גושפנקא דמלכא (רמב"ם) מז

וכמש"א בעניותין בארוכה בס"ד ומשם בארה ולרצות האמו"ץ כו"ח ש"פ. צעיר אנכי ונבזה וחדל אישים חרפת אדם דל מעפר ואבק האסקופה העש"ל זוראפא ס"ט

פרק ט"ו ה"ט הוא אומר ממנה נמנע הולד והיא אומר' ממנו נמנע מפני שאינו יורה כחץ נאמנת ויש לו להחרים סתם על מי שטוענת דבר שאינה יודעת בו בודאי ואח"כ יתן כתובה ע"כ הכי איתא בגמר' במסכת יבמות ד' ס"ה הוא אמר מינה והיא אמרה מניה. אמר רבי אמי דברים שבינו לבינה נאמנת וטעמא מאי איהי קים לה ביורה כחץ איהו לא קים ליה ביורה כחץ ע"כ

נשאלתי על ידי השררה בענין ראובן שהיה נשוי עם אשה אחת ולא זכה להבנות ממנה ובכל עת ועונה הוא מתקוטט עמה והסכימה דעתו לקחת לו אשה אחרת כדי ליבנות ממנה וילכו שניהם אצל בית דין ע"ע זה וב"ד מעכבין אותו ואומרי' לו עדיין לא נשלמו עשר שנים ושמא במשך הזמן פקוד יפקוד אלהים את אשתו ולא יצטרך עוד לאשה אחרת והם מפייסין אותו בדברים ואשתו לא אמרה כלום מדין העיכוב דילמא ממנו והנה בעת"ה אחר שעברו ע"ש ויותר עמד הבעל הנז' על עמדו לישא אשה אחרת ועלת' צעקתם ועמדו לפני ב"ד והוא צועק ככרוכיא לאמר עד אימתי אשב בלא זרע ואת' מעכבין אותי עד שיעברו ע"ש והמה כבר עברו ומוכר' הוא לישא אשה אחרת כדי ליבנות ממנה והיא לא טענה כלום דילמא העיכוב ממנו וטוענת היא שאינה רוצה שישא אחרת עליה ואם רוצה לישא אחרת יגרשה ויפרע לה כתובתה ואחר כך ילך וישא אחרת והם הולכים ובאים אצל ב"ד ולבסוף כי ראתה שהב"ד נוטים קצת דעתם אל דברי הבעל שיכול לישא אחרת פערה פיה לומר מי יאמר שהעיכוב ממנה העיכוב הוא ממנו והב"ד לא פסקו להם את הדין והיו הולכים ובאים על עניין זה ועלתה צעקתם עד לב השמים והגיעו הדברים אצל ערכאות הגוים ושלחו ושאלו את פינו מה שורת הדין נותנת בדין זה ודין גרמא שהוצרכתי לעמוד על קו הדין והאמ' ולעיין בדברי חז"ל

איתא בדברי רבינו הר"ם במזל ה"א פ' ט"ו ה"ט וז"ל הוא אומר ממנה נמנע הולד והיא אומרת ממנו נמנע מפני שאינו יור"כח נאמנת וכו' ואח"כ יתן כתובה. ואם אמרה איני יודעת אם ממני אם ממנו אין לה עיקר כתובה וכו' והעמד ממון בחזקת בעליו עד שתטעון בודאי שאינו יורה כחץ ולמה נאמנ' היא בטענה זו מפני שהיא מרג' אם יור"כח וכו' והוא אינו מרגיש ע"כ

מרישא ליכא הכרח מדברי רבינו שצריכה לטעון שאיו"כח ואם לא טענה כן אין בטענתה כלום דאיכא למימר דמאי דקאמר והיא אומרת מפני שאינו יור"כ מטעם שהוא טוען עליה טענת ודאי ואומ' לא ממנה נמנע הולד ולכך גם היא צריכה לטעון טענת ודאי שאיו"כח אבל היכא דלא טען הבעל טענת ודאי גם היא אינה צריכה לטענת שאיו"כ אלא אפילו סתם שאומ' שאינה ראויה להבנות ממנו או באה בטענת בעינא חוטרא וכו' יוציאה ויפרע לה כתובתה ברם מסוף דבריו. שכתב ואם אמרה וכו' דתלה הדבר בה ולא הזכיר דברי הבעל וכן מדכתב העמ' ממון בחזקת וכו' נראה דצריכ' לטעון שאיו"כ ואם לאו לא יפרע לה וכו' ולא אמרי' דלא זכה להבנו' ממנה וכן משמע מדבריו שם ה"י וז"ל האשה שבאה לתבוע מבעלה לגרשה מפני שלא ילדה והיא אומרת שאיו"כ שומע וכו' והא התם לא הזכיר טענת הבעל דהוא לא תבע לגרשה והיא באה לגרשו וקאמר והיא טענה שאיו"כ משמע אפילו באה בטענה צריכה לומר והוא פשוט לדעת רבינו וכתב ה"המ הוא אומר ממנה וכו' זהו הדין הנזכר בגמ' וכו' אפילו הוא טוען בריא שהיא וכו' או שפולטת את הזרע או כיוצא וכו' כיון שהיא טוענת שאיו"כ יוציא ויתן כתובה וכו' וכל שאיו"כ מה לו אם ראויה היא או לא וכו' ע"כ ור"ל כדכתיבנ' דאפי' הוא טוען בריא שהיא אינה ראויה אם טענה היא ט"ב דאיו"כ יוציא ויתן כתובה דיכולה לומר לו אפילו היא ראויה מ"מ הוא אינו יו"כ ואינה ראויה ליבנות ממנו והיא לא הפסידה לו כלום ואמאי היא נאמנת בטענתה מפני שהיא מרגשת שאיו"כ והוא אינו מרגיש ומשמע אפילו אם היא באה בטענה לגרשו יוציא ויתן כתובה כמ"ש ה' ומכ"ש אם בא הוא לגרשה שחייב לפרוע לה כתובה ודוקא אם טוענת שאיו"כ דהו"ל כמו בריא ושמא בריא עדיף וחייב ואפילו אם הוא טוען טענת בריא והו"ל בריא ובריא ואמרינן העמד ממון בחזקת בעליו תאמר לו מאחר דאיו"כ מה לו אם ראויה היא או לא וכו' כדכתי' ובטענ' שאיו"כ הו"ל בריא ושמא בריא עדיף שהיא מרגשת והוא אינו מרגיש וכן משמע עוד מדברי רבינו דצריכה לפרש דבריה ותאמר בפירוש שאיו"כ ולא מהני אם אמרה בריא לי שממנו העיכוב דאמרינן שמא בריא לה מטעם אחר ובאותו טעם יכול להכחישה ואנה נאמנו דזיל בתר טעמא אמאי היא נאמנת משום שהיא מרגשת וכו' אבל בדבר אחר שהוא גם הוא מרגיש הוא נאמן דהעמד ממון בחז"ב ואפילו לא טען בריא כדמש' מדברי רבינו דאפילו על טענת שמא צריכה. לומר שאיו"כ

א"כ דינא יוצא לנדון דידן דלא טענה שאיו"כ אין בטענתה כלום ואפילו אם טענה בריא לי ומכ"ש דלא טענה בריא לי אלא מן יקול שאינה יולדת לאיכון ממנו והו"ל שמא ושמא דכתב רבינו ואין לה כתובה

והנה ראיתי אחרי רואי דברי רבינו הטור שהוציא מתק לשונו בסגנון אחר ולכאורה נראה מדבריו דלא בעייא לטעון איו"כ אלא אפילו אם באה בטענה בלבד יוציא ויתן כתוב' ואמרי' דלא זכה ליבנות ממנה ואע"פ דנקט בלשונו הזהב ואומרת שהוא גורם שאינו יו"כח וכו' אפשר לומר דלא נקט לה אלא בשביל שאמר אפילו יש לו בנים מאשה אחרת ולכך הצריך לומר ואומרת שהוא הגורם וכו' משום דבלא זה תלינן הקלקול בה מאחר דכבר יש לו בנים. ולכך צריכה לומר שאיו"כ והיא מרגשת והוא אינו מרגיש ואמרינן השתא נתקלק' אבל היכא דלא הוליד אפי' לא טענה שאיו"כ יוציא ויתן כתובה דאמרינן דלא זכה ליבנות ממנה כמ"ש התוספו' והרא"ש ע"ש בש"ס בפ' הע"י

מיהו ראיתי באמצע דבריו בשאלה ששאל את אביו וכן בתשובה שהשיבו אביו משמע אפילו יש לו בנים לא בעי' טענה שאיו"כ וז"ל שאלה ראובן ששהה עם אשתו כ' שנה ולא ילדה והוא כדי לידע אם העכבה