מרצונו ונשתדכה לשמעון וכו' ונ"ל ולכל חבירי וכו' מ"מ וכו' הוציאה קתני משמע הוציאה הבעל משום ההוא שם וכו' ע"ש נראה מדבריו דלא נאסרה על הנחשד אא"כ הוציאה בעלה משום ש"ר של הנחשד וא"כ נמ' לנ"ד אם אנו חושבים החשד הנז' בע"כ אינה יוצאת מאחר שבעלה לא הוציאה בשביל דבר זה

ברם לאח"ה ראיתי להר"בי ז"ל שהבי' משם הרא"ש ז"ל כלל ל"ב וז"ל על הנטען על א"א ונתארמל' אין כאן מקום להסתפק דמאי נ"מ אם גירשה אם מת וכו' יע"ש וכ"כ הב"ש שם ס"ק י' וכתב ודלא כמ"ך שהביא הר"בי וכ"כ הד"מ ודלא כמ"ך ע"ש ואמנם במ"ש בנ"ד שהבעל בשעת הגירושין אמר להם אני אוסרה על פלוני שהוא אותו פלוני שנטען עליה אם הוא באמת שהבעל התנה בשעת הגירושין נ"ל אם כנים הדברים שהבנים ממזרים כמ"ש הרמב"ם בפ"ח מהל' גרושין ופסקה מרן בסי' קמ"ג סט"ז וז"ל אמ"ל ע"מ שלא תנשא לפ' עד"ז פ' וכו' ואם נשאת לו נתבטל הגט ובניה אפ' מהב' ממזרים ע"כ ר"ל אם נשאת לאחר וילדה עמו וגירשה ואח"ך נשאת לזה שאסרה הבעל הא' עליו נתבטל הגט למפרע והבנים שילדה עם הב' ממזרים הם מאח' שנמסר לה הגט ע"ת ולא קיימ' התנאי נתבטל הגט ועדין היא אשת איש והיא ערוה עליו והבנים ממזרים כל מה שילדה עמו וע"ש להרב בית שמואל שהק' לפי התנאי שלו נמצא שהיא אשת איש ולא הוו