גושפנקא דמלכא (רמב"ם) נה

וכן ראיתי למרן בהך דאשה יכולה לעשות שליח וכו' דבראש הסימן סתם לן דאשה יכולה לעשות שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה ואחר מכן כתב בשם י"א שאין האשה יכולה וכו' והתם מוכרח אתה לומר דמאי שהביא סברת י"א הוא בא להחמיר לכתחיל' אבל בדיעבד מה שעשתה עשוי דאל"כ אמאי הביא סברא קמייתא בסתמא דיכולה לעשות דהכי קי"לן דדעת מרן בהבאת י"א הוא לסמוך עליהם אם כבר נעשה הדבר ומכל שכן היכא דנעשה הדבר דיש לסמוך אסתם ועוד דדוחק לומר דמרן פסק היפך עמודי ההוראה דודאי לא נקט לה אלא משום חומרת הגט והיינו לכתחי' דוקא

ומזה יש ללמוד לנ"ד דדעת מרן שהביא יש מי שאומר שאין להטיל שום תנאי וכו' היינו משום חומרת הגט והיינו לכתחי'. ועוד דדבר זה אינו דינא דגמרא אלא דרבינו פרץ חידש דין זה מסברא משום חששא ואין לך בו אלא חידושו דוקא לכתחילה מאחר דאינו מדינא דגמרא כמ"ש מרן בסי' קכ"א סי"ח דצריך הגט להיות מעורה ואם לאו י"א שהוא פסול וכו' יעיין שם. וכתב עליו מור"ם ונ"ל דבמקום עיגון אין להחמיר וכו' יע"ש. וכתב עליו הרב ח"מ ס"ק ל"ו וב"ש פשוט הוא מאחר דדינא דש"ס בכתיב' הגט אפילו ע"ד שיכול להזדייף וכו' יע"ש. נראה דדעתם הוא דבדבר שאינו מדינא דגמרא אינו מעכב בדיעבד או במקום עיגון ומכ"ש בשניהם ואפילו הפיסו' בגוף הגט ומכ"ש בנ"ד דהגט כשר אלא משום דאיכא חששא בדבר ונסתלקה החששא דודאי אינו מעכב בדיעבד ובמקום עיגון

וכן ראיתי להרב שער אפרים שאלה ק"ט שכתב על גט אחד שנמצא בו כמה קלקולים ושנוים בין הגט להרשאה והתיר במקום עיגון יע"ש: וכן ראיתי להרב הלבוש ז"ל שכתב על דברי מורם סוף סימן קכ"ה וז"ל. וי"א דאין להפריד האותיות וכו' ויש מקילין וכו' לתקן קודם שיח' העדים כשבעל מצוה לתקן ע"כ. וכתב הלבוש ונתן טעם לדבר אע"ג דעדי מסירה כרתי מ"מ כיון שכבר חתמו העדים הסופר נסתלק וכו' ולא יתקננו עוד בד"א כשיכולי' לכתוב אחר וכו' אבל במקום שיש חשש עיגון כגון שבא מארץ רחוקה ואין שיירות מצוייות להביא אחר אין לפוסלו יע"ש. וכן כתב הח"מ סק"ט אבל הרא"ש בתשובה וכו' כתב דבוקי' האותיות פסולין בארצנו וכו' אבל במקום עיגון שבא מארץ רחוקה וכו' לא הייתי פוסלו וכו' וכתב עליו הח"מ משמע אפי' לאחר חתימה ואפילו שאין הבעל כאן היה מכשירו וכו' יע"ש ועיין ב"ש שם

הרי מוכח מדברי הרא"ש ז"ל ומדברי בעל הלבושי' וח"מ וב"ש דבדבר שאין איסורו מדינא דגמרא אלא חומרא בעלמא שהחמירו הפוסקי' אחריהם אע"פ שפסקה מורם וה"ה מרן לא פסקוה אלא לכתחי' משום חומרת הגט אבל במקום עיגון או בדיעבד אין בה עיכוב

ומכ"ש בנ"ד דפסק מורם בו י"א שנכון להחמיר שלא לגרש על ידי ש"ק כלל וכו' דפירש. דבריו דטוב הדבר משום חומרא דבדיעבד אינו מעכב ומכל שכן במקום עיגון וכן לענין תנאי דפסק מרן יש מי שאמר וכו' ונקט בלישניה ימ"ש וכו' דכונתו לומר דלסברא קמייתא ליכא עיכובא אבל ימ"ש שאין וכו' והיא סברא יחידאה דודאי אינו לעיכובא וזה דבר פשוט לדעתי ולא כתבתיו אלא לאפוקי מדעת בית דין שהיו בימים ההם שפסקו להח' ורצו לעגן האשה הקוש'ית הנזכרת אחר שנתעגנה זה כמה שנים ורצו להוסיף לה מדילייהו הי"בע

גם מה שטענו הדיינים דיש לבטל הגט מטעם דלא כתבו בקבלת העדות ששלחו הבית דין מהתם להכא והעידו בה שהשליח שמינתה האשה הנזכרת קבל הגט מיד בעלה ונתגרשה כדת משה וכו' לא כתבו בה שנתקיימו להם החתי' באחד מדרכי הקיום וצ"ל בה שהם עצמם בי"ד שהיו בשעת נתינת הגט הם קיימו שטר שליחות ולא ע"י אחריני

ואנכי נפלאתי ע"ד במאי דקאמרי שהם עצמם מקיימים וכו' והוא הפך דברי מרן דכתב ואפילו אם יקיימו' בהנפק צריך שיהיו חתימת הדיינים ניכרות וידועות וכו' הרי דאין צריך הם עצמם לקיים חתימת העדים דשטר שליחות אלא יתקיים בהנפק וצריך להכיר חתימת הדיינים כולם

גם מה שטענו דלא כתבו בשטר שליחו' שנתקיי' להם וכו' לדעתי אינו צריך תדע דעיניך תחזינה מישרים בהעת' שטר קב"ע שהוא בספר רבינו הטור וכן לשון שהובא בהגהות מימונייות וכן שטר קב"ע שהובא במרדכי לא הוזכר בהם שיכתבו בק"ע שנתקיים להם חתימות שטר שליחו' וכו' ואם באמת כדבריהם שצריך להזכיר בקב"ע ואם לא הזכירו אמרינן מסתמא לא נתקיים וטעו הו"ל לרבנן לקבוע לשון זה בשטר קב"ע אלא ודאי לא חיישינן לדבר זה דודאי נתקיים להם ולא חיישינן לבית דין דין טועים. ואם תאמר דחיישינן לבית דין דאינם בקיאים בדינא ולדעתם הוא דלא בעי קיום. דמסתמא לא אמרינן כן אלא אם ראינו שום ריעותא בגט או בשטר אז אמרינן אתרע חזקת' אבל מסתמא אמרינן בקיאים ולטעות לא חיישינן ומכל שכן דדבר זה של הקיום כ"ע ידעי דשטר בעי קיום. ואם תאמר דאינן יודעים דצריך להכיר שלשה חתימות ב"ד אם לא קיימוהו הם בעצמם ונתקיים להם ע"י הנפק ודילמא לא הכירו אלא ב' חתימות כמו קיום שאר שטרות ואנן בעינן בגט להכיר שלשה חתימות. זה אינו מעכב דדוקא לכתחי' בעי' קיום ג' אבל בדיעבד ובמקום עיגון א"צ דהרי גדולה מזה כתב הרשב"ץ והביא דבריו הב"ש ס"ק ל"ח דבמקום עיגון מקילין אפילו בש"ק דקיום שטרות דרבנן יע"ש

נקיטינן מכל הני מילי מעלייתא דכתי' שהאשה הקושי' הנזכ' שנתגרש' ע"י שליח קבלה ובתנאי גירושיה גירושין גמורין והרי היא מותרת לינשא כחפצה ורצונה ולית מאן דימחה בידה ונפש היפה תאכלנה והמוחה בה עתיד ליתן את הדין שגורם לה מכשול על ידו דכמה וכמה הקילו חז"ל בעיגונא דאתת' שלא יצאו בנות ישראל לתרבות רעה ומי שחותמו אמת ינחנו במעגלי צדק ויצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר

פרק י' הי"ד שליח שהביא וכו' וכן הנטען וכו' הרי זה לא ישאנה ע"כ ועיין בה"ה

נשאלתי לאשר שאלוני בעניין איש יהודי מעיר גיבלטאר שיצא לחוץ ממחיצתו דת יהודית וחשקה נפשו בבת אלנכר לזנות עמה והיה עמה כמה שנים בדרך ארץ עקומה עד שהוליד ממנה בן וקברתו