גושפנקא דמלכא (רמב"ם) לו

שיהיה לא מקרי עדות מוכח' יע"ש וכן השיב רב אחד למהרימ"ט באחד שאמר קודם הנתינה אמר לה ואחד אמר לאחר הנתינה דלא מקרי הכחשה שנפרש מה שאמ' קודם פי' שהתחי' לדבר קודם ולא אמר עד לאחר הנתי' שכן כתבו חכמי פרווינצייא וכן ראיתי להרא"ש שיישב דברי הרמ"ה שכת' רבי' הטור א' אמר בפני הלווהו ביום פ' וא' אמר ביום פ' עדותם מצטרפת וכת' הרמ"ה דוקא דלא מכחיש המלוה לחד מנייהו וכו' ואי הוברר דבתרי מנה מסהדי הא ודאי חד מנייהו הוי שקרא הילכך משתבע ליה שבועה דאורייתא ומפטר ועיין בטור סימן ל' ס"ז וכתב ע"ד הרא"ש ז"ל דאין זו עדות מוכחש שיבטל כל העדות וכו' דאין שני' מעידין עד"א כגון שזה אומר הרגו וזה אומר לא הרגו ומכחי' א' את חברו אבל כאן הם שני דברים ואין אחד מכחיש את חבירו יע"ש הרי לפניך דאפי' חד מנייהו הוי שקרא לא מקרי עדות מוכח' ומחוייב שבועה מטעם שני דברים ועיין למהריק"ש שאלה כ"ז דיש הכחשה בדברי העדים וישיבום בדרך רחוקה כדי שלא להכחיש חד מנייהו ויקרא רשע יע"ש ואין להאריך עוד בדברים פשוטים ולמפורסמות אינם צריכות ראיה ומכ"ש לערוה החמורה דצריך לחוש לכל הדיעות והמה מסתבכים בחורי עכביש להקל בערו' ואם המה מסתבכים להחמיר החרשתי דיראי וזחלי מעונש ערו' החמורה אלא שאני רואה שמבקשים עילה ומאספים כל המחנות הפוסקים המקילין להקל בערוה החמורה ושרי להו מארייהו ויעידו עלי שמים וארץ שיגעתי בעשר אצבעותי וברמ"ח איברי ושס"ה גידי בחורין ובסדקין עד מקום שידי מגעת ולא מצאתי מי הוא המיקל בכל מה שכתבתי לעיל אפי' שנים מעיר ואחד ממשפחה אם מפאת הנערה אם בגרה או לא וקדושי' לא הוו קדושי' כלל דבר זה לא נשמע בכל הפוסקי' מגדולם ועד קטנם דאדרבא יש מהגדולים דאית להו דקדושי ראשון הוו קדושין גמורים וקדושי שני לא הוו קדושי אי אזלינן בתר קלא דבפי הכל דהנערה הזאת היא גדולה בשנים וכמו שהוכיח אביה לפי תומו אם כן היא בוגרת גמורה ע"י בדיקה מכ"ש על ידי עדים ואם נמצאת בוגרת גם למפרע היא בוגרת וקדושיה הוו קדושי ודאי וקדושי ב' לא הוו קדושי' ולא תפס בה והיא סברת והתוספות והרא"ש והטו"ר ומר"ן ולדעת שאר הפוס' הוו קדושי ספק תרוייהו ואפי' אם עדיין עומדת בתוך ו"ח דבין נערות לבג' מ"מ הרי מקודש' מספק שמא בגרה מקודם והיא ספיקא דאו' והוא תלמוד ערוך ואם מצד בדיקת הנשים שאמרו שבדקו ולא מצאו לה סי"ב כל הפוסקי' אית להו באיסור דאורייתא אין נאמנו' אלא להחמיר או במקום דאיכא חזקה דרבא ולא פליגי אלא בקדושי' דרבנן לעניין מיאון וא"כ בנדו"ד דאמרו דלא מצאו לה סי"ן וגם סי"ב אינם נאמנו' להקל להוציאה בלא גט כדפי' לעיל ומכ"ש עכשיו שהובא לידי פסק דין אחד מדייני העיר וראיתי כתוב בו שמצאו הנשים בשעת בדיקה סי' שמיני הכתוב בהרמב"ם והסי' הוא שנתמעך הבשר שהוא למעלה מאותו מקום ודאי אמרי' שהביאה סימנים בדדיה שהרי בש"ס אמרו ג' סי' בעלי' פג"ה בוח"ל צמ"ל פגה בידוע שלא הביאה סי"ן בוחל כידוע שהביאה סי"ן דהיינו ב"ש ופירשו בש"ס בוחל הוא שנראו סימנים בדדיה ואפי' לא נמצאו אמרי' שמא נשרו צמל בידוע שכבר נתמעך הבשר. נמצא עדות הנשים שאמרו נתמעך הבשר ולא נראו סימנים בדדיה הם שקר דלא נתמעך הבשר עד שבאו סי' בוחל כדקאמר בוחל בידוע שהביאה ב"ש צמל שהם סימני בגרו' בידוע שנתמעך הבשר והוא אחד מסימני בגרות נמצא בוח"ל קדים ואיך קאמרי לא נראו בה סי"ן ולא סי"ב אלא ודאי דלא בקיאי כי אם בב"ש דוקא ולא בדקו כי אם אחריהם ולכך ראו שנתמעך הבשר אבל בשאר סי' לא בקיאי ובפר' דטעות הוא בידם כי דרך נשים על ידיהם נקראת בוגר' ודכ"ע אית להו דנשים אינם נאמנות כי אם ברבוי שערות ובדדים גדולים ואם מצד העדים אפי' אם נאמר בהו דפסלי להו לא הוי פסולים אלא מדרבנן וכ"ע אית להו המקדש בפני פסולי דרבנן קדושיה הוו קדושין לבד הרי"ף. וחלקו עליו ופסקו כס' הגאונים ואם מפאת אם קדושי' הם כדי"ן וצריכין ד"וח או כדי"מ ולא בעי' ד"וח כ"ע אית להו כדי"מ ולא בעי' ד"וח מלבד הר"ן וגם הרא"ש בתשובה דבריו מפורשים בעניין לאסור אשה על בעלה ולא בענין גיטין וקדושין ואם מטעם דין מרומה ורובא דרובא אית להו דבעי' ד"וח ולכך חזרו וקבלו העדות ונמצאת הכחשה בדבריהם והו"ל כדי"ן ואפילו הוכחשו בבדיקות חדא דלא מקרי די"מר ואפי' לפי דעתם דקרו ליה די"מר הרי הריב"ש פסק דלא. הוי ממש אלא ד"וח כל מה שיכול הדיין לחקור וכ"כ הרא"ה והר"ם מקוצי ופסק מור"ם בסימן ט"ו וב"ח בח"מ ולא ראינו מי שחלק על דבריו ואומר דצריך ד"וח כדי"ן ודינו כדי"מ והויא הכחשה בבדיקות וכל זה לדעתם דקרי לה הכחשה אבל לפי האמת והצדק לא מקרי הכח' דהוו ב' דברים ובכלל מאתים מנה כדכתיב' או מכל הצדדים הנז"ל וכל מי שיש לו חוש הראות עיני השכל יראה דליכא שום הכחשה והדברים פשוטים

עלה בידינו מכל מה דכתיבנא דליכא שום מיחוש בכל החששות הנז"ל להרע כח קדושי הנערה הזאת וכל הראיות שכתבתי הם חזקים כראי מוצק והם מוסכמים מכל הפוסקים עמודי ההוראה וגם מדברי אחרונים רובא דרובא ואם נשאר מיעוטא דמיעוטא לא חיישינן להו וממילא בטלו הסניפים וליכא למימר זה סניף לזה לבטל הקדושין מאחר דהם דברים מוסכמים ואין בהם נפתל ועקש והמה מיוסדים על אדני פז מדברי הש"ס ומגדולי הפוסקים

ואולם בעבור זאת שראיתי פסק דין אחד מדייני העיר והוא כתוב בו שהושיבו הנערה הנז' בין כמה נערות בבית א' ושלחו אחר העדים כל אחד בפני עצמו כדי לראות אם מכירים הנערה הנז' והלך עד ראשון ולא הכירה שנתחלפה לו באחרת וכן היה בעד שני שנתחלפה לו באחותה ולא הכירוה. ועכשיו צריך לכתוב מה שנראה לי לפי ענ"ד

ולכאורה היה נראה לי דאפי' לא הכירוה עכשיו וגם היא מכח' ואומרת לא אני הוו קדושיה קדושין מאחר דבשעת קידושין הכירוה על פיה ששאלו את פיה ואמרה להם אני פ' בת פ' ופ' הוי כאילו באה לפנינו אחר כך ואמרה אני היא שקבלתי הקדושין מפ' בפני העדים ואפי' אם אחר מכן מכחשת לא איכפת לן בה דמאחר שהגידה לן ליכא לחלק בין אם הודית בשע' הקדושין או אחר כך מאחר דאיכא עדים על הודאתה למה חיישינן דילמא אחרת היא ושמה כשמה ושם אביה ואמה כשם אביה ואמה זה לא חיישי' מאחר דלא הוחזקה