גושפנקא דמלכא (רמב"ם) נ

פרק ח"י ה"א אלמנה ניזונת מנכסי יורשין וכו' משנה היא במס' כתובות דף צ"ה ע"ב אלמנה ניזונת מנכסי יתומים וכו' ובגמרא איבעיא להו ניזונת תנן או הניזונת תנן וכו'. ת"ש אמר רבי זירא וכו' אי אמרת בשלמא הניזונת תנן שפיר וכו' לכאורה קשה לפירו' הקונטריס דמוקי מלתיה דשמואל בשעה שאינה ניזונת אבל כשניזונת מציאתה שלהם אמאי לא תני במתניתין מציאתה וכו' וכן לפי' התוספות אמאי לא פשיט ממתניתין גופה בלא מלתיה דשמואל הניזונת תנן מדלא קתני במתניתין מציאתה. ואפשר לומר דתנא ושייר. וא"ת מאי שייר דהאי שייר. שייר כל המלאכות שהאשה עושה וכו' כדלקמיה

ובעיקר בעיית הש"ס דבעי ניזונת תנן או הנזונת לכאורה נראה דהמבעי ראה מה שאמר במתניתין ניזונת ואף על פי כן קא מבעייא ליה ניזונת כמו שכתוב וכאנשי גליל או דילמא הנזונת וט"ס וכאנשי יהודה וקרוב לדברי התוספות שכתבו דלא נסתפק המבעי אלא מט' שמצא במתניתין כתוב מעשה בלא וא"ו ולכן נסתפק אם מניח מתניתין ניזונת תנן ומגיה תיב' מעשה וגריס ומעשה בוא"ו א"ד גריס הניזונת ולא חסר וא"ו ממעשה ומגיה תיבת ניזונת אבל זה אינו דאם איתא דהוא"ו כתוב במתניתין ומעשה בוא"ו לא הוה מבע"ל דדבר פשוט דנזונת תנן. אך ק"ל דמי יימר להו דבמתניתין הוה כתוב מעשה חסר וא"ו אי משום דאי לאו הכי מאי קא מיבעיי' ליה דילמא היה כתוב במתני' ומעשה בוא"ו ולכך קא מבעייא ליה הנזונת תנן וכו' ואפשר לומר דהתוספות משמע להו מדנקט נזונת ברישא קודם הנזונת ש"מ דניזונת הוה גריס המבעי

הלכה כ' אלמנה שבאה לב"ד לתבוע מזונות וכו' וכן יש לה למכור למזונות שלא בב"ד וכו' משנה בפ' אלמנה נזונת דף צ"ז ע"ב מכרה כתובתה וכו' ומוכרת למזונות שלא בב"ד וכותבת למזונות מכרתי וכו' ולעיל דף צ"ו ע"ב וכו' אמרינן בברייתא וכותבת אלו למזונות מכרתי ואלו לכתובה מכרתי דברי ר"י וכו'. ולכאורה ק' לר"י למ"ל לפרש לכתובה מכרתי ואדרבה אית ליה פסידא שאם שהתה איבדה שאר מזונות דמצי אמ"ל מחלה אבל במוכרת סתם לכתובה יכולה לומר למזונות מכרתי כמ"ש התוס' ועוד שמעתי מקשים דאית לה הרוחה אחריתי שמוכרת סתם דיכולה לטרוף מן הלקוחות כדר"י ועוד דהמתני' דלקמן לא קאמר' אלא למזונותיה ואפשר לומר דלרבי יהודה אפילו כותבת סתם לכתובה לית לה הרוחה דשאני ר"י דאמרינן בסתם יפה לה משום דנכסי בחזקת אלמנה. קיימי וכשם שנאמנת גבי יתומים גם לגבי לקוחות נאמנת לומר למזונותיה מכרה אבל לר' דאית ליה נכסי בחזקת יתמי קיימי אינה נאמנת לגבי לקוחות בסתם כמו שאינה נאמנת לגבי יתמי בסתם ולעולם לר"י ליכא שום חילוק בכתובה בין פירשה ללא פי' והא דקאמר ר' וכותבת אלו למזונות ואלו לכתובה לאו דוקא אלא באגב נקטא והראיה ממתניתין דלא קאמר' אלא למזוני ודוק

ובדברי רש"י ד"ה מאי לאו וכו' לכאורה קשה מאחר דנכסי בחזקת יתמי קיימי ובידם להכחישה אם כן אפילו פירשה ועוד דלמה לי טעמא דיאמרו נתננו לך מטלטלין וכו' תיפוק ליה דבלא"ה אין לה מזונות אחר שגבתה כתובתה

ואפשר לומר דמ"ט יכולין לומר משום דהם מזוני דלשעבר דמוכחא מילתא דקושטא קאמרי אבל אם פירשה ליכא הוכחה ועליהם להביא ראיה. ולקושייא ב' נראה דר' אית ליה אפילו מכרה כתובתה ונשאר לה קצת יש לה מזונות לכך אצטריך להך טעמא

ובתוספות שם ד"ה ור' יוסי וכו' והכא לעולם וכו' לכאורה קשה דמאי שייכות לדברים אלו עם דלעיל ועוד מאי מקשי אחר כך וא"ת והלא וכו'. ונ"ל שטעות נפל בדברי התוס' וצריך אתה לומר דוהכא לעולם גרסינן ליה בסוף הדבור אחר א"נ בלקוחות וכו' א"נ דהתם מקומו וכוונתם היא לאשמועי' כמו עצה טובה ומה שהקשו וא"ת וכו' כוונתם להקשות על עיקר הדין שאמר טורף מן הלקוחות ולא קאי אדלעיל מניה. א"נ אפשר לפרש כוונתם דקאי אדלעיל מניה. וק"ל על דברי ר' שפירש אף על פי שמכרה דמשמע לא מבעייא היכא דלא מכרה וקנו הלקוחו' מקודם שיכולה לומר וכו'. לכך קשה להו לאידך גיסא דקנו מקודם מצו לוקחים לומר הנחנו לך מקום לגבות ותו דהוי כמו אישתדיף וכדפי' רבי דאין חילוק בין קנו מקודם וכו' אי נמי בלקוחות וכו' ודלא כרבי וק"ל

הלכה כ"ז אלמנה שתבעה מזונות וכו' הם אומרים נתננו והיא אומרת לא נטלתי וכו' בגמרא שם בעי רבי יוחנן יתומים אומרים נתננו וכו' על מי להביא ראיה וכו'. ופירש"י נתננו דמי מזונות לשנה הבאה ע"כ ר"ל דר' לא מבעייא ליה אלא אמזונות דלהבא. אך אמזונות דלשעבר פשיטא ליה דעל האשה להביא ראיה דמדשתקה עד השתא קושטא קאמרי. ופשיט ליה מדתני לוי וכו' ומוכרח אתה לומר דמלתיה דלוי היא אמזוני דלהבא דאי לשעבר פשיטא שעליה להביא ראיה ומרישא פשיט ליה עד שלא נישאת וכו' דמשמע אף על פי שתבעה כתובה בב"ד או גבתה כל זמן שלא נישאת אם היתומים תובעים אותה עליהם להביא ראיה דעדיין הנכסים בחזקתה דהכי משמע מדנקט בלישניה עד שלא נישאת כדמשמע מדברי התוספות דתנאי בית דין כל ימי מיגר אלמנותה וסיפא באגב רישא קתני לה לאשמועינן דבר והופכו ולא תקשי לפי' דאמר דאם לשעבר פשיטא דעליה להביא ראיה מדר"י ור"י דבמזונות דלשעבר ופליגי אם על היתומים להביא ראיה או עליה להביא ראיה והוא פשיטא ליה דעליה להביא ראיה דהתם לא שתקה שהרי היא אומרת למזונות מכרתי והם אומרים לכתובה אבל אם שתקה פשיטא דכ"ע מודים דעליה להביא ראיה. זה מה שנראה לענ"ד לפירש"י. אך לפי' התוספות דס"ל דהמבעי לא בעי אלא לשעבר אבל להבא פשיט' דעליהם להביא ראיה דהטוען אחר מעשה ב"ד וכו' לא פשיט ממלתיה. דלוי אלא מסיפא נישאת עליה להביא ראיה דמשמע אפילו תבעה כתובה וכו' דדוקא נישאת דיצאו נכסים מחזקתה והיינו טעמא דלא דייקי אלא מסיפא דמרישא ליכא למידק מידי דאיכא לאוקומה במזוני דלהבא עליהם להביא ראיה והיא גופה קמשמע לן הטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום. אבל מדברי מהרש"א לא משמע הכי וק"ל

והתוספות שם ד"ה יתומים וכו' כתבו אומר ר' וכו' דמוכח מילתא וכו' ר"ל כיון