גושפנקא דמלכא (רמב"ם) סא

לרבני אשכנז שכתבו לו יש להביא ראיה שכופין לח' מדברי הרמב"ם שאם אמר איני חולץ ואיני מיבם כופין וכו' והאי יבם כיון שהיה רוצה לברוח וכו' ולעגנה ודאי כאומר איני חו' וכו' ע"ש. והשיב לו דאין משם ראיה דנהי דמעיקרא וכו' כיון שחזר בו ואמר שרוצה ליבם לא הוי כאומר איני וכו' עש"ד גם בנדו"ד אפי' לא חזר ואמר ליבם אלא כדי שלא ישאנה בעל אחו' מה בכך ומי יאמר דזה היא כונתו דילמא הוא חזר ברוחו ורצה ליבם דהכל יודעים דמצות יבום טוב ממצ"ח ואם מטעם דאמר מיבמה לילה אחת ואח"ך יגרשנה מ"מ מצוה מקרייא דאל"ך היא אסורה עליו משום אשת אח שלא במקום מצוה והו"ל למימר חולץ ואינו מיבם ועוד מי אמר לך לילה אחת מ"ח עדיפא מינה אי נפקא לך מדברי הריב"ש שכתב במי שהוא נשוי מח"ק ואם באמת יבום לילה אחת עדיפא ממ"ח הו"ל לחז"ל לומר מיבמה לילה אחת וממילא ליכא קטטה ז"א דחיישינן שמא לא ירצה לגרש דברצונו הכל תלוי ואין יכולים לכפותו ומה הועילו חכמים בתקנתם ואם מדברי משחא דרבותא אף על פי דאין הספר מצוי אצלי להשיב ע"ד מ"מ מד"ק שכתבת שהוא סומא ואין בידו לפרנסו כפ"כ וכו' אין משם ראיה לנדו"ד דודאי בזה אמרינן מח"ק ואין משם ראיה דמקיים מ"י לילה אחת אמרינן מח"ק ואם כונתך לומר דע"י דבר זה שמיבמה לילה אחת ואח"ך מגרשה יודעים דאין כונתו למצוה ז"א דמדאמרו חז"ל מיבמה לילה אחת ודיו ודאי מצוה היא וכונתו למצוה ומגרשה מפני המחלוק' ועוד דאפי' אין כונתו למצוה ומח"ק לא כייפי' כמ"ש הריב"ש עצמו כדפי' לעיל גם כתבת מאחר דהוא מיבמה הוא מנוולה על בעל אחותה ולא תנשא לו ותשאר עגונא והויא מצוה הבאה בעבירה וכו' ואמאי נקראת מצה"בע בשביל שלא ישאנה תתקיים באחר דכמה אינשי איכא בשוקא ולא תתעגן אם לא ירצה בעל אחות' ואמאי תתנוול בעיניו דבלאו הכי היא בעולה ואמאי תתנוול בכך אם חפץ בה ובאמתל' כזה כופין אותו לח' כדי לרחם על בני אחותה ותכנס במקומה א"כ לא שבקת חיי לכל בריה וכל אחת כשהיא רואה איש אחר יותר טוב מהיבם תאמר שאינה רוצה ביבם ותבקש סיבי הסיבות והיא נתנה עיניה באיש אחר ובפרט בזאת היבמה נ"ל טעמא משום שנתנה עיניה בבעל אחותה והיא מבקשת עלי' דברים על היבם לח' לה וכגון זה אמרו חז"ל תשב עד שתלבין ראשה או תתייבם ולא מהני כל האמתלו' אפילו דאית בהו ממש דהא חזינן כונתה וכ"ש באלו האמתלו' דאין בהם ממש ותמיהא לי על כת"ר שאומר אמתל' שמהם נודע הדבר שרצונה וחפצה בבעל אחותה לא מטעם אחר ואתה מחזיק בידה ותאמר שהוא מנוולה ב"מ ולא ישאנה וכו' והיא מצוה הבאה בעבירה ואיך לא זכר שר דברי חז"ל שחששו אפילו חששא בעלמא שמא נתנה עיניה באיש אחר ובשביל דבר זה אמרו אין כופין וחלקו על הרמב"ם מכ"ש הכא שאנחנו יודעי' דכך כונתה ואומרת בפיה שאפי' אם יהיו האמתלו' שאומר' יש בהם ממש ובעלמא יהנו בצירוף לכפות לח' בזאת היבמה לא מהני מאחר דידעינן שרצונה כדי שתנשא לבעל אחותה וכמו שחששו חז"ל באשת איש כך חששו ביבמה גם כתבת עוד מפני שאינו יכול למיקם בספוקה וכו' באמת אמתל' זו יש בה ממש וכופין עליה כדפי' ברם כת"ר לא גזר אומר שאינו יכול למיקם וכו' אלא אתה כמסתפק אפשר דאינו יכול וכו' משמע דכבודך הרי הוא מסתפק בלאחר זמן דילמא אינו יכול אבל עכשיו הא קחזינן אם יכול או לא ועוד אתה אומר שהוא בינוני אינו עני ולא חששו חז"ל דילמא לאחר זמן אם חזינן ליה עכשיו שיכול למיקם דאל"ך אפי' עשיר שמא יחזור הגלגל ולא אמרו חז"ל אלא אם הוא איש עני שראינו שאשתו ראשונה ובניה יושבים ברעב ובעירום ובחוסר כל אבל אם יש לאל ידו כדי לזונה אפי' אין בידו לזונה כפי כבודה אין כופין כמ"ש הריב"ש אלא משיאין לו עצה וכו' וזה נראה מדבריך שאשתו ובניו הראשונים מתפרנסים בטוב ואם כן איך תאמר דלא מצי למיקם וכו' ועוד דבלאו הכי אתה אומר דכונתו דווקא ליבמה לילה א' ולגרשה וא"כ מאי נפקא מינה אם יכול למיקם או לא ואפשר דנכנס לך ספק זה דאפשר אינו יכול וכו' מדברי מהרי"ע שם בתשובה בא' שרצה לישא אשה א' על אשתו והלך וקדשה ומשם נראה דאותו האיש באותו זמן לא היה איש עני אלא דחשש אחר זמן דאינו יכול דלית ליה מלאכה או סחורה ורצית לדמות הכא להתם ואין הנדון דומה לראיה דשאני כונת הרב לעשות גדרים וסייגים לדבר שלא ליתן יד לפושעים שיעמוד כל אחת וישא אשה אחרת על אשתו והיא לא נשאת לו אדעתה דהכי ומלבד דלית בה מצוה אלא אנחנו חוששים לעבירה אבל הנדו"ד איכא מצוה דאורייתא ואין אנחנו חוששים שמה אח"ז אינו יכול ועוד דשאני הכא דאפשר הוא בעל מלאכה או בעל סחורה מאחר דלא הוספת דבר זה בכלל דאינו יכול למיק"ב ולא עוד אלא דצווחו ע"ד קמאי ובתראי באותה תשובה דהפריז מאד ואין למידין הימנה ועוד דכוונתו לעשות גדרים וסייגים לא לבטל המצוה וחוששין שמא אינו יכול למיק"בס וכופין לחלוץ. והנה ראיתי אחרי רואי דב"ק בסוף תשוב' שחשש לדבר זה שאומרת שרוצה בבעל אחותה והויא נותנת עיניה באיש אחר ומגרע גרע מנשי אחו' והוא מפרק לה מאחר דהיבם הוא נשוי הרי הריב"ש כתב דמצח"ק ואפי' בעינא לי' ומצערנא לי' אין כותבי' עליה אגרת מרד וכו' ע"כ ויש לברר ולומר דודאי הריב"ש טעמיה דקאמר דאם הוא נשוי מח"ק ואין כותבין וכו' הוא מטעם דמסתמא אמרינן דטעמא דבגדה ביבמה הוא משו' דאינה יכולה לסבול צער צרת' והויא לה אנוס' ואין כותבי' וכו' דאנוס רחמנ' פטריה וודאי לא נתנ' עיניה באיש אחר כדי לאבד כתובת' אלא מסתמא זה הוא טעמא משום צרתה והיא אנוסה ולכך אין כותבין וכו' אבל אם ידעינן כונתה שנתנה עיניה באיש אחר ומכ"ש כשאומרת בפי' הו"ל כמו שהבעל פנוי דקי"לן מי"ק וכותבין עליה אגרת וכו' דודאי לאו מטע' צרתה אלא מט' דחשקה נפשה בבעל אחותה והויא נותנה עיניה באי"א דקי"לן אבדה כתוב' תדע דהא כתב מור"ם בסי' ע"ז ס"ב בדין מאיס עלי דפס' מר"ן תטול בלאותיה וכו' דפסק כהרמב"ם דלא תבעל וכו' והויא אנוסה וכו' כתב מור"ם ע"ד וז"ל שבקשה גט בלא כתובה וכו' אבל וכו' חיישינן שמא נתנה עיניה באיש וכו' ויש לה דין מורדת דבעינא ליה ומצערינן וכו' ע"ש הרי לפניך כתוב אפי' היא אומרת מאסתיהו אם אמדינן דעתה דלאו מטעם זה ויש לחוש שמא נתנה עיני' וכו' הויא מורדת ואפילו אומר' בפיה מאסתיהו ולא תלינן בטעם מיאוס ומכ"ש בנדו"ד שאומרת בפי' כדי שישאנה בעל אחותה והיא