גושפנקא דמלכא (רמב"ם) לה

בשמה ובשם אביה ואמה ובכוון זמן ובכוון מקום ובכוון המעשה ושאלו לה בגוף העניין ובלשון ובמעשה ויודעים בד"וח וקב"ע תוכיח כדאמרינן לעיל בשם הריב"ש ומהרח"ש יע"ל ואמרינן לעיל בשם הרשב"א והמאירי והריב"ש דבדברים שאין צריכים ד"וח ונשלמה העדות אינם יכולים לחזור בהם וכו' אמנם בדברים שצריכים ד"וח ונגמרה עדותם ולא נחקרה העדות יכולים לחזור בהם יע"ש דוק מינה הא אם נחקרה עדותם אינם יכולים לחזור אפי' בדבר דבעי' ד"וח ואפי' הרמב"ם דקאמר כל שלא נחקרה עדותם יכולים לחזור בהם ואפי' בדבר דלא בעי' ד"וח יודה בנדו"ד דחקרו ודרשו כנז' דאינם יכולים לחזור

ועוד אפשר לומר הא דנקט הרמב"ם בלישניה כל שלא נחקרו העדים לאו דוקא וס"ל כדעת הר"ן הביא דבריו ה"בי בסי' כ"ט וז"ל אל תחשוב כשתפסו הלשון שנחקרה עדותם שהיא בדקדוק ותלמוד ממנו שאף בדי"מ דלא בעי' ד"וח שיכולים לחזור מאחר שלא נחקרה עדותם שזה בודאי אינו כן שכיון שנגמר' העדות והגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכן היא דעת הרמב"ם אף על פי דנקט בלישניה לשון חקירה לאו דוקא אלא אחר שנגמרה עדותם אע"פ שלא חקרו ודרשו אינם יכולים לחזור

ואחר החי' ראיתי להס"מע שכתב כן על דברי מר"ן שנקט בל' כל שלא נחקרו וכו' כלשון הרמב"ם וכתב על דבריו דלאו דוקא דח"וד אלא אחר שנגמרה העדות אינם יכולים לחזור יע"ש שנת' לדעת קדושין דהרמ"בם אית ליה דד"מ לא בעי ד"וח

ואל תשיבני דבר מתשובת הרשב"א סי' אלף ר"ט והביאה הרב"י סי' מ"ו וז"ל על א' שהוציא קול שקידש אשה א' אני רואה כי רבו היום אנשים מתפרצים ולפיכך ראוי לחקור ולדרוש הרבה וכו' וכדאמרינן בפ' אחד די"מ דבדי"מר אפילו בדי"מ צריך ד"וח יע"ש הרי דע"י קול בעלמא והיא מכחשת קראהו די"מר דאין משם ראיה דהרב"י הביא דבריו בקצור נמרץ והרוצה לעמוד על האמת יעיין הדבר במקורו שכך מפורש שם דראובן הוציא קול שקי' את לאה ובא בעקיפין והעמיד עדי שקר עד שחתם שטר קדו' בעדים מזוייפים ונתרעם לקהל וכו' ולכך קראהו די"מר ואדרבא משם ראיה לדברינו דנד"וד לא מקרי די"מר מאחר דהתובע אינו רמאי ולא בקש אחר זיופים כנדון דהרשב"א. ועוד דקבלת עדות היתה קודם שקיבלה הקדושין מן השני ובאותה שעה לא היה די"מר ואיך מבטלים העדאת עדים למפרע

נמצא דנדו"ד לא מקרי די"מר ואפילו לפי דעתם דמקרי די"מר כבר דרש"וח עדים הראשו' ואפילו לפי דעתם דלא ח"וד והעי' קבלת עדות פעם שנית והרי הוכחשו ומקרי הכחשה לא הויא הכחש' אלא בבדיקות דקי"לן דלא מקרי הכחשה בד"וח אלא בשבעה דברים שיש בהם הזמה כגון באיזה זמן ובאיזה מקום וכו' וחוץ מזה. נקראים בדיקות ואפילו לדעת הרמב"ם דאית ליה שהדבר שגוף העניין והעדות תלוי בו מקרי ד"וח היינו שזה אומר חבית של יין וזה אומר חבית של שמן שמחולקים בגוף העניין אבל בנדו"ד לא מקרי מחולקי' בגוף העניין דכולהו מעידי' המתקדשת היא פ' בת פ' ופ' והוי כמו דמי חבית יין וזה אומר דמי חבית שמן דכלהו מעידין אמנה וכמו מנה שחור או לבן דכולהו מקרי בדיקות ואם הוכחשו בבדיקות עדותם קיימת כמ"ש מדברי הריב"ש דלעיל דאף על פי דבעי' ח"וד לאו כדי"ן ממש ופסק מור"ם בח' ח"מ סי' ל' יע"ש

וכ"ז שכתבתי אינו אלא לרווחא דמלתא לפי מה ששמעתי באומרים לי שאמרו הכחשה היא שהכחישו ז"לז בעדותם לכך אני משיב על דבריהם לפי. דעתם אבל לפי האמת והצדק לא הויא הכחשה ולא מקרי הכחשה חדא דבדבר זה לא דכרי אינשי מאחר דאינו גוף העדות דעיקר העדות היא פ' בת פלוני ופ' אבל מי הוא אמר או זה או זה או אם אמרה הן או שמה ממש לא דכרי אינשי כמ"ש הריב"ש אמר אחד בדיוטא: עליונה ואחד אמר בדיוטא תחתונה עדותם קיימת ונתן טעם לשבח הריב"ש משום דלא דכרי אינשי וק"ו אם הוכחשו במקום דתלוי בו הזמה ואע"פך אמרינן דלא מקרי הכחשה משום דלא דכרי אינשי מכ"ש בנד"ד דהוכחשו בדבר דלא תלוי בו הזמה דאמרינן דמצויים העבדים שלא לדקדק בו ולא דכרי ואחד מהם טעה

ועוד טעם אחר דבשבילו בטלה טענת הכח' והוא וכו' אם אנח' אומרים שבע"ד הוא שאל את פיה מה שמה ושם אביה ואמה ואמרה שמה ושם אביה ואמה אין אנו יכולים לומר שגם העדים חזרו ושאלו את פיה שאתה פ' ואמרה הן וכלהו איתנהו בה והעד אחד בחר בשאלת הארוס והעיד שהארוס שאל את פיה והעד אחר בחר בשאלת העד חבירו ששאל גם הוא את פיה ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. או כוונתו לומר שגם הארוס שאל את פיה לא מלבד העדים אלא גם הארוס שאל את פיה ואמרה הן. ולעילא מזה מצינו במהרח"ש שכתב באחד שהעיד בשנה פ' נתקדשה פ' ואח"ך פעם שנית העיד בשנה אחרת וכתבו זה בקבלת עדות ואמר דליכא הכחשה בדבריו ואמרי' שמא פעמי' נתקדשה ומכ"ש בנדו"ד דאמרינן פעמים שאלו את פיה העדים והארוס ומאי הכחשה איכא בדבר זה. או כוונתו להוסיף ר"ל גם אנחנו שאלנו את פיה ואין תמיה אם באמת שאלו העדים ויצא הדבר מפיהם איך ישכחו דבר זה ובהוספה לא מקרי הכחשה כמ"ש הרשב"א דבהוספה ליכא הכחשה דהוי כמו זה אומר מנה וזה אומר מאתים דבכלל מאתים מנה וכן כל דבר שמצינו במה לתלות ואפילו בדבר רחוק תלינן ביה כדי שלא יהיו מוכח' ונקרא אחד מהם רשע כמ"ש הר"ן בתשובה סי' ל"ד וז"ל שיש לנו לתרץ דברי ב' עדים כדי שתהיה עדותם מכוונ' ותולין בכל מה שאפשר כדי שלא יהיה אחד בהם רשע וכן פסק מר"ן ומור"ם בסימן כ"ט וסימן ל' וז"ל ואם היו דבריו סתומים ויכולין לסבול ב' עניינים ואפי' אחד קרוב וא' רחוק וכו' יכולים לכוין ואפי' בדרך רחוק וכ"כ מור"ם בעניין ע"א ומכ"ש בנד"ד כי קרוב הוא הדבר לפרש דבריהם ולא יהיו מוכחשות

ועוד אני אומר טעם אחר לסלק ההכחשה והוא משו' בני אדם דמשמע להו שמה והן כל אפיא שוין וכשאומרת הן הוי כאומרת שמה ממש ובשעת הגדה אומרים ששאלנו את פיה ואמר שמה פ' ושם אביה פ' ושם אמה פ' ואף ע"פ שלא אמרה כי אם הן נדמה להם שספרה שמה ושם אביה ואמה מטעם כשמה כן הן וכן להפך ולא מדקדקי כולי האי וכ"כ מהרשד"ם סי' נ"ד אחד העיד שאמר הן ואחד העיד שאמר יהיה מה