גושפנקא דמלכא (רמב"ם) נז

כתבתי בכיוצא בזה דקידש ככנס והיא סברת הרשב"א אלא ודאי דאית ליה דרבינו ס"ל כנסחאת הרשב"א עכשיו שראה דבריו מפורשים בקטלנית

איברא דראיתי להכ"מ שם בקטלנית שכתב וז"ל ורבינו עצמו כתב בתשו' שלאשה קטלנית אין בו איסור אבל הוא מדוחק על צד הניחוש והפחד וכו' שינזקו בהם הגופות החלשים וכו' ואע"פ שיש חכמים שסוברים שלא תנשא אומרים לה אם תמצאי מי שיקדש אותך לא נחייבוהו לגרש והיו מערמין ומקדישין בפני ב"ע ואח"ך כותבין לה בי"ד כתובה וכו' יע"ש

ולפי דברינו אלה נראה דקטלנית היא קולא מאחריני ואין ללמוד ממנה ולא קאמר רבינו קידש ככנס אלא דוקא שם דהא אנן אמרינן לה בקום עשה מי יקדישך לא נחייבוהו לגרש דלא מצינו קולא זו באחריני

ונראה לי דדעת רבי' בחבורו אינו בדעתו בתשו' וודאי חזר בו דהא בתשובה קאמר אומרים לה אם תמצאי. מי שיקדש אותך לא נחייבוהו לגרש משמע דאית ליה אפי' לכתחי' והכא בחבורו פסק ואם נשאת לא תצא משמע דוקא בדיעבד והוצרך ה"המ לתת טעם לדבר משום דהרבה מקומות אומר לא תנשא וקאמר בש"ס ואם כנס לא יוציא ואם דעת רבינו בחבורו כמ"ש בתשובה מאי ראיה מייתי מהרבה מקומו' דהתם דוקא בדיעבד והו"ל לומר דטעם רבינו משום דקילא קטלנית דאינה אלא על צד הניחוש בעלמא אבל אחריני איכא איסור ודאי. נמצא דדעת רבינו וכן דעת ה"המ אית להו כנסחת הרשב"א דקידש הרי הוא ככנס ואם קידש כנדו"ד לא יוציא ואמרינן ליה לך וכנוס

וכן היא דעת הרא"ש ורבינו הטור ומרן דאית להו כנוסח' הרשב"א דקידש הרי הוא ככנס מדמצינו להר"בי שכתב ע"ד רבינו הטור שכתב הנחשד משפחה ונכרית ונתגיירה וכו' לא יכנוס ואם כנס לא יוציא כתב הוא על דבריו וז"ל כתב הרשב"א בתשובה אפשר שאפי' לא כנס בנישואין אלא שקידש אין מוציאין מתחת ידו שכל שצריכה גט מוציאין קרי' ליה ואין מוציאין בדיעבד ע"כ יע"ש נראה דאית ליה כנוסחת הרשב"א וקידש הרי הוא ככנס דאל"ך אמאי בחר בנוסחת הרשב"א יותר מנסחת הרמב"ן

ועוד ראיה גמורה דכלהו אית להו דקידש ככנס דמצינו להרא"ש שכתב ואם התרו בו וכנס לא מקרי דיעבד ומפקינן לה מיניה ופסקה רבינו הטור בסי' קמ"א ופסקה מרן בס"ס י"א והיא סברת הרשב"א ונוסחתו אמרו לו אל תכנוס וכנס מוציאין אותה מידו ואם אית להו כנוסחת הרמב"ן אפילו התרו בו וכנס אין מוציאין דלא קנסינן ליה

וליכא למימר דלפי מאי דכתיבנא לעיל לדעת מרן דחלק על הרב המבי"ט ויש לו לדעת הרמב"ן דאיכ' לחלק בין קודם שקידש לאחר שקידש נאמר דפסקו כנוסחת הרמב"ן מדחלק מרן לענין שלא להוציא דמאי דקאמר הרמב"ן ואם כנס לא יוציא היינו אם כבר קידש אבל אם אמרו לו אל תכנוס קודם שקידש יוציא ופסק מרן כנוסחת הרמב"ן ומיירי דהתרו בו ואמ"ל אל תכנוס קודם שקידש דאם כן לא הו"ל למרן לסתום אלא לפרש ולומר אם התרו בו קודם שקידש יוציא ואם לאחר שקידש אל יוציא ומאחר שסתם דבריו וכתב ואם התרו בו וכו' ודאי דאית להו כנוסחת הרשב"א. ועוד דמרן הב"י הביא נוסחת הרשב"א ע"ד רבינו הטור שכתב הנחשד משפחה וכו' וכת' ע"ד כתב הרשב"א שאפי' לא כנס אלא קידש וכו' ואיך יפסוק בכאן כנוסחת הרמב"ן דאית ליה דקידש לאו ככנס דמי ומטעם זה אין לפרש דברי מרן שכתב כל היכא דהתרו וכו' לא מקרי דיעבד וכו' וכנס דקאמר היינו קידש אבל אם כנס ממש לא יוציא והיא כנוסחת הרמב"ן לפי דברי מרן בתשובה שחלק לדעת הרמב"ן בין קידש לכנס וחלק על הרב המבי"ט דהוא גילה דעתו הכא דאית ליה כנסחאת הרשב"א שהביא דבריו ע"ד רבינו הטור כדכתיב' ועוד דמדברי הרא"ש ורבינו הטור שהוא מקור הדין שכתב מרן משמע שכנס ממש ואם התרו בו יוציא ע"ש. ועוד דהרשב"א בתראה להרמב"ן ועוד דהרשב"א הול"ל ושבח גירסא שהביא דקידש הרי הוא ככנס וכו' כמ"ש דבריו הב"י ס"ס י"א והביא מן הש"ס דילן סייעתא כגירס' דודאי דכך הוא הדין ופסקו כנוסחתו דקידש הרי הוא ככנס

וכן נראה מדברי הרב ב"ש ס"ק י"ח וז"ל כל היכא שהתרו בו וכו' לגירסא א' קידושין הם כנשואין ולפ"ז התרו בו לא הוי בדיעבד ומוציאין ולגירס' ב' הוא להפך והרא"ש פסק אם התרו בו לא הוי דיעבד וכו' וכונתו לומר לגירס' א' והיא גירסת הרשב"א דאית ליה קדושין כנישואין לא הוי דיעבד ומוצי' ולגירסא ב' שהיא גירסת הרמב"ן הוא להפך דאין מוציאין והרא"ש פסק אם התרו בו לא הוי בדיעבד ובסוף דבריו כתב ולמ"ש המחבר מוציאין אחר ההתראה א"כ הקידושין הרי הם כנשואין יע"ש הרי מפורש יוצא מדבריו דאית ליה להרא"ש ורבינו הטור ומרן אית להו כגירסת הרשב"א דקידש הרי הוא ככנס נמצא דכולהו רבוותא אית להו דהנדו"ד אחר שקידש יכנו' ואומרים לו כנוס

ואין לדחות ולומר דשאני נדו"ד דלא קאמר בש"ס אלא הנטען מהשפחה והגוייה וכו' דהיא חששא בעלמא אבל בעובדא דידן שנטמא עמה בודאי והוליד ממנה בין יש לבע"ד לחלוק ולומר דאפילו כנס יוציא ומכ"ש קידש זה אינו דזיל בתר טעמא משום שלא יאמרו וטעם זה מישך שייך בכולהו מאחר שבני אדם רואין שהוא נטען ומישך שייך גבה ונפשו קשורה עם נפשה ואוהבים זה לזה ואומרים דלא נתגיירה אלא להנשא לו דאל"ך דלא שכיח אצלה ואינו רואה לא מקרי נטען וליכא טעם שלא יאמרו נמצא דטעם שלא יאמרו שייך בכולהו וליכא לחלק וכן ראיתי להנ"י והביא דבריו הרב"י וז"ל ולאו דוקא ברנון אלא אפילו בא על שפחה ועל הגויה בודאי ובתוספתא קתני לה הכי בהדיא וטעמא שלא יוציא דכיון שנתגיירו וקבלו עליהם חזקה דגמרו וקבלו וכו' וגרים גמורים הם וכיון דגיורת מיהא הויא מותרת היא לו ל"ש יש לה בנים ממנו או אין לה בנים לא יוציא וכ"כ הרמב"ן ז"ל ע"כ

נקיטינן מכל הני מילי מעליית' דכתיבנא שהאיש הזה שקדם וקידש דלכולהו רבוות' עמודי ההוראה אית להו דאינו מוציא ואומרים לו כנוס דקידש הרי הוא ככנס וכל זה בשלא התרו בו אבל אם התרו בו ועבר וקידש קנסינן ליה ומוציאין אותה מתחת ידו דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש והם פקעו לקדושין דידיה ואפי' אם כנס ממש כמ"ש מרן ז"ל ס"ח וז"ל כל היכא שהתרו בו וכו' לא מקרי דיעבד ומפקינן לה מיניה והיא סברת הרא"ש ורבינו הטור עיין שם סי' קמ"א וכן היא