גושפנקא דמלכא (רמב"ם) מא

הנז' בש"ס והביאם הרמב"ם בפרק ב' מה"א ובכולהו מקרייא ודאי בוגרת אבל מקצת מהם הוו ספק קדושין ואיכא ס"ס דלא אמרי' כן דבמקצת הוי ס"ק אלא לחומרא שאם קידש' אביה וקדשה עצמה שלא לפוטרה בלא גט אבל לקולא אפי' בסי' אחד מקרי ודאי בוגרת וכן לשון הש"ס מוכח כן והלכת' ככולהו להחמי' ר"ל להחמיר ולא להקל וכן מסברא דר"י דאמר נתמעך הבשר הוא סי"ב כוונתו לומר באותו סי' לבדו מקרייא בוגרת וכן ר' יוסי שאמר משתקיף העטרה לומר באותו סימן הויא בוגרת וכן כולהו אלא לחומרא חששו ואמרו דלא לפוטר' בלא גט עד שיהיו כולהו וגדלה ביותר אבל לקולא לא אמרינן עד דהוו כולהו אלא אפילו בחדא מנייהו שפיר קרינן לה בוגרת

נמצא דלצד שאנו אומרים דהנערה הזאת באה לכלל שנותיה ליכא ספק ספיקא דאמרינן ודאי בחזקת בוגרת מאותה שעה שבאה לכלל שנותיה ואפי' אם לא נמצא לה כי אם סימן אחד מהסי' שהוזכרו במשנה ובבריית' לדעת רש"י ז"ל ולדעת התוס' והרא"ש אם נמצא בה סימן אחד מהסימנים הנז' בברייתא הוי ודאי בוגרת וליכא אלא ספק א' אם בעי' היכרא מדאוריי' או לא והא דקאמר הלכתא ככולהו היינו להחמיר אבל להקל כנדו"ד דיה בסי' אחד דשפיר מקריי' בוגרת וליכא אלא ספק אחד אבל לצד שאנו אומרים עדיין עומדת בתוך שש שבין נערות לבגרות איכא ס"ס אבל שוברו בצדו דהו בשני' גופות ושני עניינים וק"ל

פרק ה' הט"ז אמ"ל הרי את מקודשת לי וכו' וכן אם אמר לה במלוה שיש לי אצליך ובפרוטה זו הרי מקודשת דהכי אמרי' בפר' האיש מקדש ד' מ"ו ע"א המקדש במלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה ובסנהדרין ד' י"ט ב' אמרינן שאול ס"ל מלוה ופרוטה דעתיה אמלוה ואינה מקודשת ודוד סבר מלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה ומקודשת ומה"ט אמ"ל דוד לשאול תנה את אשתי את מיכל אשר ארסתי לי במאה ערלות פלשתים

והנה לא נחה דעתי דעת הדיוט בדבר זה דהא מעיקרא קאמר בש"ס דקידושי מירב קדושי טעות וכו' אמ"ל מלוה אית לך גבאי אי בעי דאתן לך מיכל זיל אייתי לי מאה ערלות וכו' נמצא בין לשאול בין לדוד מידע ידעי דהך דקאמר ליה יעשרנו המלך וכו' היא מלוה אצלו ולכך קדושי מירב לא הוו קדושין ולכן אמ"ל זיל אייתי מאה ערלות כי היכי דלהוו קדושין ואם כן מאי האי דקאמר דשאול סבר דעתיה אמלוה אפילו אם באמת בעלמא ס"ל לשאול מלוה ופרוטה דעתיה אמלוה הכא שאני מאחר שקדמו קידושי מירב ואמ"ל קידושי טעות הם דהמקדש במלוה לא הוו קידושין אמרי' וודאי דעתיה אפרוטה ועוד דאמאי הש"ס הרחיק פלוגתייהו מן הקצה אל הקצה דקאמר דשאול ס"ל דעתיה אמלוה ודוד ס"ל דעתיה אפרוטה. הוול"ל ודוד ס"ל דעתיה גם אפרוטה

ולא נחה דעתי בסוגייא זו אלא אם כן שנאמר דמאי דקא' בש"ס דשאול סבר דעתיה אמלוה כוונתו לומר דעתיה דהמקדש גם אמלוה ודוד אית ליה דעתיה דהמקדש אפרוטה דוקא ולא אמלוה והשתא אתי שפיר דקדושי מירב כולהו ס"ל דלא הוו קידושין אליביה דרבי יהושע דליכא אלא מלוה ושכר מלאכה לית ליה אלא כמאן דאמר דאינה מק' בשכר מלאכ' וקידושי מיכל אית בהו תרתי מלוה ופרוטה ושאול דעתו גם אמלוה שהיא חשובה ואף על פי שאמר לו לך והבא לי ק' ערלות מ"מ דעתו גם אמלוה ואמ"ל דרך הערמה ודוד אית ליה דעתיה אפרוט' דקי"ל המקדש במלוה ופרוטה דעתיה על הפרוטה ואפילו אמ"ל בפירוש התקדשי לי במלוה ופרוטה ומכ"ש בעובדא דידיה דלא הזכיר לו אלא ק' ערלות וכן מוכח מש"ס ופוסקים דקאמר המקדש במלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה משמע ולא אמלוה הא למ"ד דאית ליה דעתיה אמלוה פירוש גם אמלוה דאין סברא לומר דדעתיה אמלוה דוקא דהוא אמ"ל התקדשי לי במלוה ופרוטה דהיינו בשתיהם כדמוכח מלשון הרמב"ם ורבינו הטור ומרן הב"י ואיך אמרינן דעתיה על המלוה ולא אפרוטה די שנאמר דעתיה על ב' מאחר שקידשה בשניהם לאפוקי אפרוטה אחר שהיא בעין

וראיתי לרש"י כאן שהחליף לשון הש"ס דקאמר דעתיה אפרוטה דקאי אאשה המתקדשת והוא קאמר דעתיה דמקדש לקדש וכו' ונראה דנקט לה הכא בפלוגתא דשאול ודוד מאחר דשאול עצמו הוא קיבל הקידושין ואמר לו לך והבא לי ק' ערלות ואין שייך לומר דעתה לכך אמר דעת המקדש הוא דוד גם על המלוה ודוד אמ"ל דעתו על הפרוטה. וק"ל

ומדי דברי בהאי סוגייא נימא בה מלתא במאי דקאמר לעיל תלמודא וז"ל שאלו תלמידיו וכו' אמר להן וכו' לדעת רבי יוסי דקאמר להם אחר מיתת מירב נמצא דאית ליה דקידושי מירב הוו קידושין וכן משמע מדקאמר לקמן מקיש קידושי מירב וכו' משמע דקידושי מירב הוו קידושין והא מקדש במלוה כ"ע מודים דלא הוו קידושין ודוד קדשה במלוה כמו שנאמר והיה אשר יכנו יעשרנו המלך וכו' וי"ל דר"י אית ליה דדוד קידשה בשכר מלאכ' במה שהרג לגלית כאילו אמ"ל עשה לי מלאכה זו הרוג לי לגלית ובשכר זה מירב מקודשת לך ור"י ס"ל כמ"ד קידשה בשכר מלאכה מקודשת דלא כחכמים. וק"ל

פרק י"ד ה"ח האשה שמרדה. וכו'- אירע מעשה בראובן שמרדה עליו אשתו ועמד לפנינו לדי"ת שת"ת ראובן ואשתו הנז' ושאלו את פיה מה יש לה עם בעלה ומפני מה מרדה עליו וענתה ואמרה בז"הל מא ננגמש נקשאע. פיה מן סבת עמאיילו לקבאח. קולנאלהא ביין כלאמך אמאהום עמאיילו קאלתלנא עלא סבת די כל לילא מא יגי חתא לנוץ אליל. וחין יגי יכון סכראן קייו לגיה וחומ"א לגיה וימשי לענד אזונות ודאיים יקהארלי קלבי ויקוללי אש נעמל ביך אנא ענדי פ' ופ' די הומאן אכיר מנך ומזייאנאת עליך.. וזאייד שאיין יצוור ימשיה פלפסאד- והווא מא ענדו תצוויר גיר יסרקלי מן חוואייגי ויביע ויפסד ולמאכלא מזייא אובוה. והאד אשי לכל נתום ראהו בעלמכום ובעלם לבלאד לכל. וראהו בעלמכום בלצטרא אלוולא ותאנייא אלי חייב רוחו בכח הקוש"ח באש מא בקאש ורגאע לעמאיילו לקבאח ומן תבאן עליה בעד לפאלטא חייב רוחו באש ידפעלי לכתובה דייאלי ויטלקני ומן בעדו עמללו אובוה לסאנות. ובאע מן חוואייגי באש זאד פלחאנות. ומא קעדש פיהא שהאר אוולא שהרין וצייאעא פלפסאד והוציאה מתחת ידה כתב יד הבעל הנז'. וז"ן מודה אני ע"ע החו"מ וואיין ראני