גושפנקא דמלכא (רמב"ם) נג

עליו וכתב דדוקא אם כללם עם הנדונייא כמ"ש הרשב"ץ דמשם באר"ה דדבריו ע"פ התקנה דאל"ך מאי שנא דכפי הדין אית לן דאם התוספת קבלו עליו כעיקר אפילו נתארמלה גובה אותו כמנה ומאתים וכמו נדונייא גופה אלא ודאי דדבריהם ע"פ התקנה בנויים וכך תקנו דוקא התוספת שכלל אותה עם הנדונייא והיא גופה תקנה שהחזיר הנדונייא ליורשי הכלה אם מתה בתוך ג"ש ולאו מדינא דגמר' דלא נזכר מנהג זה בש"ס ובכלל התקנה תקנו אם כלל התוס' עם עיקר הנדונייא

אלא דלכאורה נר"ל דיש גמגום בדברי מהרי"ע דמתחי' כתב דאם כלל התוס' עם הנדונייא נעשה כנדונייא ומקרי שלה וכן מדוייק בפלוגתיה עם החכם הפוסק משום דלא כללו עם הנדונייא וכ"כ דסוף סוף וכו' שהרי לא כללו עם הנדונייא וכו' ובסוף דבריו כתב דדוקא מה שהביאה מבית אביה ולא יותר דטעמו משום דתם לריק כחכם ולא שייך אלא במה שהביאה וכו' ולשון נדונייא ולשון חזרה מוכיחין דדוקא מה שהביאה היא נוטלת לה להרויח וכו' ולפי טעם זה אפי' כלל עם הנדונייא ומאי האי דקאמר שהרי לא כללו עם הנדונייא ע"ש וצ"ע ולדבריו תקשה נמי גם התקנה שתקנו כך ולאפס הפנאי אין להאריך

ועוד שאלוני בענין כתובת בנין דכרין והאשה השניה עדיין היא קיימת וגם צרת הבת אם יש לו לבן כתובת בנין דכרין מאחר דהאשה השניה וגם הבת קיימין אין לבן כתובת ב"ד עד לאחר מיתה או יש לו אפילו קודם מיתה או אין לו אפילו לאחר מיתה דדוקא שמתו שניהם בחייו: וראיתי לרבינו הטור שכתב בסי' קי"א וז"ל וכאשר הדין וכו' כן הדין אם מתה אחת בחייו והשניה קיימת וכו' אם יש שם כדי שני כתובות בני הראשונה נוטלים כתובת אמם והשניה נוטלת כתובתה וכו' יע"ש. וכתב עוד יש מן הגאונים שכתבו שאם השניה קיימת אין בני הראשונה נוטלין כתובת אמם וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה יע"ש. הנה מבואר מדברי רבינו הטור ולדעת אביו ז"ל דיש לבני הראשונה כתובת בנין דכרין אע"פ דעדיין השניה קיימת וכ"כ מרן ז"ל בקצר יע"ש. מתה אחת בחייו ואחת קיימת דינם כדין מתה אחת בחייו ואחת לאחר מותו ע"כ יעי"ש

הרי מפורש דין פשוט דאפי' עדיין שניה קיימת יש לבני הראשונה כתוב"ד ודלא כיש מן הגאונים שכתבו דכל עוד שהשניה קיימת אין לבני הראשונה כתוב"ד משום דלא ליתו לאנצויי דלדעת רבינו הטור ואביו ומרן ז"ל לא חיישינן לדבר זה

אלא שעדיין יד הדוחה נטויה לומר דדוקא באשה שתבעה כתובתה. אבל אם הוא כנ"ד שהאשה יושבת על נכסי בעלה עדיין אנחנו אומרים אין לבני הראשונה כתוב' בנין דכרין דנכסי הבעל משועבדין למזון האשה כמ"ש מרן עצמו דמזון האשה קודם לכתוב"ד ואין לבני הראשונה כתובת בנין דכרין עד שתתבע השניה כתובתה אלא שמדברי רבינו הטור ז"ל שכתב ואם יש שם שתי כתובות בני הראשונה נוטלין כתובת אמן והשניה נוטלת כתובתה וכו' משמע דיש לבני הראשונה דין קדימה אע"פ שהשניה לא תבעה כתובתה מדהקדים בני הראשונה לשניה עתה ושינה מכל בבי דלעיל שהקדים בהם בני הב' לבני הראשונה

אלא שאין זה מוכרח דאפשר דבא לאפוקי מסברת הגאונים כדכתיבנא ולא לענין קדימה

אלא דיש לחלק דמאי דקאמר מרן דמזון האשה קודמין לכתובת בנין דכרין היכא שהנכסים מועטין דאי מגבינן כתוב"ד לבני הראשונה נשארה השניה בלא מזונות ובלא כתובה אבל בנכסין מרובין דיכול לקיים שתיהן לא אמרינן דאין לבני הראשונה כתוב"ד עד שתגבה השניה ותתבע כתובתה בב"ד או עד שתמות ודבר זה מפורש בדברי מורם סי' צ"ג סע"ד וז"ל ובמקום שאלמנה דוחה הבנות מוציאין לאלמנה מזון עד זמן שאומדין ב"ד שראויה להחיות אם ילדה ואם זקנה וכו' יע"ש. וכן כתב מרן סי' קי"ב סי"א וז"ל אבל אם אין בנכסים שהניח אלא פחות מזה מוציאין מהם מזונות לבנות וכו' ונותנין השאר לבנים וכו' יע"ש. וגם בנדו"ד אמרינן כן ואמאי מענים דינו ואמרינן ליה עד שתגבה האלמנה וכ"ש במקום דמטי ליה פסידא כנ"ד שיש לו עוד אחים והם ניזונין מנכסי אביהם ובאריכות הזמן מתמעטין הנכסים ויפסיד דמזונות הבנים אינן דוחין כתוב"ד ומטי ליה פסידא בהמתנה דלאחר זמן

וגם בספרים ובמנהגי רבני ארגיל יע"א לא נזכר דבר זה שימתין עד וכו' אלא אית להו כפסק מרן והקודמין לו דלא ימנע מלהזכיר דבר זה במנהגי מהר"י עייאש ז"ל והקודמים לו אם יש להם שינוי בדבר זה הפך דברי מרן והקודמין לו

וראיתי להרשב"ש ז"ל שכתב בשאלה תר"ח וז"ל. ואפי' לסברת הרמב"ן ז"ל שאמר שאפילו לא מתה אלא אחת בחייו וכי' צריך שתהיה האחת נשואה עמו בשעת מיתתו ובאה לקבל כתובתה אחר מיתתו וכו' אין מדברי קדשו ראיה לנדו"ד דמאי דכתב ובאה לתבוע דאם לא תבעה לא וכו' היינו בנכסים מועטים ודבריו מכוונים כדברי מרן דאם היא עיכובא לא ימנע ממוהר"י עייאש לכתוב דבר זה בספרו וגם הסברא מבטלת דבר זה דאמאי לא מאחר דהנכסים מרובים ואי חיישינן לאשתדוף נכסי זה אינו כמו שהוכחנו לעיל מדברי מרן ומורם בענין האשה והבנות שמוציאין להם ולא חששו שמא אשתדוף ותשאר האשה והבת בלא מזוני דבכל דבר אזלינן בתר השתא וצ"יש וצ"ע: הלכות גירושין

פרק ששי ה"א השליח שעושה האשה לקבל לה גיטה מיד בעלה הוא הנקרא שליח קבלה ומשיגיע הגט ליד שלוחה תתגרש כאילו הגיע לידה וכו' ועיין בה"ה וכ"מ. אירע מעשה כאשה אחת שהלך בעלה לארץ מרחקים במערב הפנימי ונשא שם אשה אחרת ונתיישב שם והניח לאשתו הנזכ' שהיה הכא במח"ק זה יושבת גלמודה עגונה זה כמה שנים עשרה שנים ויותר ושלחנו כמה וכמה אגרות לפחות הבעל הנזכר כדי לפוטרה בגט כשר ואין קול ואין עונה לפי שרצונו להניחה אלמנות חיות שכוחה וגלמודה עד יום מותה ולבסוף אחר שראתה צרתה כאן היה וכאן נמצא ת"ח אחד מתושבי ערי מערב שעקר