גושפנקא דמלכא (רמב"ם) לז

ובעיר כמו שני שמעון בן יוסף דדוקא אם הוחזקו בעיר והכא לא הוחזקו ואי מטעם דחיישינן דמשקרת היא והחליפה שמה אין אדם חוטא ולא לו ואי מטעם דבעי' הכרה שלא על פיה זה אינו כמו שאפרש לקמן ואם כן הודאתה הויא הודאה גמורה ואינה אלא גלוי מלתא בעלמא מאחר דמצינו דנאמנים אפי' עבד אפילו אשה כמ"ש הרמב"ם ומרן בחליצה וגיטין דמהני עדות אשה גם בקדושין מהני עדות אשה ואפילו קטן שהוא נבון ולא עוד אלא בקדושין אפילו הודאתה מועלת מטעם דאית בה אין אדם חוטא ולא לו לאפוקי חליצה ומיאון כמ"ש הר"ן והביא דבריו הר"בי בסי' קנ"ה וכמו שכתב הריטב"א יע"ש ומדברי הרשב"א שהביא מור"ם בה"גה בסי' מ"ב ז"ל מי שקידש דרך חור וכו' מגרע גרע מנדון דידן דהתם לא דברו עמה ולא הגידה להם שמה ומולדתה וה"ל מקדש בע"א ולאו קדושיו קדושין ואעפ"ך לא ביטל הקדושין אלא מטעם דלא העידו בודאי ששמעו שנתנם לה בשם קדושין אבל בנדון דידן שראו פניה והודית להם והגידה עמה ומולדתה ודברו עמה קודם הקדושין ואמר לה אם תרצי תתקדשי לי ואמר' רוצה אני ונתנה לו הטבע' שלו שהיה מופקדת אצלה ודאי עדיף טפי ממעשה דהרשב"א דודאי מקודשת היא בהודאתה כמ"ש מדברי הרשב"א דעדות דידה מהנייא אם הודית דקבלתם לשם קדושין דליכא חששא בקדושי הנערה הזאת אלא היא משקרת והיא אחרת ובדבר זה אין חוששין לו משום' דאין אדם חוטא ולא לו כ"ז היה נלע"ד

אבל אחר החי' ראיתי להרב הגדול מהרי"בל בשאלה ק"ה הביא מעשה כנדון דידן ששאלו את פיה וכו' ואחר מכן הכחישה ואמרה לא אני והוא שקיל וטרי בש"ס ובפוסקים והוכיח במישור דמדאורייתא לא בעי'. היכרא אלא על פי הודאתה. הוו קדושין גמורין ברם מספיקא ליה אם מכחשת מי אמרינן דלא בעי. הכירא ואפילו אם מכחשת אלא על פי הודאת המקדש והעדים או דלא בעי' הכיר' היכא דאינה מכחשת אבל אם מכחשת בעי' היכרא והעמי' בספק קדושין מדאוריי'. וכן ראיתי. למהריק"ש בסי' ק"ז דגם הוא שקיל וטרי והעמיד דלא בעי' הכירא מדאורייתא אלא דבנדון דידיה לא' הוה הכחשה לגמרי אלא שאמרה שקבלתם ללכת בהם למרחץ ולא לשם קדושין ומוקי דהוו קידושין והצריכה גט יע"ש. ולפי דבריהם הנערה הזאת היא בספק קדושין מדאוריי'

וכן ראיתי להרדב"ז בח"א סימן קנ"ו שכתב שנשאל: על עד אחד שלא הכיר נערה אחת ואת שמה ושם אביה ואמה לא הגידה אלא שהיו במקום אחד והיו: שם ג' נשים וקרא המקדש לאחת מהם וכשבאה אצלו דבר עמה וקידשה בפניהם ושאלו את פי העד אם הוא מכיר את האשה או לא ואמר אינו מכירה רק אם תשיב בין שתי נשים שהיו יכול להכירה על ידי טביעות עין אבל בין נשים אחרות אינו יכול להכירה גם אמר שאינו יודע שמה וכו' יע"ש. והעלה דמקוד' גמורה מן התורה כיון דבשעת קדושין ראה את פניה ואחר כך הוא מכירה בין ב' נשים אף על פי שאינו מכירה מקודם ואינו יודע שמה. מקודשת גמורה מידי סופרי העיר דכמה נערות צנועות ואינם מכירים להם מקודם ואת שמייהו לא ידעי ובשעת הקידושין מגלים פניהם ורואים אותם ואפשר יכירו אותם אח"ך או לא וכ"ש בנדון דידן שאומר שמכיר אותה בטבעות עין בין שתי נשים אע"פ שאין מכיר אותה עם נשים אחרות מקרי דהכרה ואם נתערבה עם נשים אחרות מעביר אותם לפניו אחת אל אחת ואם מכיר אותה מקודשת ודאי והשאר אינם בספק ואם לאו הרי כולם בס"ק כמו קדשתי את כו' ואיני יודע יע"ש. יש ללמוד מדבריו שכתב אם מכירה אותה ודאי מקודשת והשאר אינם בס"ק ואם לאו וכו' דהוא מדבר בהכחשה שהאשה מכחשת בקדושין דאל"כ אמאי השאר בס"ק אחר דהיא מודה ואפילו העדים אינם מכירים אותה הרי היא ניכרת על פי הודאתה כמ"ש הרשב"א בשאלה והביא דבריו מור"ם באשה שנתקדשה מן החור דלא פטירה בלא גט אלא מטעם שאמרה לא שמעתי שנתנם לי לשם קדושין משום שהכותל היה מפסיק והחור צר מאד ועדות העדים אינה ברורה יע"ש נמצא דמהניי הודאתה ואמאי קאמר הכא שכולם בס"ק אלא ודאי דאיכא הכחשה באמצע וגם למדנו מדבריו דאף על פי דאיכא הכחשה וליכא הכרה אח"ך מאחר שראה פנות: והמה מגולים ובאותה שעה: הכירה בט"ע אף על פי שאינו מכיר שמה ושם אביה הוי ס"ק הוי מדקאמר ואם לאו השאר בס"ק ומיירי במכחש' דאל"כ אמאי השאר בס"ק והלא הודאתה מהנייא כמו שהוכרחנו לעיל. אלא דק"ל: דלפי זה מאי ראיה מייתי מסופרי העיר דשאני התם דאינה מכחשת אבל הכא היא מכחשת. ואפשר לומר דעיקר הראיה שהביא מסופרי העיר. לענין הכרה דמקודם דלא צריך מדי דהוה סופרי העיר שאינם מכירי' נערה שהיא צנועה וגם שמה לא ידעי נמצא דגם לדעת הרדב"ז ז"ל הנערה הזאת היא בספ"ק

האמנם ראיתי בבאר היטב סימן מ"ב ס"ק י"ב שהביא משם הרמ"ט סי' רכ"ז וז"ל דאפי' היא מודה אינה מקודשת ואפילו הכירוה אח"ך צריך שיהיו מעות הקדושין בעין ויחזור ויאמר לה הרי את וכו' יע"ש והביא משם מהרש"ך דאם מכחשת אינה . מקודשת מאחר דאינם מכירין אותה יע"ש

ולפי הנראה. דדברי הרמ"ט המה הפך דברי הרשב"א לגמרי דאית ליה דהודאתה מועלת אפי' בלא הכירא ומכ"ש אם הכירוה ולא ידעתי טעמו דספרו השתא מיהא לאו בידי לראות דברים על מכונם: ולפי זה היא מחלוקת הפוסקים ובאיסור דאורייתא הלך אחר המחמיר. ובנדון דידן אני אומר דלא מקרי שלא. הכירוה דמאחר דהושיבוה בין הנערות רבות דין גרמא שלא הכירוה ואפשר אם הוציאוה לבדה לפני עדים היו מכירים אותה או אם היו מעבירי' כל אחת ואחת לבדה לפניהם היו מכירים אותה ורבוי הנערות הם היו גרמא בדבר שלא הכירוה ודבר פשוט הוא לפי חוש הראות מחמת דאינם מורגלים עמה והמה מרובות טועים בה ומתחלפת באחרת לאפו' אם היו מוציאים כל אחת ואחת. לבדה כמ"ש הרדב"ז ונמצא דחומרותייהו היא קולתייהו ונכנסו בספק אם מכירין או אין מכירין ואפילו לדעת מהרש"ך דכתב אם היא מכחישה אינה מקודשת מאחר דאינם מכירים אותה יודה בנדון דידן דהיא בס"ק דילמא היו מכירין אותה והשתא סברת הרמ"ט דאית ליה דאפי' מכירין אותה אינה מקודשת היא סברא יחידאה אבל לשאר הפוסקים היה בס"ק ואפי' לסברת מהרש"ך יודה בנדון דידן וליכא למימר מאחר דאינם מכירים אותה בתוך נערות רבות אע"פ שמכירין אותה לבדה לא הויא. הכירה זה אינו כמ"ש בדברי הרדב"ז שכתבנו לעיל יע"ש