גושפנקא דמלכא (רמב"ם) מט

ואפילו אם טענה טענת בריא ואומרת ממנו הוא העיכוב ולא פירשה שאיוכ"ח לדעת הרמב"ם ומרן כפי סברת הרב"ש וכן פשט דבריו מדקאמר ואפילו יש לו בנים. ואם באמת דלא בעי' טענת שאיוכ"ח אלא משום דאית ליה בנים הול"ל אם יש לו בנים מאי אפילו אלא פשוט כמו שהכריח הב"ש דאית כסברת הרמב"ם ובעיא לומר שאיו"כח ואם לא אמרה תצא בלא כתובה . דאוקמיה ממונא בחזקת בעלים

ואת"ל דלא בעי' לס' מרן לומר שיו"כח כמו שהבין מור"ם מ"מ אם אמר איזיל ואבדוק וכו' שומעין לו כמ"ש בדברי מרן אם אמר איזיל וכו' ואם ילדה השניה תצא הראשונה בלא כתובה אם רוצה להוציאה מרצונו הטוב דאפילו הבאה מחמת טענה לא כייפי' ליה אלא בדבר שמפורש בש"ס דכופין להוציא אבל באחריני אומרים לו חכמים חייבוך וכו' כמ"ש מרן בסעיף כ"א ומכל שכן בזה שנשא אשה אחרת והוליד ממנה דאינו חייב להוציא ואפילו לומר לו חז"ל חייבוך לא אמרינן

פרק ט"ז הכ"ג ועד כמה תגבה האלמנה וכו' אם היתה בבית בעלה גובה לעולם ואם היתה בבית אביה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים וכו' משנה בפ' הנושא דף ק"ד ע"א פלוגתא דר"מ וחכמים ופסק רבי' כחכמים ופירש"י שם במתניתין כל זמן שהיא בבית אביה והיורשים זנוה שם ע"כ בא לאשמועינן רבותא דאפילו זנוה שהייתי אומר הרי היא כבית בעלה ואינה גובה אלא עד כ"ה וכו' שתעשה טובה וכו' אפ"יה גובה כתובתה לעולם דבבית אביה אינם מספיקים לה אלא בצמצום כברכת הבית וכן לסברת חכמים כל זמן שהיא בבית אביה אפילו זנים אותה שהייתי אומר אין שתיקתה מחילה קמ"לן עד כ"ה דאינו דומה בית אביה לבית בעלה

ועל מאי דקתני סיפא דמתניתין מתה יורשיה מזכירין כתובתה וכו' ק"ל מאי קא משמע לן פשיטא אפילו היא עצמה שהייתי אומר שתיקתה לאו מחילה היא דהא לטובתה בשביל שתהיה נזונית ויכבדו אותה ומכל שכן היורשין דאין להם מזונות שצריכים למחות. ודוחק לומר דאשמועינן אפילו לת"ק דלית ליה טעמא דמחילה לגבי יורשים אית ליה טעמא דמחילה וצריכים למחו' על כתובתה. ואפשר לפרש במאי דפירש"י ד"ה אלמנה בת אחולי היא שנהנית מהם כל השנים וכו' דמשמע דלגבי אלמנה אמרינן מחלה טפי ומ"ש רש"י ד"ה מתה וכו' כלומר צריכים וכו' ר"ל דלשון מזכירין משמע דגלוי דעת בעלמא סגי לכך הוצרך לומר צריכים למחות

וכתבו שם התוספות ע"ב ד"ה אמר רב הונא וכו' תימא אם כן הואיל ואינה גובה לרב וכו' יע"ש. ר"ל מאחר דרב אית ליה דמנה ומאתים אינה גובה בכתובה כי אם בעדי מיתה ותוספ' גובה לעולם א"כ מאי קאמר רב לעיל ל"ש אלא שאין שטר וכו' מאי הוכחה משטר אחר דאינה גובה בו ומצי אמ"ל פרעתי וגם לגבי מחילה הו"ל כמאן דליתיה דמי ומאי ראיה מביא ורש"ל מגיה ואינה גובה וגריס וגובה בו וכו' וכוונתו לומר וגובה בה התוספת ומשו"ה אין ממנו ראיה אבל ק"ל מאי קשייא ליה על גירסת התוספות עד שהוצרך להגיה ואפשר לומר דרש"ל ז"ל קשייא ליה על פי' התוספות מאי מקשים דאע"ג דאינה גובה בה מנה ומאתים היכא דאמ"ל פרעתיך מ"מ תיהני לה לעני מחילה דתאמר לו דאם איתא דמחלה היתה מחזרת לו שטר כתובתה ואם כן מאי מקשים לכך הוצרך להגיה וגריס וגובה בה דהשתא לא מציי' אמרה אם איתא דמחלה היתה מחזרת שטר הכתובה. דיכול לומר לה לעולם מחלה והניחה שטר כתובה אצלה משום התוס' דשמא למחר אומר לה פרעתי. או אין לך עלי אלא תוספת

פרק י"ז הט"ו היתה כתובתה מאתים ומכרה שוה מאה במאתים וכו' משנה בפ' אלמנה ניזונית דף צ"ח ע"א אלמנה שהיתה כתובתה מאתים ומכרה וכו' היתה כתובתה מנה וכו' היתה כתובתה ד' מאות וכו'. ולכאורה קשה דמאי טעמא ברישא נקט מאתים ובמציעתא נקט מנה ובסיפא נקט ד' מאות והו"ל למנקט בכולהו חשבון אחד ולמה שינה בלשונו בכל בבא ובבא. ולעד"ן דברישא נקט מאתים משום דסתם כתובה היא מאתים דכך תקנו רבנן ומשום דקתני ברישא ומכרה שוה מאתים במנה נתקבלה כתובתה משום דטעתה בשלה לזה הוצרך לומר אבל אם כתובתה מנה ומכרה שוה מנה ודינר במנה דטעתה בשל יתמי מכרה בטל דאם היתה כתובתה מאתים מכרה קיים ולכך נקט מנה דומיא דריש' דטעתה במנה. וטעמא דנקט ברישא ד' מאות לרבותא נקט דלא גזרינן הא אטו הא כדאמרינן בש"ס ואף על פי דגם אם היתה כתובתה מאתים ילפינן שפיר דלא גזרינן מ"מ יכולני לומר דדוקא אם מכרה ב' פעמים וטעתה בפעם שניה הוא דלא גזרינן אבל אם מכרה פסקי פסקי ד' פעמים גזרינן הא אטו הא קמ"לן. וראיתי להרב תי"ט שתירץ קרוב לזה

וכתבו התוספות שם ד"ה אלמנה וכו' ומוקי לה ר"י כשהוזל המקח כשהוקיר המקח וכו' ר"ל מכרה שוה מאתים במנה הוזל המקח דמה תועיל בהחז"ה והיכא שמכרה מנה במאתי' אוקיר המקח דאין להם תועלת להלוקחים בחזרתו וק"ל. ברם בהא דקאמר ר"י דהוא הדין ביטול מקח מלת הוא הדין אינה מדוייקת

וכתבו שם התוספות ע"ב ד"ה כאן שנה רבי וכו' דאי לא קיימא הכי קשייא דר' אדר"י ולא תקשי לפירש"י דמפרש מתניתין כרבי יוסי ולא מחלק בין אם פירש לדלא פירש דמה שאמר ר"י וכו' היינו לת"ק ור"ל לדידי הכל לשליח אלא לדידך דאית לך לב"ה יכול לומר לו אי אייתית לי בשית וכו' וק"ל (כך מצאתי כתוב : בתוספות הרא"ש)

עוד כתבו התוספות שם ד"ה כאן שנה רבי וכו' הא לאו הכי הדר דהכא משום וכו'. ר"ל לפירוש הירושלמי מאי הוכחה מכאן דשנה כאן רבי הכל לבעל המעות. דהא בירושלמי מוקי למתניתין באוקיר ואוזיל הא לאו הכי מצי מהדר נמצא כאילו עדיין הקרקע ברשות יתמי ולא יצא הכל לשליח. ותירצו דאם כן גבי שוה מאתים במנה תחזיר להו דעדיין ברשותם אלא הכא והכא קנאתם. מיהו קשה אחר דקנאתם תימא אנא ארווחנא וי"ל דפי' קנאתם הוא כמו שכתבו להך דמכרה מאתים שנתכוונה לקנות הקרקע לכתובתה במאתים אלא דק"ק אם כן איפוא מאי הוכחה מכאן לבעל המעות וי"ל: