גושפנקא דמלכא (רמב"ם) נד

דירתו משם ונתיישב בכאן והלכה האשה הנזכרת אצלו ופיתה אותו שישלח על ידו שם לעיר בעלה הנז' לב"ד ויחידי הקהל לכוף הבעל לפוטרה בגט כשר ונתרצה לה בענין שמינתה מכאן שליח קבלה שהוא עומד במקום הבעל וכתב לו הרשאה כדחזי שמינתה פ' שליח קבלה והגיעה ההרשאה ליד בית דין ושלחו אחריו ואחר עמל וטורח ופטפוטי מלין ופיוסין ברצי כסף עד שאמר להם רוצה אני ברם אני נותן הגט לשליח ע"ת שאם לא באתי מעכשיו עד ד' חדשים בתנאי כפול וכתבו בי"ד קב"ע שנתגרשה על ידי שליח הקבלה שמינתה האשה ואמרו בקב"ע שנתקיימה ההרשאה כדחזי וכתבו שנתן הגט בלא שום תנאי כ"א על תנאי אם לא יבוא כנז' ונתעכבה קב"ע עד שעבר הזמן הנזכר ושלחוה למחק"ז ושמחה האשה הנזכרת שהותרה מכבלי העיגון אלא שנהפכה שמחתה לתוגה שהב"ד שהיו יושבים על כסא ההוראה בזמן ההוא אמרו לה שעדין היא אסורה בכבלי העיגון מטעם שנתגרשה ע"י ש"הק ובתנאי ויהי כבואה אל בית מדרשנו בוכה ומבכה ובקשה ממני היש מזור למכתה וכשראיתי בעלבון האשה הנזכ' יושבת גלמודה נכמרו רחמי ואמרתי לעמוד על אמת"ת הענין לעיין בדינה וזה החלי בס"ד

איתא בדברי רבינו הטור סימן קמ"ה וז"ל שליח קבלה צריך שטר הרשאה ויחתמו בו ב' עדי' וצריך שיהיו ידועים וכו' ואף אם יקיימוהו בהנפק צריך שתהיו חתימות הדיינים ניכרות וידועות לבני מקום הנתינה וכו' ולא יטיל בו שום תנאי והדיינים יכתבו עדותם וכו' וגם הבעל יכתוב תחת החתימות כך וכו' ע"כ. הוסיף רבינו הטור ואמר וז"ל מדברי הרי"ף הנה הפליג להחמיר ואחר כל זה כתב והנה פי' דין ש"ק אבל נכון שלא תעשה אשה שליח לקבלה וכו' כי ברוב פעמים אינו מצוי שיהיו שלשה בני אדם ידועים וחתי' ניכרת במקום כתיבת הגט ועדים שיכירו חתימת כל שלשה דיינים. וצריך שלשה דיינים שהם בשעת נתינה שיכירו החתימות שחתמו בשטר שעשתה אותו ש"ק ולא סגי בחתימות שיקי' מעיר לעיר דשמא לא יכירו החתימה מכולם וצריך לקיים כל השלשה בגט וכו' יע"ש

ופניתי וראיתי בדברי מרן בקצר דאפסיק' הילכת' כוותיה אם ס"ל כסברת הר"ף או לא וראיתי שפסק בסימן ק"מ ס"ג וז"ל האשה עושה שליח לקבלה והיא מתגרשת בקבלתו מיד וכו' ובסי' קמ"ז ס"ח כתב כשהיא עושה שליח קבלה צריכה לעשותו בפני ב' עדים וכו' ובסעיף כ"ז כתב וז"ל על שטר שליחות קבלה יחתמו ב' עדים וצריך שיהיו בני אדם ידועים שתהיה חתימו' ניכרת ואם יקיימוהו בהנפק צריך שיהיו חתימ' הדיינים ניכרות וידועות וכו' ובסעי' כ"ט כתב בשעת נתינת הגט וכו' ויכירו חתימות ההרשאה וכו' ויש מי שאומר שלא יטיל בו שום תנאי וכו' והדיינים יכתבו עדותם ע"כ

נראה פשוט דדעת מרן ז"ל הוא הפך גזירת הר"ף שהביא רבינו הטור שאין לעשות שום ש"ק דבהדייא פסק דעושין ש"ק והביא תחי' דבריו דעושין שליח קבלה וחומרת סו"ד דגזר אומר שאין לעשות שום שליח קבלה השמיטה מספרו דאין כך דעתו. גם נראה מדבריו שכתב שיהיו חתימות הדיינים ניכרות וכו' ולא כתב מכולם כמ"ש הר"ף בסו"ד נראה דדעתו היא דאין צריך להכיר חתימות כולם אלא בשנים סגי כדקי"ל בקיום שטרות והראיה דהוא גופיה השיג על הר"ף בס' ב"י שהדין אינו כן דשלשה החתו' בשטר כשיקיים ב' מהם סגי כדאיתא בפ"ב דכתובות וכו' יע"ש. ולכך סתם דבריו בקצר וכתב חתימות דיינים סתם אלא דראיתי להב"ש שהביא משם הלבוש ודרישה וב"ח דבגט מח"מ בעי' הקיום לכולם עיין סי' קמ"א ס"ק ל"ח ותמיהא לי על הב"ש איך הביא דבריהם ע"ד מרן והוא מיאן בדבר זה בספרו בב"י ואפשר דהתם שהשיג על הר"ף הוא על מה דקאמר בלשונו דקיום שטרות בשלשה דמשמע דכך הוא הדין אבל על מאי דקאמר וצריך לקיים כל הג' בגט יודה לו משום חומרת הגט כמו שאמר הרב ב"ש משם הרבנים הנז' משום חומרא

הרי מפורש בדברי מרן דעושין ש"ק אפי' לכתחי' ולא חשש לס' הר"ף דהיא סברא יחידאה גם פי' בלשונו הזהב דיכולים לקיים שטר הרשאה בהנפק אף על פי שהדיינים שיושבים בשעת נתינת הגט אינם מכירין חתימות עדי ההרשאה יכולים להכירם ע"י עדי הקיום כשמכירין חתימ' וזה אפי' גם מה שאמר מרן יע"ש שאין להטיל שום תנאי היינו לכתוב וכן מוכח מלשונו דנקט האי לישנא שאין להטיל שום תנאי היינו לכתחי' משמעותו. ועוד דזיל בתר טעמא משום חשש שמא תדע בנתינת הגט ולא תדע בתנאי דטעמו משום חששא והוא לכתחי' אבל אחר שנעשה מעשה ונתקיים התנאי אין פוסלין הגט למפרע ובפרט במקום עיגונא דאתת' דדבר זה הוא זר מאד ואין הדעת סובלתו ולדעתי דבר פשוט דגם הרי"ף יודה דאחר שנעשה מעשה הגט כשר ומגורשת על ידי ש"ק מדנקט בלשונו הזהב אבל נכון שלא תעש' האשה ש"ק דבשבי' הנכון אין מבטלין הגט אחר מעשה ובפרט במקום עיגונא דאתתא דודאי יודה הר"ף דלכתחי' ש"ק דבמקום עיגונא לכתחי' הוי בדיעבד וכן לענין התנאי יודה דאין אחר מעשה כלום דטעמו משום חששא ועוד דבמקום עיגונא לא דיבר הר"ף. דמצינו בכל הפוסקים בהרבה מקומות שהחמירו בגט ומ"מ הקילו במקום עיגונא דאתתא וזה דבר ברור ולמפורסמות אינם צריכות ראיה

ועוד טעם לדבר שדברי מרן דפסק יש מי שאומר שאין להטיל שום תנאי בש"ק דבריו הוא לכתחילה אבל בדיעבד מגורשת ומכ"ש במקום עיגון דהא כל עמודי ההוראה כולם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש אית להו יכולה אשה לעשות ש"ק לכתחי' ואפי' בתנאי ולא חיישי להאי חששא של הר"ף כמ"ש הרמב"ם בריש פ"ו מה"ג יע"ש וכן היא דעת הרא"ש ואף ע"פ דלא ראיתי דבריו מפורשים מ"מ י"ל דעתו ממ"ש רבינו הטור ריש סימן קמ"א האשה יכולה לעשות שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה וכו' ובספר התרומה כתב וכו' וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה וכו' יע"ש. הרי דהרא"ש אית ליה דיכולה לעשות ש"ק אפילו מיד שליח בעלה ומכ"ש מידו ואין הסברא נותנת דמרן פליג אכולהו לפוסלו בדיעבד ואפילו במקום עיגון ותשאר עגונה דודאי לא קאמר לה מרן אלא להחמיר עליו לכתחילה דוקא ולא בדיעבד ומכל שכן בדיעבד ובמקום עיגון ומדסתמו דבריהם הרמב"ם והרי"ף והרא"ש דבריהם פשוט דאית להו דאפילו על תנאי לית לן ביה דאם לא כן הוה להו לפרש: