גושפנקא דמלכא (רמב"ם) סב

חפצה בו ודאי אמרינן דבדבר זה מאסה ביבמה ולאו מטעם שהוא נשוי והו"ל כפנו' ויודה הריב"ש דמי"ק וכותבים עליה וכו' ונראה לי דכבודך נסתייע מדברי הריב"ש בסי' הנז' שכתב ע"ד מר"ן שכת' וז"ל וי"א שגם יבמה שאינה רוצה כדי לצערו וכו' וכתב הריב"ש ס"ק כ"ה וז"ל היינו לשיטת הפוסק' דא"יל מצי"ק אז כותבין עלי' אגר"מ יע"ש ומזה דנת בעצמך לנדו"ד שהוא נשוי דכתב הריב"ש עליו מח"ק ואין כותבין עליה וכו' ואני אומר דלא בא הריב"ש למעט אלא להחו' דאית להו מח"ק אפי' בלא סיבה ואפי' פנוי אלא שהיא אינה חפצה להתייבם לו והויא כמו בעינא ליה וכו' אבל לדידן דאית לן מי"ק וכייפינן לה אלא מטעמא אחרינא אמרי' מח"ק דהויא כאנוסה אם אמרה בעינא ומצערנא וכו' כותבין עליה וכו' ואמרינן מי"ק דזה לא מקרייא אנוסה דהא היא אומרת בעינא וכו' והו"ל כמו דלית לה שום סיבה והוא פנוי מקרי ואפי' הוא נשוי ומודה הריב"ש דאמרי' מי"ק וכותבין עליה וכו' מאחר דידעינן דנתנה עיניה באיש א' דזה הוא הטעם שאמרו חז"ל איבדה כתובת' דחיישי' שמא נתנה עיני' וכו' ופשוט אצלי שכותבין עליה אגרת מרד וכו' ומכ"ש דאין כופין אותו לח' ויש לי להאריך בזה בראיו' אלא דלית לי פנאי ואפי' אינו מכוין לשם מצוה דאפי' ר"ת דאי"תל היכא דאינו מכוין לש"מ כופין לח' הרי ר"י בע"התוס פי' דבריו דכופין אותו במילי ע"ש בב"י עוד כתבת מכ"ש דמתכוין לעבירה ומצוה הבאה בעבי' ומדברינו יתבאר לך דלא מקרי מצוה וכו' בשביל דעיני' וכו' דזו לא מקרי אמתל' אפי' לרש"י ואפי' ע"י צירוף

עוד כתוב בדב"ק וז"ל ולא גרע נדו"ד מאיסור שניות דרבנן וכו' וכן לא גרע מזקן ביותר שתשש כחו וכו' דפסק הרמב"ם חולצין ולא מיבמין וכו' זת"ד. ותמיהא לי על דברי קדשו איך מדמה ז"לז ורב המרחק ביניהם ולמה לא הוקשה לך אם באמת שוים כדבריך אמאי הכא בנדו"ד אם נתרצו שניהם ליבם ליכא איסורא ומותר ליבם ולקיים מצות יבמה יבא עליה אבל בשניות אפילו ירצו שניהם לא. אלא חולץ דוקא וכן בזקן אפילו יתרצו שניהם וכו' אלא חולצין ואם באמת כדבריך דשוין א"כ אפי' ירצו שניהם לא שבקינן להו אלא ודאי דיש לחלק דשאני יבם זקן מטעם דביאתו אינה ביאה דהוא משמש באבר מת והתורה אמרה יבמה יבא עליה ובעינן ביאה תדע דבזקן שלא תשש כחו יכול ליבם ובשניות גם כי הטעם משום דעשו רבנן סייג וגדר לערוה דאורייתא ואפילו במקום מצוה אין לפרוץ גדר ואין להאריך בדברי' שאין להם טעם. . ולא כמו שהבין כת"ר דטעם הזקן משום דאינו יכול להקים זרע וממנו אתה למד ללילה אחת דאינו יכול להקים זרע כופין אותו לחלוץ אלא מטעמא דכתיבנא דביאתו אינה ביאה. ולדבריך תקשה והא שניות יכול להקים זרע ואמאי אינו מיבם עוד כתב כת"ר כופין אותו וכו' מטעם דלא מתדר לה עם היבם וכו'. משמע דהיא אומרת כך ולא העולם אומרים כן וממנה אין ראיה מאחר שאינה חפצה בו ורצונה בבעל אחר ודאי אומרת כך ואינה נאמנ' דהא חזינן דקא מתדר עם אשתו הראשונה ופשוט הוא דדבר זה הוא נלמד מדברי הרב מים רבים והביא ראיה ממאיס שכתב הרמב"ם והיא סברה דחויה ואין לסמוך עליה ודבריו שכתב דנח' עליו שמא אינם חולקין עליו ביבמה והוא הפך דברי ה"המ ומר"ן והריב"ש ושאר הפוסקי' כדפי'. ברם הטענה שהיא מחק המלכות שאינו יכול ליבם והוא מבקש תואנות עד שימצא שעת הכושר כדי ליבמה בצנעה ושהויי משהי לה לזה כייפינן ליה לחלוץ דשיהוי מצוה לא משהינן ולא תשאר עגונה עד שימצא יכולת ליבם דלא גרע מאם היה היבם הגדול במדינת הים דלא משהינן לה עד שיבא ואפי' עיקר המצוה בו וכייפי' לאחיו הקטן ואמרינן ליה או יבם או חלוץ דשיהויי מצוה לא משהינן ופסקה הרמב"ם והטור ומר"ן דאין בידו לעגנה. ובזה אמרינן מח"ק למצות יבום והוא הטעם שכתב הריב"ש בתשובה מאחר דאין בידו ליבמה השתא כופין אותו לחלוץ. בהא סלקינן ובהא נחתינן דאין בכל אמתלאות אלו שכתובין בשאלה לכוף לחלוץ לזה היבם ואפילו בצרוף ז"לז ברם אמרינן ליה או כנוס או פטור ושיהויי מצוה לא משהי' ואין בידו לעגנה ואם אין לאל ידו ליבם כופין אותו לחלוץ ולא משהי' ליה עד שימצא פתח כ"א ע"פ רצונה אם תרצה להתעכב וא"ל כופין אותו לחלוץ ומי שחותמו אמת ינחני במעגלי צדק ואמת

פרק ו' הי"ט אשה שזנתה וכו' אבל סוטה שמת בעלה קודם שישקנה וכו' הרי זה חולצת ולא מתיבמת ע"כ. משנה בפ"ק דסוטה ופרכי' עליה בגמרא (ד"ה ב') אמאי תתייבם נמי יבומי ומשני אמר רב יוסף אמר קרא ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר לאחר ולא ליבם עי"ש. וקשיא לי בגווה דמאי מקשה והא ספק ערוה היא דהא אם נטמאת בודאי אינו מיבם ואינו חולץ דטומאה כתיבה בה והויא כעריות כמ"ש התוס' והשתא שנסתרה הוי ספק ולכך חולצת ולא מתייבמת ומאי מקשה אמאי תתייבם וכו' ותו למאי אצטרי' קרא למעוטי יבם. ואיפשר לומר דכוונ' המקשה היא תתייבם מכח דאתי עשה דיבמה יבא עליה ודחי ספק טומאה לכך אצטריך קרא למעוטי אחר ולא יבם

והתוספות בד"ה לאחר ולא ליבם וכו' כתבו וז"ל או אינו אלא לאחר ולא לאב וכו' עי"ש. ר"ל ומכל שכן בן שאם מכרה לו שאינה חוזרת ביובל לכהנים כשהוא אומר לאיש רבי לן אח שאם מכרה לו שחוזרת לכהני' ביובל ואחר למעוטי בן שאינה חוזר'

עוד כתבו בס"ד ועוד תקשה דהכא אע"ג דכתיב איש אחר עי"ש. אין כוונת' להקשות דמאי שנא דהתם מרבינן אח מאיש וממעטינן בן מאחר דגם הכא הו"ל לרבות אח ולמעט בן דהכא הבן התורה מיעט אותו בפירוש ולא יקח את אשת אביו וא"כ המיעוט ודאי אינו אלא ליבם אלא דכוונתם היא אמאי בשדה דרשינן איש ואחר והכא לא דרשינן אלא אחר ותירצו וא"ת מאיש וכו' ר"ל דגם הכא דרשינן איש לאחות אשה וכו' ואף ע"ג דלא דמי דהתם מרבינן והכא הוא למעט י"ל דהתם יתור איש הוא לרבויא דהו"לל ומכר לאחר וממעטינן אח וכ"ש בן כמ"ש בש"ס ואימא לאחר ולא לאח ומכ"ש בן דמסתברא דהבן יותר מן האח כדמוכח התם בש"ס ואמאי כתב איש ולכך הוא לרבויא אבל הכא אם כתב קרא והיתה לאחר להדיא לא הוינא ממעטינן אלא יבם משום דרמיא עליה ליבומי ולא ממעטי' הקרובים לכך כתיב והיתה לאיש אחר למעוטי קרובים ויבם מאחר ותירצו גם קושיא הראשונה דאחות אשה מאיש נפקא ויבם מאחר דדרשינן תרוייהו: