גושפנקא דמלכא (רמב"ם) נו

אמו ואחר מכן נתנצנצה בה רוח קדושה והלכה ונתגיירה כדת גיורי' גמורה וחזרה עוד וחשקה נפשה באיש יהודי הנז' להיות לו לאשה בקדושין וכתובה כדת משה וישראל וגם הוא חשקה נפשו בה והלך וקדשה בפני עדים קדושין גמורים ורצה לכונסה לחופה והיה עכ"ב בדבר שלא לכנוס אלא יגרש מפני שלא יאמרו וכו' ועכשיו נפשם לשאול הגיעה אם אמת בדברי המעכבים ויגרש או יכנוס יורינו המור' לצדקה ושכמ"ה

תשובה דבר זה הנה כבר פתח פתוח מצאתי בדברי הפוסקי' עמודי ההוראה ראשון לציון איתא בדברי רבינו הרמב"ם ז"ל וש"ס ערוך הוא וז"ל שליח שהביא גט מחוץ לא"י ואמר בפני נכתב ובפני נחתם הרי זה לא ישאנה שאנו חוששין שמא עיניו נתן בה וכן הנטען על השפחה ונתגיירה ועל הנכרית ונתגיי' הרי זה לא ישאנה וכולן אם עברו ונשאו אין מוציאין מידם ע"כ וכן פסק הרא"ש והביא דבריו רבינו הטו"ר בסימן קמ"א וז"ל וכל היכא דהתרו בו ועבר וכנס לא מקרי דיעבד ומפקי' לה מיניה ע"כ. מכלל דהיכא דלא התרו בו וכנס לא מפקינן לה מיניה ע"ש

וכן פסק רבינו הטו"ר בסוף סי' י"א וז"ל הנחשד משפחה ונכרית ונתגיירה וכו' לא יכנוס ואם כנס לא יוציא ע"כ יע"ש וכן פסק מר"ן בשלחנו הטהור כלשונו ואם כנס לא יוציא ע"ש הרי דכולהו רבוותא עמודי ההוראה אית להו אם כנס לא יוציא

אמנם יש לדחות דמאי דקאמר אם כנס ל"יו היינו כניסת החופה לא כניסת הקידושין שהכניס' לרשותו ונאסרה לכל דאל"כ הול"ל ואם קידש לא יוציא ומכ"ש כנס ומכ"ש לרבינו הרמב"ם דנקט בלשונו הזהב ואם נשאת לשון נשואין איכא למימר ולא קדושין ומדדייק בלישניה וקאמר ונשאת ולא קאמר ואם כנס דמשתמע נמי כניסה לרשותו ע"י קדושין

וראיתי לה"המ שם שנסתפק בדבר זה וכתב וז"ל . פי' כניסה זו יש לומר דוקא נישואין ויש לומר אפילו קדושין בלבד ולמטה בסמוך יתבאר בדין שליח וז"ל שם למטה בד"ה וכולן אם עברו וכו' בירושלמי יש בזה נוסחאות חלוקות האחת היא קידש אין אומרים לו שיכנוס אלא שלא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו וזה הנוסחא שכתב הרמב"ן ז"ל אבל הרשב"א ז"ל מצא נוסחא אחרת קידש כמי שהכניס אמרו לו שלא יכנוס וכנס מוציאין מידו ופירש הוא ז"ל אמרו לו וכו' וכנס אחר התראה קונסין אותו ומוציאין אותה מידו ע"כ

נמצא לפי נוסחת הרמב' קידש לאו ככנס ואומרי' לו אל תכ' והיא חומרא אבל אם עבר וכנס ממש לחופה לא קנסינן ליה ואין מוציאין אותה מידו והיא קולא ופי' אם עבר וכנס דקאמר לא קאי אקידש דרישא אלא אפילו קודם שקידש אם אמרו לו שלא יכנוס וכנס אין מוציאין אותה מידו ומכ"ש אם קידש ואמרו לו שלא יכנוס וכנס שלא יוציא והיא קולא ביותר או אפשר לומר דהא דקאמר ואם עבר וכנס לא יוציא קאי ארישא דקידש לאו ככנס אבל אם אמרו לו אל תכנוס קודם שקידש ועבר וכנס מוציאין אותה מידו וצד זה הוא כמו נוסחת הרשב"א והחי' שביניהם הוא לענין אם קידש דלדעת הרמב"ן אומרים לו אל תכנוס ולדעת הרשב"א אומרים לו כנס דקידש הרי הוא ככנס נמצא לנוסח' דהרמב"ן איכא לפרש בה בתרי אנפי כדכתיבנא ולנוסחא דהרשב"א דאם עבר וכנס יוציא היינו קודם שקידש והיא חומרא אבל אם קידש אומרים לו כנוס והיא קולא נמצא להרשב"א קידש הרי הוא ככנס ומאי דקאמר' בש"ס ואם כנס אל יוציא היינו קידש אלא דעדיין מידי ספיקא לא יצאנו אם הרמב"ם ז"ל אית ליה כנוסחת הרשב"א דהא דהא שהוא מבאר דבריו ומחפש באמתחותיו וירד לסוף דעתו איכא ספיקא קמיה כנז"ל. ואחר החיפוש ראיתי למהרח"ש שכתב דלדעת מרן אית ליה דמאי דקאמר הרמב"ן ואם כנס לא יוציא קאי ארישא דקידש ועלה קאמר ואם כנס לא יוציא אבל אם מקודם שקידש אמרו לו אל תכנוס וכנס מוציאין אותה מידו ומהרימ"ט פליג וס"ל דדעת הרמב"ן שאמר ואם כנס אל יוציא לא קאי ארישא ואפילו אם מקודם אמרו לו אל תכנוס וכנס אל יוציא

אמנם אח"ה ראיתי לרבינו הרמב"ם בה' איס"ב פרק י"א הלכה ל' וז"ל אשה שנשאת לשני אנשים ומתו לשלש לא תנשא ואם נשאת לא תצא ואפי' נתקדשה יכנוס ע"כ ע"ש

ומכאן מודעא רבא לאורייתא דרבינו אית ליה גם בנטען מן הנכרית אית ליה קידש ככנס כנוסחת הרשב"א כמו הכא ואתיא במכ"ש מקטלנית מתרי טעמי חדא דלא קאמר בש"ס בקטלנית ואם כנס לא יוציא כמ"ש בנטען ואחריני דלא קאמר אלא לשלישי לא תנשא ותו לא ויכולני לומר מאחר דלא קאמר אלא לא תנשא ולא קאמר ואם כנס לא יוציא בהנך כוונתו לומר דאפילו כנס ממש יוציא וקאמר רבינו פירוש לא תנשא היינו לכתחילה אבל אם נשאת לא תצא וטעמו כמ"ש ה"המ דבהרבה מקומות אומר לא תנשא ומפרש בש"ס ואם נשאת לא תצא והכא דכוותייהו ולא מלבד זה אלא הוסיף עוד וקידש ככנס ואם בעלמא אית ליה קידש ככנס מניין ליה לרבינו לומר כך דאם נשאת גופה לית ליה אלא מהנך אחריני וקידש ככנס מנ"ל אלא ודאי דרבי' אית ליה כנסחת הרשב"א בירוש' דקידש ככנס ואם נשאת לא תצא כמו אחריני דדינם שוה דלאו בני כפיה נינהו ובכולהו אמרינן ואם כנס לא יוציא ועוד דאתייא במכ"ש משום דחמירא סכנתא מאיסורא ואם בקטלנית אית לן בקידש ככנס וכ"ש בנטען מן הנכרית דלית בה סכנתא אלא איסורא וגלה לנו רבינו דעתו בקטלנית ומכל שכן בנטען

וכ"כ הרא"ש ז"ל והביא דבריו רבינו הטו"ר סי' ט' וז"ל אשה שנשאת לשלש כופין אותו להוציא דחמירא סכנתא מאיסורא וכ"כ הנ"י והרשב"א והביא דבריהם הר"בי נמצא דקטלנית חמירא מהנטען וכופין לאפוקי אחריני דלאו בני כפיה נינהו ואית ליה לרבינו קידש ככנס ומכ"ש בהנך ואע"פ דרבינו לית ליה כפיה בקטלנית מ"מ לא גרע מהנך דאית ליה אם נשאת לא תצא

וכן ראיתי להר"מ שכתב שם וז"ל וכתב רבינו שהקדושין ככניסה וכבר כתבתי בכיוצא בזה בפ"י מה"ג יע"ש

נראה דכוונתו לומר כמ"ש דמשוה להו אהדדי ואע"פ דלא הכריח שם דקידש ככנס אלא מסופק בדבר מ"מ כוונתו לומר בכיוצא בזה דאית לן בש"ס דקידש ככנס כמ"ש רבינו והיא נסחת הרשב"א שכתב שם ואם באמת רבינו לית ליה כנסחת הרשב"א אלא כנסחת הרמב"ן מאי האי דקאמר ה"המ וכבר